בזמן שההפגנות נגד המשטר האיראני התעצמו והתפשטו מעיר לעיר בשבוע שעבר, החל רצף אירועים מוכר: רשתות סלולריות האטו, יישומי הודעות הפסיקו להתעדכן, ואז לפתע נפלה דממה. סרטונים המתעדים את פשעי המשטר נקטעו בעת העלאתם לרשת, שיחות טלפון נותקו, והאינטרנט כולו נעלם עבור עשרות מיליוני איראנים.
אך הפעם, בניגוד לפעמים קודמות שבהן נקט המשטר בשיטות דומות, המצור הדיגיטלי לא היה מוחלט. איפשהו בטהרן, צלחת לוויינית קטנה פנתה אל השמיים. רשתות שבו לחיים וצילומים מהרחובות – קריאות המונים, בריקדות בוערות, קולות ירי – החלו לנוע שוב, לא אל עבר האנטנה הסלולרית הקרובה, אלא אל האטמוספירה, הרחק מהישג ידו של המשטר הסמכותני. החיבור הזה נקרא "סטארלינק", טכנולוגיה שמופעלת על ידי אילון מאסק, והיא עשויה לשנות את כל המשחק.
אבק כוכבים
כדי להבין מדוע סטארלינק חשוב כל כך למחאות באיראן, קודם כול צריך להבין כיצד הוא פועל ואיך הוא שונה מטכנולוגיה אחרת.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בדרך כלל גישה לרשת תלויה בתשתית פיזית: סיבים אופטיים, מגדלים סלולריים, מרכזי נתונים וכן הלאה. לתשתית הזאת יש בעלים, רישיונות, פיקוח, ובעיקר מתגים המאפשרים כיבוי והדלקה של הרשת כולה. איראן שיכללה את המודל הזה כך שכאשר פורצות מחאות המשטר מצמצם את רוחב הפס, חוסם אתרים זרים ובסופו של דבר מנתק את החיבור לחלוטין במקרה הצורך.
סטארלינק שובר את המעגל. במקום לנתב את החיבור דרך רשתות לאומיות, הטכנולוגיה הזאת מחברת משתמשים ישירות לקבוצת של אלפי לוויינים שחגים סביב כדור הארץ במסלול נמוך. צלחת קטנה על הקרקע משדרת נתונים ישירות לחלל, מדלגת בין לוויינים ומתחברת מחדש לרשת העולמית מחוץ לגבולות המדינה.
המערכת שונה גם משירותי הלוויין המסורתיים של העבר. אלו הסתמכו על קומץ לוויינים ענקיים שחגים הרחק מעל כדור הארץ, כך שקצב העברת הנתונים היה איטי וסבל גם מעיכוב משתק. הלוויינים של סאטרלינק, לעומת זאת, חגים קרוב יותר ורבים יותר. התוצאה היא מהירויות גבוהות ועיכובים נמוכים, המאפשרים בין היתר העלאת סרטונים של המחאות – האמצעי העיקרי שהמשטר מנסה לחסום.
לכן מדובר בטכנולוגיה מהפכנית כל כך: אף שהממשלה סוגרת את כל תשתיות הרשת, היא עדיין לא מצליחה לשתק לחלוטין את אוכלוסייתה. כך סטארלינק מאתגר באופן מבני את המדינות הסמכותניות המודרניות המבקשות לשלוט במידע.
המשטרים חוששים
מאז ומעולם שליטה סמכותנית נחה על עיקרון חשוב: שליטה (מוחלטת, במקרה הצורך) במידע ובהעברתו. בעידן המודרני זה אומר שהמדינות הללו בנו רשתות, העניקו רשיונות לספקים ואף אפשרו גישה חופשית, או חופשית יחסית, לרשת – אך במידת הצורך הן יכלו לסגור את הכול. איראן לא ייחודית, כמובן. סין, רוסיה, מצרים ומדינות אחרות מפעילות כולן גרסאות של אותו מודל.
עוד כתבות בנושא
עד היום ישנם כלים שונים ופשוטים יותר שנעזרים בהם במדינות טוטליטריות כדי לעקוף חסימות, כמו VPN, המסווה את כתובתו הדיגיטלית של משתמש. אולם אלו לא מספיקים כלל במצב כזה, שכן VPN עדיין רוכב על רשתות מקומיות. בדרך כלל בכל זאת ניתן לזהות משתמשים או לפחות לחסום את גישתם לרשת. אך לא ניתן לסנן את סטארלינק באותו האופן, מכיוון שהוא פשוט בונה כביש עוקף לכל תהליך החיבור לרשת.
הסכנה הפוליטית ברורה: תנועות מחאה שורדות בזכות נראות ותיאום. סרטונים של אלימות משטרתית, הלוויות שהופכות להפגנות, קריאות לשביתות – כל אלה תלויים בקישוריות. גם אם מיעוט בלבד יכול לגשת אל הרשת כך, קיומו של ערוץ לא מצונזר מספיק לעתים קרובות כדי לשמור על זרימת המידע החוצה, על תקשורת בין פעילים ועל המורל המחאה בכלל.
