העובדה שספרד היא אחת מבירות האסלאם באירופה - את זה כבר ידענו. הרי מדיניות הפנים והחוץ שלה, ובמיוחד בכל הנוגע לישראל, מושפעת מכך עמוקות זה שנים.
האובססיה לעניין הפלסטיני היא כמובן תוצאה ישירה של התהליך הזה, ואולי בעצם גם אחת מסיבותיו, ולכן אין פלא שברצלונה היפה הפכה כיום לדוגמה חיה למה שקורה כאשר הגירה בלתי-חוקית המונית, מאפיות פשיעה מאורגנת והקצנה אסלאמיסטית מתנקזות אל עיר ים־תיכונית מרכזית, בעלת חשיבות אסטרטגית באירופה.
עוד כתבות בנושא
כבירת קטלוניה, המחוז השני בחשיבותו בספרד מבחינה פוליטית וכלכלית, ברצלונה ממחישה כיצד הניסיון לקדם אג'נדה לאומית נפרדת חשף את ספרד לפגיעות גאו־אסטרטגית באגף הדרומי של האיחוד האירופי. הנתונים שהציג מומחה הביטחון והמזרח התיכון חוסה לב אלווארס, ושפורסמו בבלוג של The Times of Israel ובאתר Middle East Forum, ממחישים את עומק הבעיה. בכל הנוגע לפשיעה ובפרט לפשיעת רחוב, התמונה מדאיגה במיוחד.
הכי מעניין
בשנת 2024 ביצעה המשטרה הקטלונית 21,808 מעצרים בברצלונה, מתוכם 17,158 של אזרחים זרים - 78.7 אחוזים מכלל העצורים. גניבה הייתה העבירה הנפוצה ביותר: 5,442 מעצרים, מהם 4,942 יוחסו לזרים, כלומר 91 אחוזים. במקרי שוד מזוין הגיע שיעור הזרים ל־83.5 אחוזים. הכייסות נותרה הנגע המרכזי באזורי לה רמבלה וסגרדה פמיליה. בסך הכול, הנתונים הללו מציבים את ברצלונה בין הערים באיחוד האירופי שבהן נרשמות רמות גבוהות במיוחד של עבירות רכוש.
שוטר במשטרת ספרד | צילום: AFP
לדברי לב אלווארס, תופעת הפשיעה הזעירה הזו משתלבת במערכת רחבה יותר הנשלטת בידי מאפיות טרנס־לאומיות. מהגרים מדרום לסהרה מגיעים לספרד דרך המובלעות סאוטה ומלייה, שהן הגבול היבשתי היחיד בין אירופה לאפריקה. בניגוד למתרחש בגבולה הדרומי של ארצות הברית, שם רבים מנסים לחצות באופן עצמאי, הנתיב האירופי מתפקד כפעילות תעשייתית המנוהלת בידי רשתות מאורגנות. המבריחים כופים על המהגרים תשלום באמצעות חוב מחייב.
ברמה גבוהה יותר פועלים ארגוני פשיעה מתוחכמים בהרבה. חמולות בלקניות נאבקות על נתיבי הקוקאין העוברים דרך נמל ברצלונה. רשתות רוסיות וגאורגיות מלבינות הון באמצעות ענפי הנדל"ן והמלונאות. קבוצות רומניות שולטות במקטעים של הפשיעה המאורגנת בתחום הגניבות. המאפיות הללו משגשגות באזורים האפורים של הסמכות השיפוטית, המתאפשרים בין היתר בשל מידת האוטונומיה הפוליטית הגבוהה של קטלוניה. האתגר האסלאמיסטי, לעומת זאת, עמוק יותר - והשלכותיו האסטרטגיות משמעותיות בהרבה.
ובכן, בקטלוניה חיה הקהילה המוסלמית הגדולה ביותר בספרד, כ־700 אלף תושבים, המהווים כ־10 אחוזים מאוכלוסיית המחוז - שיעור גבוה מהממוצע הלאומי. ברחבי המחוז פועלים יותר מ־300 מסגדים וחללי תפילה, ואת המחיר, כמו תמיד, משלמים המקומיים. בשנת 2017 ביצעה חוליה המזוהה עם דאעש, שמקורה בעיירה ריפול, את הפיגוע הקטלני ביותר בספרד מאז 2004: דריסת המונים באמצעות טנדר בשדרות הרמבלה בברצלונה, ולאחריה מתקפה נוספת בקמברילס. בפיגועים נרצחו 16 בני אדם ונפצעו יותר מ־140. החוליה הורכבה מצעירים ממוצא מרוקני שעברו הקצנה על אדמת ספרד.
