כדי להבין איזו פסגה הייתה פסגת אנקרה, די להביט בחוזה הראשון שעליו הוכרז שם: נאט"ו מוציאה לגמלאות את 14 מטוסי האיווקס שלה (המכ"מים המעופפים שנבנו בארצות הברית, וניהלו זה יותר מ־40 שנה את הקרב האווירי של הברית) ומחליפה אותם בעשרה מטוסים מתוצרת סאאב השוודית, מדגם GlobalEye. מחירו של כל מטוס יעמוד על 400־450 מיליון דולר, והאספקה צפויה להתחיל ב־2030 - בהנחה שהחתימה על העסקה לא תתעכב.
מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה הציג את המטוסים מעל בימת פורום תעשיות הביטחון - מסכי ענק, מוזיקת טכנו ומנכ"לים בקהל - לצד חוזים נוספים בהיקף של עשרות מיליארדי דולרים. אל ההכרזות הוא צירף גם אזהרה, או אולי משאלה: "זמזום המכונות חייב להפוך לשאגה", אמר, משום שרוסיה, סין וצפון קוריאה אינן מעניקות למערב "את מותרות הזמן". וזאת רק ההתחלה. רשימת הקניות של נאט"ו ארוכה באופן חריג, ומעלה שאלות כבדות משקל על עתיד הברית ועל מידת תלותה בארצות הברית.
פסגת אנקרה | צילום: AFP
למעשה, הרשימה המדוברת כוללת חמישה כטב"מי Triton, בעלות של 270 מיליון דולר ליחידה, המסוגלים לפקח על מרחבים ימיים במשך ימים מגובה רב, וכן תוכנית חדשה ללווייני ריגול. לפי הטלגרף, לונדון היא זו שתוביל את הקואליציה יחד עם עם גרמניה, צרפת, הולנד ואוקראינה - לבניית טיל אירופי בעל טווח של עד 3,000 קילומטרים, כזה שיוכל לפגוע בבסיסים ובמפעלי נשק בעומק שטח האויב. וזה עדיין לא הכול: גם הייצור הביטחוני צפוי לעבור האצה דרמטית.
הכי מעניין
במסגרת המהלך יושקעו 40 מיליארד דולר בתוך חמש שנים בהגנות נגד כטב"מים, 20 בעלות ברית יכשירו עד סוף 2027 פי חמישה יותר מפעילים, קצב ייצור פגזי הארטילריה אמור להגיע עד אז לארבעה מיליון בשנה (כמעט פי שניים מהיום) ויוקמו מלאים משותפים של מתכות ורכיבים חיוניים, שבלעדיהם תעשיית הנשק עלולה להיעצר. לצד כל אלה יוקמו שתי פלטפורמות שיחברו בין מפעלי 32 מדינות הברית וייפתחו גם לכטב"מים אוקראיניים ולתעשיות הביטחוניות של מדינות האינדו־פסיפי.
טראמפ בפסגת אנקרה | צילום: SAUL LOEB / AFP
בנוסף, 200 מיליון אירו יועברו במשך שבע שנים לחברת הייעוץ והטכנולוגיה הרב־לאומית Accenture, בשיתוף חברת Leonardo האיטלקית, לטובת הקמת רשת ענן מוגנת שבה יעברו רשתות התקשורת המסווגות של הברית. ברשת הזו צפויים להשתמש 29 אלף אנשי נאט"ו. ואז מגיעה קנדה. ערב הפסגה העניק ראש הממשלה מארק קרני למספנות הגרמניות TKMS את החוזה הביטחוני הגדול בתולדות ארצו: 12 צוללות במשקל 3,000 טונות בעלות של יותר ממיליארד אירו ליחידה.
על פי הערכות, ארבע הצוללות הראשונות אמורות להיכנס לשירות עד 2034. ההצעה הגרמנית הוגשה במשותף עם נורווגיה, שרוכשת את אותן צוללות. בשלב הסופי התמודדו ברלין וסיאול, באמצעות חברת Hanwha הקוריאנית - וושינגטון כלל לא הייתה במרוץ. אוטווה בוחנת מחדש גם את החוזה לרכישת 88 מטוסי קרב אמריקניים מדגם F35 ועשויה לשוב אל האפשרות השוודית, מטוסי Gripen. כמעט כל רכישה חדשה נועדה למלא חלל אמריקני מוגדר.
הפרלמנט האירופי | צילום: EPA
למעשה, כך נולדה קואליציית הטילים האירופית: מתוך פריסה אמריקנית שבוטלה. ג'ו ביידן הבטיח לברלין יחידה של טילי שיוט מסוג טומהוק, אך טראמפ ביטל את המהלך עוד לפני שהטילים הגיעו. במקביל מרחיבה נאט"ו את צי מטוסי התדלוק המשותף שלה, במטרה להגיע ל־12 מטוסים. אלא שהפנטגון נערך להסיג מאירופה דווקא את שמונת מטוסי התדלוק האמריקניים המוצבים בה, לצד שליש ממטוסי הקרב ו־11 מתוך 26 מטוסי הלוחמה נגד צוללות.
בינתיים, 5,000 חיילים אמריקנים עוזבים את גרמניה, היחידות שהוצבו ברוטציה ברומניה כבר יצאו ממנה ובוושינגטון מתנהלת בחינה מחודשת של כלל הנוכחות הצבאית האמריקנית באירופה, שתימשך שישה חודשים. תוכניות ההגנה של נאט"ו, שאושרו רק לפני שנה, הניחו כי במקרה של מלחמה כמעט 40 אחוז מהמאמץ יוטל על ארצות הברית. החלפת היכולות הקונבנציונליות האמריקניות, כלומר כל מה שאינו גרעיני, תעלה טריליון דולר בתוך 25 שנה.
"פרויקט הדגל הביטחוני של אירופה" | צילום: שאטרסטוק
גם האופטימיים מדברים על תקופת מעבר של חמש עד עשר שנים. בפסגה התברר גם היכן עובר הגבול: חברת Rheinmetall הגרמנית ו־Lockheed Martin האמריקנית ייצרו בגרמניה טילי ATACMS - נשק קרקע־קרקע שהפנטגון נמצא בתהליך הוצאתו משירות. לעומת זאת, הרישיון לייצר באירופה את טילי PAC-3 - מיירטי הפטריוט שמפילים טילים בליסטיים רוסיים מעל ערי אוקראינה - נותר מחוץ להישג יד. את הישן מוכנים האמריקנים לחלוק. את הטוב ביותר, עדיין לא.
ביוני הגיע רוטה לבית הלבן עם גרף שכותרתו "הטריליון של טראמפ" - 1.2 טריליון דולר בהוצאות ביטחון. הנשיא השיב לו: "אני לא צריך את הכסף, אני רוצה רק נאמנות". מאנקרה החריף טראמפ את המסר עוד יותר: "אנחנו יכולים להסיג את כל החיילים שלנו מאירופה". מכ"מים שוודיים, צוללות גרמניות, טילים בריטיים ומיליוני פגזים: אירופה מעולם לא הזמינה כל כך הרבה נשק בבת אחת. האם זו לידתה של עצמאות ביטחונית, או רק עדות לכך שהמטרייה האמריקנית כבר לא מובנת מאליה?
עוד כתבות בנושא
