ניתוק התקשורת המתמשך בתוך איראן הותיר איראנים רבים החיים מחוץ למדינה במרוץ נואש אחר כל בדל מידע מבני משפחה וחברים. על פי נתוני ארגוני זכויות אדם, מספר ההרוגים בדיכוי המחאות נגד המשטר חצה את רף 2,600.
גל המחאה החל בסוף החודש שעבר, כאשר סוחרים יצאו לרחובות בעקבות קריסת המטבע האיראני. בתוך זמן קצר התרחבו ההפגנות למחאה רחבה נגד הרפובליקה האסלאמית. ככל שההמונים גדלו, השלטונות ניתקו גישה לשיחות טלפון, הודעות טקסט והאינטרנט.
לפי נתוני ארגון המעקב NetBlocks, ההשבתה נמשכת כבר שבעה ימים. היא אינה מוחלטת: יש מי שהצליחו להתחבר לרגעים קצרים. אך המידע דל, ולא ברור מתי תחזור איראן לרשת באופן מלא.
הכי מעניין
מפגינים במהלך עצרת אנטי-איראנית מחוץ לדאונינג סטריט בלונדון | צילום: EPA/ANDY RAIN
ה מחזיקה דיוקן של בנו של השאה האחרון של איראן, מוחמד רזא פהלווי, במהלך הפגנה בסולידריות עם מפגינים איראנים | צילום: ג'ון וסלס / AFP
אנשים משתתפים בצעדת סולידריות למען המחאות באיראן, באמסטרדם | צילום: EPA
איראנים משתתפים בהפגנה נגד הממשלה בטהרן | צילום: UGC דרך AP
שלט על לבנים ועליו כתוב בפרסית "יחי השאה", בהתייחסו לשושלת פהלווי שהופלה במהפכה האסלאמית של 1979, במהלך מחאה נגד הממשלה בטהרן, איראן | צילום: UGC דרך AP
באילינוי, שיווה רחמני, פרופסורית באוניברסיטת שיקגו, מספרת שלא שמעה מאביה, המתגורר בצפון איראן, כבר שבוע. ההודעה האחרונה שקיבלה ממנו הייתה בוואטסאפ, ביום חמישי.
״באבא־ג׳ון״, כתב לה בכינוי חיבה, ״האינטרנט כאן חלש מאוד ונופל כל הזמן״.
כעבור שעות ניסתה להתקשר אליו בשיחת וידאו – ללא מענה. ארבע הודעות נוספות כלל לא הגיעו. חברה מטהרן, שהצליחה להתחבר באמצעות סטארלינק, הציעה ליצור קשר עם האב במקומה – אך גם החיבור שלה נותק זמן קצר לאחר שקיבלה את פרטיו.
עוד כתבות בנושא
רחמני, אזרחית אמריקנית שחיה בשיקגו כבר 11 שנה, אומרת שרבים מבני משפחתה וחבריה עדיין באיראן. היא גם מכירה אישית אנשים שנהרגו במחאות ב־2020. ״אני מרגישה חסרת אונים״, אמרה. ״אני רק רוצה להישאר במיטה, עם הטלפון ביד. מחכה לשמוע: יש חדשות? מישהו חזר לאונליין?״
זו אינה הפעם הראשונה שהשלטון באיראן מנתק את אזרחיו מהעולם. ב־2019 נותקה התקשורת לאחר הפגנות על יוקר המחיה וקיצוץ סובסידיות הדלק. גם ב־2022 נותק האינטרנט במהלך הדיכוי האלים של המחאות בעקבות מותה של מהסא אמיני, צעירה כורדית בת 22 שנעצרה בטהרן בטענה שעטתה חיג׳אב ״באופן לא תקין״. ארגוני זכויות אדם טוענים כי ניתוקי התקשורת נועדו להסתיר הפרות חמורות ולחנוק מחאה.
איג׳ין נזרי, בת 28, נולדה בלונדון להורים איראנים, אך מרבית משפחתה המורחבת חיה באיראן. היא דיברה לאחרונה עם בת דודתה ב־7 בינואר – ומאז, דממה.
בת הדודה סיפרה אז על מצוקה כלכלית גוברת, אך לא היה ברור אם בני המשפחה השתתפו במחאות.
״אין לנו מושג אם הם בין המפגינים או בין הנפגעים״, אמרה נזרי. ״מבהיל לחשוב שמדינה שלמה שקועה בחשכה – ואי אפשר לשמוע אותה״.
עוד כתבות בנושא
גם כאשר שיחות מצליחות לעבור, הן קצרות וכואבות.
ביום שלישי, אזאם ג׳נגרווי, המתגוררת בטורונטו, קיבלה סוף־סוף את השיחה שחיכתה לה ימים.
״כשהם התקשרו, התחלתי לבכות״, סיפרה. השיחה נמשכה כשתי דקות בלבד לפני שהתנתקה. אמה תיארה שמיעת יריות כמעט מדי לילה, וסיפרה שאנשים המוכרים למשפחה נהרגו או נפצעו.
״זה בדיוק כמו גיהינום״, ציטטה ג׳נגרווי את דברי אמה.
ג׳נגרווי, פעילה נגד המשטר, נעצרה בטהרן ב־2018 לאחר שהפגינה נגד חובת החיג׳אב. מאז, לדבריה, בני משפחתה באיראן נתונים ללחץ כבד בשל פעילותה.
ההמתנה לחדשות מרחוק, בעיצומו של הניתוק, מקשה במיוחד על איראנים רבים בגולה, המנסים להמשיך בשגרת עבודה בזמן שחרדה מתמדת מלווה כל רגע.
״תגידי לכולם שאני אוהבת אותם״, אמרה ג׳נגרווי לאמה בסיום השיחה. ״ובבקשה – תשמרו על עצמכם״.
עוד כתבות בנושא
