לאחר ההתבטאויות האחרונות של פדרו סנצ'ס נגד מדינות האיחוד האירופי, מתחדדת התחושה כי בעקבות תפניתו הסוציאליסטית ספרד הולכת ומתרחקת מהמרחב הגאוגרפי שאליו היא משתייכת. אולם מבט מעמיק יותר מציג תמונה מורכבת בהרבה - עד כדי אובססיה של ממש כלפי התנועה הפרוגרסיבית. מכאן עולה שאלה מתבקשת: כיצד הפך סנצ'ס, שבעבר הלא רחוק היה בן ברית של נאט"ו ושל מדינת ישראל, לאחד המבקרים החריפים ביותר שלהן?
התשובה מצויה במספרים: כמעט אין רכיב שראש ממשלת ספרד לא חישב בקפידה באסטרטגיית התקשורת שלו - אסטרטגיה שמתבררת כפחות מסוכנת מכפי שנדמה, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה פוליטית. נפתח בתחום האנרגיה, שבו מתבטאת התמונה באופן הבולט ביותר. מאז סגירת מצר הורמוז, סנצ'ס מסייר ברחבי אירופה ומציג נוסחה שנשמעת פשוטה להפליא: השקעה באנרגיות מתחדשות, הורדת מחירי האנרגיה והשתחררות מהתלות בדלק.
על פניו מדובר בגן עדן. בפועל, המודל הספרדי נשען על שלושה תנאים יסודיים שספרד כלל לא בחרה בהם. ראשית, חצי האי האיברי מבודד כמעט לחלוטין משוק החשמל האירופי. היקף העברת האנרגיה לצרפת, המדינה הקרובה ביותר באיחוד, עומד על פחות מ־5 אחוזים, לעומת יעד אירופי של 15 אחוזים. המשמעות ברורה: עודפי האנרגיה הסולארית נותרים בשוק המקומי ומוזילים את המחירים, במקום לזרום למרכז אירופה.
הכי מעניין
שנית, מאז 2022 נהנית ספרד מתקרת מחיר מלאכותית על הגז, שאושרה על ידי בריסל דווקא בשל בידודה היחסי, המונע עיוות מחירים בשאר היבשת. הסדר כזה לא ניתן ולא יכול היה להינתן למדינות אחרות. שלישית, ספרד נהנית מיתרון אקלימי וגאומורפולוגי משמעותי, המעניק לה נקודת פתיחה מיטבית להשקעות באנרגיה מתחדשת. למרות זאת, סנצ'ס מציג משתנה אחד - ההשקעות - כהסבר כמעט בלעדי לתוצאה מורכבת, הנשענת על כמה גורמים מבניים שאינם ניתנים לשחזור.
דגל פלסטין בטקס פתיחת מרוץ השוורים בספרד | צילום: AFP
דגל פלסטין בטקס פתיחת מרוץ השוורים בספרד | צילום: EPA
דגלי פלסטין בטקס פתיחת מרוץ השוורים בספרד | צילום: EPA
בסטטיסטיקה זה מכונה "הטיית משתנה מושמט", בפוליטיקה - תעמולה יעילה. אותו דפוס חוזר גם במדיניות החוץ. סנצ'ס הפך את הביקורת על ישראל למעין מותג אישי: הוא הכיר במדינת פלסטין וגינה את הפעולה הצבאית בעזה בעוצמה שמעטים המנהיגים בעולם הרשו לעצמם. בזמן שמנהיגים אחרים באיחוד, כמו ג'ורג'יה מלוני ופרידריך מרץ, מבינים את גודל השעה ומתריעים מפני איום האסלאם גם בתוך מדינותיהם, סנצ'ס ממשיך למקד את ביקורתו במדינת היהודים.
מדוע? פשוט. ספרד נהנית מהגנה אנרגטית יחסית, מוציאה רק 1.24 אחוז מהתוצר על ביטחון (הנתון הנמוך ביותר בנאט"ו) ואף סירבה לעמוד ביעדי הברית, תוך שהיא ממשיכה ליהנות ממטריית הביטחון שממומנת על ידי אחרים. מצב של "ווין־ווין". ובכל זאת, סנצ'ס אינו פועל בחלל ריק: עד לא מכבר העבירה ספרד לישראל ציוד צבאי בהיקף של 1.27 מיליארד אירו מאז אוקטובר 2023. האספקה הופסקה רק לאחר שמפלגת השמאל הקיצוני סומר, שותפה מרכזית בקואליציה, איימה להפיל את הממשלה.
מטה האיחוד האירופי בבריסל. | צילום: EPA
ובכן, נדמה כי ספרד מצליחה ליהנות ממשאב ציבורי - מבלי לשאת בעלותו. היא יכולה להרשות לעצמה להצטייר כמובילת "הדרום הגלובלי" באירופה, למתוח ביקורת חריפה על ישראל ולהציג את עצמה כאלטרנטיבה פרוגרסיבית לגרמניה, משום שאינה נושאת באותן עלויות דיפלומטיות, ביטחוניות או כלכליות. דפוס כזה אופייני למדינות בעלות חוב ציבורי גבוה (ובספרד הוא כבר חצה את רף 100 האחוזים מהתוצר) שבהן קל יותר להבטיח הרחבות חברתיות, תוך דחיית העלות אל הנושים ואל הדורות הבאים.
בסופו של דבר, "העלות האמיתית" של דברי סנצ'ס אינה משולמת בספרד עצמה: היא נופלת על שותפותיה באירופה המממנות בפועל את נאט"ו, על מדינות אפריקה המספקות ליתיום לתעשיית האנרגיה הירוקה, ועל עובדים בשוק עבודה המאופיין בחוזים זמניים ובאבטלה מבנית של כ־10 אחוזים - מצב שמוצג בנרטיב הפרוגרסיבי כבעיה שכבר נפתרה. זהו פרדוקס: רדיקליות שמצליחה דווקא משום שהיא מוגנת בידי המערכת שאותה היא מבקרת.
עוד כתבות בנושא
כך ספרד, או "הקובה של אירופה" כפי שרבים מכנים אותה כיום, נשענת על ייחודה הגאוגרפי והפוליטי, מציגה את עצמה כמודל אוניברסלי, ומרשה לעצמה לאמץ עמדות מוסריות שהיו גובות מחיר כבד מכל מי שאינו נהנה מאותם תנאים. במילים אחרות, מה שנראה כלפי חוץ כאידיאולוגיה נועזת הוא בפועל תוצר של נסיבות נוחות - שאת מחירן משלמים אחרים. וזו בדיוק הנקודה: לא אומץ מדיני, אלא אסטרטגיה מחושבת היטב שמנצלת יתרונות ייחודיים מבלי לשאת בעלותם.