בחודשים האחרונים הפכה בגרמניה רפורמה, שנראתה תחילה טכנית בלבד במדיניות ההגנה, לנושא של דיון ציבורי סוער. במרכז הדיון ניצב "חוק המודרניזציה של השירות הצבאי", שנכנס לתוקף ב־1 בינואר 2026 ביוזמת שר ההגנה בוריס פיסטוריוס. סעיף אחד בחוק, שכמעט לא זכה לתשומת לב, הצית השבוע מחלוקת חריפה בתוך המדינה ועורר תהיות גם בזירה הבינלאומית.
הרפורמה נולדה על רקע הקשר היסטורי ייחודי: השינוי האסטרטגי שעוברת גרמניה מאז פלישת רוסיה לאוקראינה. האירוע הזה דחף את ברלין לבחון מחדש את מקומה הצבאי, לאחר עשרות שנים של ריחוק יחסי מהתחום. המדינה שמאז מלחמת עולם השנייה הסתייגה ממעורבות צבאית משמעותית, מנסה כעת לחזק את יכולות ההגנה שלה - מהלך שאינו חף ממתחים פוליטיים ותרבותיים.
אחד מעמודי התווך של החוק הוא שמירה על מודל השירות הצבאי ההתנדבותי, אך לצד זאת משולבים בו מנגנונים שעשויים לאפשר שינוי בעתיד. כך, למשל, לפי הרפורמה החדשה, כל צעיר בן 18 מחויב למלא שאלון שמטרתו להעריך את התאמתו לשירות. המהלך נתפס בעיני רבים כצעד ראשון בדרך אפשרית להחזרת שירות החובה, אם יתברר כי המודל ההתנדבותי אינו מספק די מתגייסים.
הכי מעניין
גרמניה | צילום: מסך מיוטיוב
במקרה כזה, ההכרעה תועבר לפרלמנט. ואולם, הסעיף שעורר את עיקר הסערה עוסק בהוראה פחות בולטת אך בעלת משמעות רחבה: כל הגברים בגילאי 17 עד 45 נדרשים לקבל אישור מהבונדסוור, צבא גרמניה, לפני שהייה בחו"ל העולה על שלושה חודשים - גם בזמן שלום, וללא קשר למטרת הנסיעה, בין אם מדובר בלימודים, עבודה או תיירות.
לטענת משרד ההגנה, מדובר באמצעי ארגוני בלבד: בעת חירום או גיוס, על הצבא לדעת היכן מצויים אזרחים פוטנציאליים לשירות. דובר המשרד הזכיר כי תקנה דומה התקיימה כבר בתקופת המלחמה הקרה, אך לא יושמה בפועל. גם כיום אין סנקציות רשמיות על אי עמידה בה, והאישור נחשב כניתן אוטומטית כל עוד השירות נותר התנדבותי.
יורופייטר טייפון של צבא גרמניה | צילום: AFP
טנקים של גרמניה | צילום: EPA
מסירת מערכת חץ 3 לגרמניה | צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון
אלא שההסברים הללו לא הפיגו את החששות. הביקורת מתמקדת בכך שהחוק מכניס, ולו ברמה הפורמלית, פיקוח מדינתי על תנועת אזרחים בזמן שלום. עבור החברה הגרמנית, הרגישה במיוחד לנושאי פרטיות וחירות אישית, מדובר בצעד בעייתי. יתרה מכך, בניגוד לעבר, הדרישה לאישור אינה מוגבלת למצבי חירום או איום ביטחוני, אלא מקבלת אופי קבוע.
הנושא צבר תאוצה לאחר שעלה לכותרות. מאז הפך הסעיף למוקד של ויכוח ציבורי ופוליטי סוער, מלווה במחאות סטודנטים. הביקורת החריפה ביותר נשמעה מצד האופוזיציה. אולריקה אייפלר, ממפלגת די לינקה, האשימה את הממשלה כי היא פועלת "בדרך עקיפה" לקראת מיליטריזציה של החברה והעמקת שליטת המדינה באזרחים.
קנצלר גרמניה פרידריך מרץ ב"יום הצבא" בגרמניה | צילום: EPA
לשיטתה, מדובר בצעד נוסף בדרך להחזרת גיוס החובה ולהרחבת הפיקוח הממשלתי. הממשלה מצדה דוחה את הטענות, ומדגישה כי מדובר במהלך מנהלי בלבד. במשרד ההגנה אף מציינים כי מתגבשות תקנות שנועדו לפשט את תהליך קבלת האישורים ולצמצם למינימום את הנטל הבירוקרטי. בפועל, כל עוד השירות נשאר התנדבותי, ההנחה היא שרוב הבקשות יאושרו.
במקביל, הבעיה הבסיסית נותרת בעינה: גרמניה מתקשה לגייס כוח אדם לצבא. זאת, דווקא בשעה שהמציאות האסטרטגית מפעילה לחץ חסר תקדים. כפי שניסח זאת הגנרל הגרמני כריסטיאן פרוידינג: "האויב לא מחכה". אמירה שממחישה היטב את תחושת הדחיפות בצמרת הביטחונית של הבונדסוור והפוליטית של הבונדסטאג.
מסירת מערכת חץ 3 לגרמניה | צילום: אגף דוברות וקשרי ציבור במשרד הביטחון
חייל גרמני לוקח קופסא מרכב רובוטי בלתי מאויש במעבדת החדשנות בארדינג, גרמניה | צילום: EPA
מפעל לייצור תחמושת בגרמניה | צילום: אי.פי.איי
על רקע זה, הרפורמה מצטיירת כפשרה: היא שומרת על עקרון ההתנדבות, אך בו בזמן מניחה תשתית למהלכים מחייבים יותר בעתיד. מדובר בתהליך הדרגתי אך משמעותי, שמאלץ את גרמניה להתמודד עם מציאות שממנה ניסתה להתרחק במשך עשורים - חזרתה של סוגיית הביטחון למרכז זהותה הפוליטית והחברתית.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא עד כמה ניתן יהיה להמשיך בכיוון זה מבלי לפגוע באיזון העדין בין ביטחון לאומי לבין חירויות הפרט. תחושת חוסר השקיפות וקצב השינויים המהיר עלולים לערער את אמון הציבור, דווקא בתחום שבו נדרש קונצנזוס רחב ככל האפשר. במקביל, האיומים הגוברים על עתידה הביטחוני של אירופה מחייבים תגובה מהירה ונחושה. תגובה שמתעכבת מלהגיע.
עוד כתבות בנושא
