גרייס, בת ה־25, ובעלה נחושים להישאר ללא ילדים, למרות הלחץ מההורים ומהחברה להביא צאצאים לעולם – זאת בזמן שסין מנסה נואשות לבלום את צניחת שיעור הילודה.
עשור לאחר שסין ביטלה את מדיניות הילד האחד ועברה בינואר 2016 למדיניות של שני ילדים, המדינה מתמודדת עם משבר דמוגרפי מתקרב. אוכלוסיית סין הצטמקה במשך שנים ברציפות, והאו"ם מעריך כי היא עלולה לרדת מ־1.4 מיליארד כיום ל־633 מיליון בלבד עד שנת 2100.
בשנת 2024 נרשמו בסין רק 9.54 מיליון לידות – מחצית מהמספר שנרשם ב־2016 – והדאגה מהתכווצות האוכלוסייה ומהזדקנותה גוברת, בעוד זוגות רבים בוחרים לסטות מהנורמות הסיניות המסורתיות.
הכי מעניין
יותר ויותר צעירים כמו גרייס, שמכנה את עצמה ואת בעלה "DINKs" – ראשי תיבות של "שתי משכורות, בלי ילדים" (dual income no kids) – מחליטים שלא להביא ילדים כלל, או לפחות לדחות זאת בכמה שנים.
סין | צילום: AFP
הסיבות לכך מגוונות: מהעלויות הגבוהות הכרוכות בגידול הילדים ועד חשש לפגיעה בהתקדמות הקריירה. גרייס, שביקשה להזדהות רק בשמה האנגלי מחשש להשלכות, אמרה כי היא צריכה הכנסה יציבה ו"קצת חסכונות" לפני שתשקול הקמת משפחה. ללא תנאים אלה, "לא הייתי שוקלת אפילו להביא ילדים לעולם", הוסיפה יוצרת התוכן.
המונח DINK הפך לוויראלי ברשתות החברתיות בסין, כולל בפלטפורמת שיאוהונגשו, שם ההאשטאג שלו צבר יותר מ־731 מיליון צפיות ועורר דיון ער בנושא. "אם הייתי מפרסמת ברבים שאני DINK ומדברת על כמה נוח לי בחיים, אין ספק שהרבה אנשים לא היו מרוצים מזה", אמרה גרייס לסוכנות הידיעות הצרפתית.
שינוי בגישות
הרשויות בסין השיקו שורת תמריצים לעידוד ילודה לאחר סיום מדיניות הילד האחד הנוקשה, שהייתה בתוקף יותר משלושה עשורים ונועדה להתמודד עם עוני וגידול אוכלוסין. מנהיגי המדינה הבטיחו הקלות נוספות להורים, כולל סובסידיות של כ־500 דולר לשנה לכל ילד מתחת לגיל שלוש, כך דווח ביולי בתקשורת הממלכתית. בינואר אף הוטל מס ערך מוסף על אמצעי מניעה.
עם זאת, מומחים טוענים שסין – שאיבדה ב־2023 את מעמדה כמדינה המאוכלסת בעולם לטובת הודו – עדיין ניצבת בפני מכשולים משמעותיים. "מספר האנשים שבוחרים לא להינשא או לא להביא ילדים הולך וגדל, והמוטיבציה להביא ילדים בקרב הדור הצעיר חלשה", אמר ל־AFP הדמוגרף הסיני העצמאי חה יאפו.
עוד כתבות בנושא
מגבלות תרבותיות מצמצמות את יעילות צעדי עידוד הילודה בטווח הארוך, כך לדברי פאן וואנג, מרצה באוניברסיטת ניו סאות’ ויילס באוסטרליה. "מדיניות הילד האחד שינתה מהיסוד את הנורמות המשפחתיות ואת אורח החיים, ורבים – במיוחד בני דור הילד האחד – התרגלו ואף מעדיפים משפחות קטנות", אמרה.
גם יוקר המחיה וחוסר הוודאות הכלכלית ממשיכים להרתיע זוגות מהבאת ילדים. ואנג זיבו, תושב בייג’ינג בן 29, סיפר כי הוא ואשתו החליטו להמתין עד "שהכלכלה תתייצב", אף שלדבריו מצבם הכלכלי "די טוב". "כשמסתכלים על סין היום, הסיבה המרכזית לכך שזוגות צעירים לא מביאים ילדים היא עדיין חולשת הכלכלה", אמר.
סין עדיין נאבקת להתאושש כלכלית מהקורונה, ובמקביל רבים עובדים שעות ארוכות במסגרת תרבות ה־"9-9-6" – מתשע בבוקר עד תשע בערב, שישה ימים בשבוע. "אנשים כל כך עסוקים בעבודה… שלחלקם קשה אפילו למצוא זמן לחשוב על הקמת משפחה", אמר ואנג.
אין זמן, אין כסף
בשנת 2021 סין הקלה עוד יותר את מגבלות תכנון המשפחה ואפשרה להביא שלושה ילדים – צעד שרבים, בעיקר בערים, אינם ממהרים לאמץ. גם ילד אחד בלבד הוא אחריות עצומה, אמר ואנג, וסיפר על חבר שהפך לאב זמן קצר אחרי נישואיו. "הוא כל הזמן אמר לי… לא רק שאין לך זמן וכל הכסף הולך על הילד, אתה גם מאבד את עצמך בדרך".
הדמוגרף חה הזהיר כי אם שיעור הפריון של סין, העומד סביב 1.0, יימשך לאורך זמן, התוצאה תהיה המשך ירידה בגודל האוכלוסייה והזדקנות מהירה שלה. "זה יגדיל את הנטל העתידי של הטיפול בקשישים, יחליש את עוצמתה הלאומית של סין ויפגע בהתפתחות הכלכלית", סיכם.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
