צעירים שנורו בגבם, רופא שנפגע בפניו מירי כדורי רובה־ציד, ופצועים שמפחדים להגיע לבית חולים: כך נראתה ההתמודדות של אזרחי איראן עם הדיכוי האלים של גל ההפגנות האחרון, לפי עדות של אחד המפגינים.
עוד כתבות בנושא
פארהאד, מהנדס בן 45 (שם בדוי), סיפר ל־AFP באיסטנבול כי השתתף במחאות ששטפו את עיר מגוריו, סמוך לטהראן, שבה מתגוררים כמיליון תושבים. לדבריו, העדויות האישיות הפכו קריטיות להבנת האירועים, משום שאיראן מצויה עדיין בהפסקת אינטרנט נרחבת.
המחאות, שפרצו על רקע מצוקה כלכלית, הפכו במהרה לגל המחאה האנטי־שלטוני הגדול ביותר מאז המהפכה האסלאמית ב־1979. ״ביום הראשון היו כל כך הרבה אנשים ברחובות שכוחות הביטחון פשוט שמרו מרחק״, סיפר. ״ביום השני הם הבינו שבלי ירי, האנשים לא יתפזרו״.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
לדבריו, עם התרחבות המחאות פתחו כוחות הביטחון בדיכוי רחב, בחסות ניתוק התקשורת שהחל ב־8 בינואר. הוא תיאר כיצד נסע עם אחותו, כשראה כ־20 אנשי צבא קופצים מרכבים ופותחים באש לעבר צעירים במרחק של כ־100 מטרים. ״הם ירו בהם בזמן שברחו, ישר לגב – עם רובים ורובי־ציד״.
פארהאד העיד שראה במו עיניו רופא מוכר להם נפגע בפניו מכדורי רובה־ציד, ואנשים נוספים שנפצעו קשה וייתכן שנהרגו. לדבריו, רבים נהרגו גם בתוך כלי רכב, מאש שנורתה ללא אזהרה.
ארגוני זכויות אדם האשימו את כוחות הביטחון בירי ישיר של כדורי מתכת לעבר ראשי המפגינים וגופם.
לפי ארגון זכויות האדם האיראני לפחות 3,428 מפגינים נהרגו בירי כוחות הביטחון, אך ההערכות מדברות על מספרים גבוהים בהרבה – בין 5,000 ל־20,000.
״מי שמגיע עם פציעת ירי – נעצר״, אמר. רופאים נאלצו להגיע לבתי אנשים כדי להעניק טיפול רפואי. גם הוא עצמו, שנפצע מאלות, נמנע מהגעה לבית חולים מחשש לחייו.
לדבריו, אזרחים רבים פתחו את בתיהם כדי להסתיר מפגינים ולהעניק להם עזרה ראשונה.
״ראיתי ילדים בני שש או שבע צועקים סיסמאות נגד המנהיג העליון״, סיפר, והוסיף שנשים ונערות רבות השתתפו בהפגנות.
כוחות הביטחון ערכו בדיקות פתע, חיפשו סרטונים בטלפונים ובדקו גופות לאיתור פצעי ירי. ״אם מצאו משהו – זה נגמר״, אמר.
עוד כתבות בנושא
למרות הכול, פארהאד טוען שאינו מפחד. ״האנשים עדיין מוכנים לצאת לרחובות – כי הם פשוט זועמים״. לדבריו, ״המשטר לא יכול לשרוד. באיראן כולם חנוקים מהדיקטטורה הזו. נמאס לנו״.