ישנה גם השפעה סמלית לא מבוטלת. ברגע שאזרחים מבינים שההאפלה כבר אינה מוחלטת, הילת השליטה המוחלטת של המשטר מתחילה להיסדק. סטארלינק לא צריך להגיע לכולם כדי להיות מסוכן: עצם קיומו מוכיח שיש עולם מחוץ למה שנכפה על ידי המשטר.
עבור ממשלות המסתמכות על השליטה במידע כעמוד תווך, זה מצב בלתי נסבל. זאת הסיבה שאיראן מתייחסת לסטארלינק כאיום על הביטחון הלאומי, ומדוע מדינות סמכותניות אחרות פעלו כדי למנוע את הגעתה של הטכנולוגיה לפני שהיא תוכל להכות שורש.
כך פועלת השיטה
בשלב הזה כדאי לתקן תפיסה מוטעית: סטארלינק לא נתן לאיראן "גישה חופשית לרשת", אלא משהו צר יותר, מסוכן יותר ובמובנים מסוימים חזק יותר – ערוץ מצומצם וחשאי המשמש מספר קטן יחסית של אנשים ברגעים חיוניים.
מסופי סטארלינק, הנדרשים כדי שהטכנולוגיה תפעל, אינם חוקיים באיראן. הם אינם נמכרים בגלוי, ואינם נסבלים על ידי המשטר. כל צלחת המוצבת כיום במדינה הוברחה אליה באופן בלתי חוקי, לעתים קרובות תוך סיכון אישי ניכר. לפי דיווחים בתקשורת, רוב הצלחות מוגנבות פנימה דרך האזורים הכורדיים של עיראק, מדינות המפרץ או רשתות שליחויות פרטיות הקשורות לתפוצות האיראניות. ברגע שהן חוצות את הגבול, הצלחות מסתובבות בשוק שחור ונמכרות במחירים ההולכים ומזנקים.
איראנים משתתפים בהפגנה נגד הממשלה בטהרן, איראן | צילום: UGC דרך AP
לכן, כאמור, הגישה לסטארלינק מוגבלת ולא אחידה. למפגין הממוצע אין צלחת במרפסת שלו. המסופים נוטים להיות מרוכזים בין פעילים, בעלי עסקים, עובדי טכנולוגיה ורשתות לא פורמליות שמאגדות כסף וחולקות גישה. מסוף אחד עשוי לשרת עשרות אנשים – שכנים, חברים או תא מחאה שלם – באמצעות הקמת נקודת wi-fi מקומית.
דפוסי השימוש שנצפו במחאה עד כה משקפים את המציאות הזאת. מסוף סטארלינק בדרך כלל לא נותר דולק כל היום. הוא מופעל לזמן קצר, לעתים קרובות מאוחר בלילה או במהלך הפגנות, כדי להעלות סרטונים, לשלוח קבוצות הודעות או להעביר מידע לאנשי קשר בחו"ל. לאחר מכן הוא מושבת שוב. במובן הזה סטארלינק מתפקד פשוט כמו משדר חירום.
זאת הסיבה שלא ניתן למדוד את השפעתו לפי מספר המשתמשים בלבד. אפילו גישה מוגבלת יכולה להיות בעלת השפעות לא פרופורציונליות. מסוף יחיד יכול לקיים את זרימת המידע ברגע חיוני, להרגיע את המפגינים שהם לא נותקו מהעולם ולמנוע מהמשטר את ההדממה שהוא תלוי בה במהלך פעולות דיכוי אכזריות.
יחד עם זאת, המגבלות אמיתיות; סטארלינק יקר, מסוכן לשימוש, ולא אוניברסלי. הוא אינו מחליף רשתות תקשורת המונים, וגם לא יכול לעשות הרבה בתיאום בין מיליוני פעילי מחאה. אך בכל זאת, ההשפעה מורגשת בשטח.
המשטר לא מבליג
איראן לוקחת ברצינות את הסכנה, ומגיבה באופן שיטתי. קו ההגנה הראשון היה חוקי. החוק האיראני אוסר במפורש על כל החזקה בציוד רשת לווייני לא מורשה ועל שימוש בו. סטארלינק מוזכר שם בשמו. העונשים נעים בין שנות מאסר להוצאה להורג, והמסר ברור: גישה לא מורשית לרשת נחשבת לבגידה.
לוויין של חברת סטארלינק עובר מעל טקסס, 2021 | צילום: איי.פי
אבל הלוויינים ממשיכים לחוג, ועל כן קו ההגנה השני הוא פיזי. כוחות הביטחון ביצעו פשיטות ממוקדות בשכונות החשודות באירוח מסופים של סטארלינק, החרימו צלחות ועיכבו משתמשים. מסופים נחשבים לסחורה אסורה, ועל כן עצם החזקתם מספיקה כדי לעורר חקירה. ההשפעה צפויה עד כה: המשתמשים מסווים את פעילותם עוד יותר, מחליפים את מיקומי המסופים לעיתים תכופות ומגבילים את הגישה אל הרשת לפעילים מהימנים בלבד.
