הגל הגרעיני באירופה: מדינות רבות בוחנות חזרה לאנרגיה האטומית

נושא האנרגיה הגרעינית, על מגוון היבטיו, אינו מעסיק רק את המזרח התיכון אלא גם את אירופה. רק בשבועות האחרונים דנו בכך כמה וכמה מדינות החברות באיחוד, ולעיתים אף שבו ופתחו מחדש את האפשרות לאמץ תוכניות גרעין חדשות. כך למשל, הפרלמנט האיטלקי אישר השבוע את החוק לשיבה לאנרגיה גרעינית, שהוצע על ידי שר הסביבה, ג'ילברטו פיקֶטו פראטין.

התוצאה הייתה 155 קולות בעד, 86 נגד ו-8 נמנעים. ברוב זה התקבל האישור להשקת המיזם השאפתני. מטרת הממשלה היא להגיע לכך שעד שנת 2040 ייוצרו באיטליה כ-3.5% מהחשמל הלאומי באמצעות מתקנים גרעיניים - בתקופה שבה סוגיות של ביטחון אנרגטי והפחתת פליטות שבו למרכז הדיון האירופי. ובכן, איטליה לא פועלת לבדה.

ראש ממשלת אירלנד, מיכאל מרטין, הצהיר כי הוא בוחן ברצינות את האפשרות לפתח אנרגיה גרעינית, אף שהיעד המיידי של הממשלה הוא האצת הקמת חוות רוח ימיות, במטרה להגדיל את היקף האנרגיה המתחדשת. "בתחילת שנות ה-2030", הודיע לאחרונה, "אירלנד תימצא בעמדת כוח הודות לשילוב של אנרגיית רוח ימית, יבשתית ואנרגיה סולארית".

עם זאת, מרטין הוסיף כי יש לבחון "את כל האפשרויות", ובהן גם הגרעין, בעיקר לנוכח "ההתקדמות הטכנולוגית המתמשכת". בהקשר זה, מפלגת פיאנה פייל הגישה הצעת חוק להסרת האיסור על פיתוח אנרגיה גרעינית באירלנד, הצפויה לעלות לדיון בפרלמנט האירי בחודשים הקרובים. ההתקדמות בטכנולוגיה הגרעינית, ובמיוחד בפיתוח כורים מודולריים קטנים, הורידה את רף הכניסה הגבוה שהיה נהוג בעבר להקמת תחנות כוח גרעיניות - הן מבחינת זמן והן מבחינת עלויות.

מרטין מזכיר כי ב-50 השנים האחרונות "היינו עדים לתקופות של חוסר יציבות וחוסר ביטחון אנרגטי, כתוצאה מהתלות המוגברת בדלקים פוסיליים מיובאים". כיום אירלנד תלויה ביבוא עבור 81% מצריכת האנרגיה שלה, והיא מדורגת ככלכלה הרביעית התלויה ביותר ביבוא באיחוד האירופי, אחרי מלטה, לוקסמבורג וקפריסין, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (CSO).

הנפט, המיובא כולו מחו"ל, מספק 60% מצורכי האנרגיה של המשק, ואחריו הגז הטבעי עם 36%. יתר צורכי האנרגיה מסופקים על ידי פחם (2%) וכבול (1%). לפי ה־CSO, אירלנד מחזיקה בדרך כלל מלאי נפט המספיק לכ־90 יום, בדומה לרוב מדינות האיחוד. עם זאת, לפי ה־Irish Times, נכון לספטמבר 2025 עמדו המאגרים על 86 ימי אספקה בלבד, בעוד חמש מדינות החזיקו מלאי של לפחות 100 יום - כשפינלנד מובילה עם 184 ימי אספקה.

בלגיה, מצידה, פתחה במשא ומתן עם חברת Engie לרכישה אפשרית של כלל פעילותה הגרעינית במדינה. היעד הוא גיבוש מזכר הבנות עד 1 באוקטובר 2026, שיגדיר את תנאי העסקה המרכזיים. העסקה כוללת את כל פעילות הגרעין של החברה בבלגיה, לרבות שבעה כורים בדוֹל ובטיהאנג', כוח האדם, החברות הבנות, כלל הנכסים וההתחייבויות אשר הוקפאו עם תחילת המו״מ.

לפי הודעה משותפת של הממשלה הפדרלית ו־Engie, המהלך "משקף החלטה אסטרטגית של ממשלת בלגיה לקחת בעלות ישירה על נכסי הגרעין במדינה", במטרה להאריך את פעילות הכורים הקיימים ולפתח יכולות נוספות. שר האנרגיה הפדרלי הגדיר זאת כחלק מחזון: "הבטחת אנרגיה נגישה, נשלטת ומופחתת פליטות, לצד חיזוק האוטונומיה האסטרטגית והריבונות של בלגיה".

גם במגזר העסקי התקבלה ההחלטה בחיוב. לפי Febeliec, פדרציית צרכני האנרגיה התעשייתיים הגדולים, "חשמל זול, אמין וללא פליטות פחמן אינו מותרות, אלא תנאי בסיסי לחיזוק התעשייה בבלגיה ולעידוד השקעות חדשות". הפורום הגרעיני הבלגי ציין כי ההלאמה "ממחישה את הרצון הפוליטי והחזון הממשלתי, ומחזקת את התחזית החיובית לביטחון האנרגטי של המדינה". 

בהקשר רחב יותר, חזרת האנרגיה הגרעינית לאירופה נראית פחות כתופעה חריגה ויותר כמגמה מבנית, הנובעת מהצורך בהבטחת ביטחון אנרגטי, יציבות מחירים והפחתת פליטות. אף שהמדינות נוקטות גישות שונות - מהזהירות האירית, דרך הדחיפה האיטלקית ועד המעורבות הישירה של בלגיה - עולה קו משותף וברור: רצון לגוון את מקורות האנרגיה ולהפחית תלות ביבוא חיצוני.

הדיון עדיין פתוח ורחוק מקונצנזוס. קולות רבים, הן מתוך פרלמנטים ברחבי אירופה והן בקרב הציבור בערים הגדולות, מתנגדים נחרצות למהלך. עם זאת, חרף ההתנגדות, נראה כי כבר אין דרך חזרה: האנרגיה הגרעינית שבה ותופסת מקום מרכזי באסטרטגיות האנרגיה של אירופה, ומסמנת שלב חדש אפשרי במעבר האנרגטי של היבשת.