מלך מרוקו מוחמד השישי וראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס | צילום: AP
גם כיום ממשיכים להתרחש אירועים בהיקף קטן יותר, אך בעלי משמעות. ממש בימים האחרונים צעק אדם "אללה אכבר" ודקר אדם אחר בעיירה אספלוגס דה לוברגאט, סמוך לברצלונה. הרשויות ייחסו את האירוע ל"בעיות פסיכולוגיות" יותר מאשר למניעים אידיאולוגיים - ביטוי לגישה אירופית רחבה יותר, הנרתעת מהתמודדות ישירה עם המשמעויות הביטחוניות של איום מתמשך. דבר דומה התרחש בשבת האחרונה באיטליה, בעיר מודנה, שם תוקף ממוצא מרוקני דהר במכוניתו לעבר קהל. לאחר מכן יצא מהרכב כשהוא חמוש בסכין ותקף את הקורבנות.
בתחילה ניסו הרשויות להדגיש כי התוקף אינו זר, משום שנולד באיטליה ולכן הוא נחשב לאיטלקי לכל דבר ועניין. לאחר מכן הוא תואר כצעיר משכיל, בעל תואר בכלכלה מאוניברסיטה יוקרתית. לבסוף עלתה טענת אי השפיות, ונמסר כי התוקף סבל מסכיזופרניה. אלא שכעבור שעות אחדות, פורסם בתקשורת מסמך מטריד: בשנת 2021 הגיש התוקף בקשה לעבוד באוניברסיטה שבה למד, ולאחר שקיבל תשובה שלילית שלח מייל שבו כתב "נוצרים, אתם וישו הצלוב המחורבן שלכם - אני אשרוף אותו".
אבל נחזור לספרד. במהלך כהונתו הארוכה בראש קטלוניה קידם ז'ורדי פויול הגירה מצפון אפריקה באמצעות יוזמת "האגודה הקטלונית־מרוקנית". האסטרטגיה התבססה על ההנחה שמרוקנים מוסלמים יהיו פתוחים יותר לשפה ולזהות הקטלונית מאשר מהגרים מאמריקה הלטינית, החולקים זיקות לשוניות ודתיות עם שאר ספרד. המטרה הייתה לבנות זהות דמוגרפית חדשה, שתסייע להחליש את הקשרים עם מדריד. אלא שהתוצאה, כמובן, הייתה הפוכה.
דגלי פלסטין בטקס פתיחת מרוץ השוורים בספרד | צילום: EPA
זה לא הכול. כאשר 26.4 אחוזים מאוכלוסיית ברצלונה הם תושבים שנולדו מחוץ לספרד, וכאשר הדינמיקות הדמוגרפיות ארוכות הטווח קשורות גם לשיעורי הילודה של האוכלוסייה המוסלמית, הסיכון חורג בהרבה מגבולות הביטחון המקומי. גם ענף התיירות, המושך למחוז יותר מ־9 מיליון מבקרים בשנה, חשוף לסיכונים מבניים. הנתונים שהציג חוסה לב אלווארס במאמרו ב־ The Times of Israel אינם מותירים מקום רב לפרשנות: 78.7 אחוזים מכלל המעצרים, 91 אחוזים ממקרי הגניבה, מאות אלפי זרים המתקשים להשתלב, אירועי טרור חוזרים ונשנים ונוכחות מושרשת של מאפיות זרות.
חשוב לומר זאת בבירור: ברצלונה איננה זירה של אי־סדר עירוני אקראי, אלא תוצאה מצטברת של החלטות פוליטיות שהתקבלו לאורך שנים בגבולה הדרומי והפגיע של אירופה. יכולתם של מנהיגי היבשת ללמוד מניסיונה של ברצלונה, לפני שאירועים דומים יתפשטו למקומות נוספים, תהיה גורם מכריע בביטחונה של אירופה בשנים הבאות. ואולי הנזק כבר נעשה, ומאוחר מדי לתקן אותו.
עוד כתבות בנושא