התגובה השלישית והמשמעותית ביותר היא טכנולוגית. איראן פרסה כלי לוחמה אלקטרונית ברמה צבאית כדי לשבש את אותותיה של הטכנולוגיה. זה כולל שיבוש תדרי רדיו והפרעות GPS נרחבות, שפותחו במקור כטכנולוגיה נגד כטב"מים וכעת משמשים לשליטה במידע מקומי. לפי הוול-סטריט ג'ורנל, במהלך גלי המחאה האחרונים הצעדים האלו פגעו משמעותית בחיבור לסטארלינק ולעיתים ניתקו חלקים גדולים מהרשת.
כלומר, האיראנים אינם חסרי אונים מול ניסיונות לעקוף את סמכותם, אך מדובר במשחק חתול ועכבר הדורש השקעה עצומה של זמן, כוח אדם ומשאבים, כאשר הפעילים מוצאים כל הזמן דרכים חדשות להמשיך לשדר אל מעבר להאפלה.
אילון מאסק, תשתיות וכוח
בלתי אפשרי להימנע מהעובדה שסטארלינק אינו כוח ניטרלי. הוא אינו חלק משירות ציבורי, מעמותת זכויות אדם או ממוסד רב-לאומי כזה או אחר, אלא מערכת תשתית בבעלות פרטית שבסופו של דבר נשלטת על ידי אדם אחד בלבד.
אילון מאסק לא מוכר את המסופים רק לשם הצלחה בשוק החופשי; הוא הפעיל את רשת התקשורת, שימר את קיומה והגן עליה חרף מחאות האיראנים. בכך הוא נטל על עצמו תפקיד השמור באופן מסורתי לממשלות: הוא החליט היכן תתקיים קישוריות, מי רשאי לגשת אליה, ובאילו תנאים. ספייס-איקס מפעילה את הטכנולוגיה, מאסק הוא הבעלים, וכל שממשלות זרות יכולות לעשות זה לבקש.
אילון מאסק | צילום: AFP
לא מדובר בתופעה חסרת תקדים. סטארלינק כבר מילאה תפקיד מרכזי במלחמת רוסיה-אוקראינה בשנים האחרונות, שם להחלטותיו של מאסק באשר לאזורי כיסוי ומגבלות שימוש היו השלכות ישירות על התוצאות בשדה הקרב. באיראן המצב שונה אך מתוח לא פחות: כאן סטארלינק מאפשר מרי אזרחי, ולא רק פעילות בשדה הקרב. אך בשני המקרים מדובר באקט מתריס נגד מדינות ריבוניות זרות.
וכאן מסתתר פרדוקס מוסדי שקל להתעלם ממנו כאשר התוצאה מרגישה מספקת מבחינה מוסרית. סטארלינק עוזר למפגינים ומתסכל משטר סמכותני – אבל בכל זאת מדובר בכוח עצום המרוכז בידיים פרטיות.
אכן, הנוכחות של סטארלינק באיראן מעלה שאלות המרחיקות לכת הרבה מעבר למעגל המחאות הזה. מה יקרה אם תפרוץ מחאה אחרת שמאסק לא אוהב, ולכן הוא יבחר שלא להדליק את הרשת? או שארצות הברית או מדינה דמוקרטית אחרת תרצה לסגור באופן ממוקד את הגישה לרשת ומאסק ימחה על הפרת חופש השיח? תומכי השוק החופשי בוודאי יצדדו בזכותו של מאסק לעשות מה שהוא רוצה עם הרכוש שלו, אך בכל זאת עולות כאן שאלות לאומיות ובינלאומיות שנצטרך להתמודד איתן במוקדם או במאוחר. כרגע האינטרסים של מאסק תואמים את אלו של המפגינים באיראן ושל ממשלות המערב התומכות בהם, אבל מי יודע מה יקרה כשזה כבר לא יהיה המצב.
השלב הבא
זה עשרים שנה לפחות שמשטרים סמכותניים הסתמכו על דוקטרינה דיגיטלית פשוטה: אם הלחץ האזרחי עולה, מנתקים את הגישה לרשת. הטקטיקה הזאת עבדה משום שהרשת הייתה ארצית, ריכוזית ובשליטת הממשלות. סטארלינק מפרה את הסטטוס-קוו. היא לא הופכת את הדיכוי לבלתי אפשרי, כפי שאיראן מראה בבירור כל יום, אבל היא הופכת אותו ליקר יותר, כאוטי יותר וקשה יותר להסוואה.
לעת עתה זאת תוצאה שמספקת את כל הצדדים מלבד איראן ובעלות בריתה, וטומנת בחובה גם תקווה עבור פעילים במדינות אחרות הסובלים מבעיות דומות. אולם ייתכן שיום אחד בעתיד הלא רחוק, הטכנולוגיה שמעוררת כל כך הרבה שבחים ותקווה במערב עלולה להתהפך על יוצריה.
עוד כתבות בנושא
