הצרפתים עניים יותר מהקפריסאים ומהבלגים מאז שעמנואל מקרון הפך לנשיא הרפובליקה. זו התמונה הקשה שמשרטט הדו"ח האחרון של יורוסטאט (הלשכה הסטטיסטית של האיחוד האירופי), שלפיו התוצר לנפש במונחי שווי כוח קנייה (PPS) בצרפת נמוך מהממוצע של האיחוד האירופי - בעוד שבסוף שנות התשעים היא ניצבה בראש הדירוג. הידרדרות מהירה ולא מקרית.
לפי הנתונים הרשמיים של יורוסטאט, עם מדד של 98, ההכנסה לנפש של הצרפתים נמוכה ב־2% מהממוצע האירופי, שמוגדר כמדד בסיס 100. אך היא נמוכה בעיקר ב־29% מזו של דנמרק, ב־19% מזו של בלגיה, ב־18% מזו של גרמניה, ב־1% מזו של קפריסין וב־0.5% מזו של איטליה. ובכן, בהחלט לא מדובר במספרים מופשטים.
"הדירוג הזה מחושב לפי שווי כוח קנייה, כלומר תוך התחשבות בהבדלי המחירים בין המדינות השונות", הסביר לעיתון לה פיגארו אריק דור, מנהל המחקרים הכלכליים בבית הספר למינהל עסקים IESEG, מהבולטים בצרפת. "כך ניתן להשוות את רמת החיים האמיתית של האוכלוסייה", הוסיף. צרפת של "שלושים השנים המפוארות" היא כיום זיכרון דהוי.
הכי מעניין
צבעי דגל הלאום הצרפתי לציון 10 שנים לפיגועי הטרור בפריז בשנת 2015 | צילום: AFP
למעשה, בטווח הארוך, ההשוואה עם השכנים האירופיים מתגלה כדרמטית במיוחד: בעוד שב־1975 התוצר לנפש בצרפת היה דומה לזה של גרמניה, כיום הפער בין שתי גדות הריין מתקרב ל־20%. הדנים, שכבר ב־1975 רשמו יתרון של 13 נקודות אחוז על פני הצרפתים, נהנים כיום מהכנסה לנפש גבוהה בכמעט 30%.
במקביל, הפער מול המדינות האירופיות הפחות מפותחות הצטמצם משמעותית: פולין, שרמת חייה הייתה נמוכה ב־60% מזו של צרפת בשנת 2000, נמצאת כיום במרחק של כ־20 נקודות אחוז בלבד. עם זאת, אף שמקרון מזוהה עם המשך והחמרת ההידרדרות, הדעיכה הצרפתית החלה כבר בתקופת נשיאותו של הסוציאליסט פרנסואה הולנד (2012־2017).
"ניתן להבחין בשני גלי ירידה עיקריים", אמר ללה פיגארו מתייה פלאן, סגן מנהל מצפה הקונ'ונקטורות הכלכליות הצרפתי (OFCE). הראשון נמשך בין 2013 ל־2017, כאשר צרפת צונחת ממדד 109 (כלומר 9% מעל הממוצע האירופי) ל־103. "תקופה זו חופפת ליישום מדיניות ההיצע תחת הולנד, שנועדה להניע מחדש את הייצור ולשפר את התחרותיות של החברות", מדגיש פלאן.
מפגין צרפתי, חלק ממחאת "הווסטים הצהובים" נגד עליית מחירי הדלק, מניף את דגל המדינה מול שער הניצחון. | צילום: AFP
הבעיה היא שהצעדים הללו לא חוללו את התאוששות הצמיחה שלה ציפו. המגמה השלילית נמשכה ואף החריפה עם מקרון בארמון האליזה וברונו לה־מר כשר הכלכלה, שכונה "איש אלף מיליארדי החוב": 104 ב־2020, 101 ב־2021, ועד 97 ב־2022. עם מדיניות ה־Whatever it takes בגרסה צרפתית, שהשיק מקרון החל ממרץ 2020, נפתח הגל השני של ההידרדרות.
המסקנה נותרת בעינה: בעוד שצרפת מאפשרת לגירעון הציבורי להתרחב כדי לתמוך בכוח הקנייה ובעסקים, התאוששות בצמיחה אינה מגיעה. כבר בסוף 2024 הדגיש מאמר של מכון החשיבה הליברלי הצרפתי iFRAP כי צרפת הידרדרה מהמקום ה־11 בעולם במונחי תוצר לנפש בשנות התשעים למקום ה־24 בשנת 2024.
לפיכך, הקריסה של צרפת בתוך האיחוד האירופי, כפי שרשמה יורוסטאט, היא חלק מתהליך רחב יותר של דעיכה בכלכלה העולמית. "צרפת בדרך להפוך עולם שלישי", פסק בלה פיגארו הכלכלן הליברלי הצרפתי ניקולא בברז, שלדבריו ההקסגון, תחת הנהגתו של מקרון, הפך ל"ארגנטינה של אירופה". מה שנקרא, אם אין לחם - תאכלו עוגות.
עוד כתבות בנושא
