כמדי שנה, לקראת יום הילד הבינלאומי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה תמונת מצב רחבה על מצבם של הילדים החיים בישראל. הנתונים, שסוקרים את תחומי ה דמוגרפיה, החינוך, הרווחה, תאונות הדרכים ועוד, מציירים מציאות מורכבת: ישראל היא עדיין אחת המדינות הצעירות בעולם המפותח, אך לצד האופטימיות והצמיחה מסתתרים פערים עמוקים שמשפיעים כבר היום על דור העתיד.
בערים הגדולות (המונות יותר מ־100,000 תושבים) אחוז הילדים הוא כ־29.8%. אחוז הילדים הגבוה ביותר הוא בבית שמש (51.4%), ואחריה בני ברק (48.1%) וירושלים (37.2%). בחלק ניכר מהערים הגדולות אחוז הילדים נמוך מהרמה הארצית. אחוז הילדים הנמוך ביותר הוא בבת ים (19.1%), בתל אביב־יפו (21.3%) וברמת גן (21.8%).
מספר הילדים עד גיל 17 למשק בית הוא 2.45 בממוצע ברמה הארצית. מתוך הילדים המתגוררים במשקי בית, מרביתם גרים עם שני ההורים (כ־92% מהילדים), והיתר גרו עם הורה אחד בלבד. רוב הילדים במשפחה חד הורית גרו עם אימם (כ־82%). בשנת 2024 נולדו 181,614 יילודים. שיעור הפריון הכולל של הנשים בישראל נאמד ב־2.87 ילדים בממוצע לאישה.
הכי מעניין
ילדים ונערים חרדיים בירושלים | צילום: AFP
אחוז הילדים באוכלוסייה הערבית נמצא במגמת ירידה בשני העשורים האחרונים. כך למשל, בשנת 2005 ל־47% מהאוכלוסייה הערבית היו ילדים, ובשנת 2015 ל־41%. הירידה באחוז הילדים הערבים נובעת בעיקר מירידה ברמות הפריון, מרמה של כ־4 ילדים בממוצע לאישה בתחילת שנות ה־2000, ל־3.5 בשנת 2010 ולכ־2.6 בשנת 2024.
לפי הדוח, בישראל חיים כיום כ־3.06 מיליון ילדים: כמעט שליש מהאוכלוסייה. שיעור הילדים עדיין גבוה במיוחד בחברה הערבית, אך גבוה אף יותר בקרב הציבור החרדי והדתי לאומי. למרות ירידה מסוימת בשיעור הלידות, המבנה הדמוגרפי הישראלי נשאר צעיר באופן חריג. עם זאת ההבדלים בילודה בין המגזרים הולכים וגדלים.
בשנים האחרונות נרשמת במערכת החינוך התקדמות מרשימה: ההשתתפות בגני הילדים כמעט מלאה, שיעור הזכאות לתעודת הבגרות נמצא בעלייה עקבית ורמת ההשכלה של ההורים ממשיכה להשתפר. מכלול גורמים זה תורם באופן משמעותי לשיפור ההישגים של ילדים רבים.
"ספריית העששית". גן ילדים במגזר הערבי. | צילום: קרן גרינספון ישראל
הנה כמה מספרים: בשנת תשפ"ד (2023/24) ביקרו 659,756 ילדים בגילים 0־7 בגני ילדים ציבוריים שבפיקוח משרד החינוך ובמעונות היום, מתוכם 19.5% ערבים. בשנת הלימודים תשפ"ה (2024/25) למדו בחינוך היסודי והעל יסודי כ־2.024 מיליון תלמידים. שיעור הזכאים לתעודת בגרות בקרב הניגשים לבחינות אף הגיע ל־81.7%.
ועוד, בשנת הלימודים תשפ"ד ובמעבר לתשפ"ה עמד אחוז נשירת התלמידים בכיתות ז־יב על 2.1%. בשנת הלימודים תשפ"ד השתתפו 16,338 בני נוער בגילי 21־12 במסגרות השונות של היחידה לקידום נוער בפיקוח משרד החינוך. בתשפ"ה למדו לתואר ראשון 5,932 בני נוער בגילי 17־12, עלייה של 76.9% לעומת השנה הקודמת (3,354).
למעשה, 11.4% מהסטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה היו בני נוער. וזה לא הכול: 8.7% מהסטודנטים שלמדו לתואר ראשון במדעי הרוח היו בני נוער. מבחינת רמת החיים, בשנת 2024, 5.3% מכלל הילדים עד גיל 17 חיו במשקי בית ללא מועסקים.
פתיחת שנת הלימודים בבית ספר בתל־אביב. למצולמים אין קשר לכתבה | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
אולם, כרגיל, ההתקדמות אינה מתחלקת באופן שוויוני. פערים עמוקים בין המרכז לפריפריה, בין יהודים לערבים ובין שכבות כלכליות שונות עדיין בולטים כמעט בכל מדד. ילדים להורים משכילים או לבעלי הכנסה גבוהה ממשיכים ליהנות מיתרונות משמעותיים, בעוד אחרים מוצאים את עצמם מתחילים את החיים כמה צעדים מאחור.
במקביל, הנתונים על ילדים בסיכון מעוררים דאגה. בשנים האחרונות נרשמת עלייה בדיווחים על אלימות, הזנחה ופגיעות מיניות. חלק מהגידול מיוחס לעלייה במודעות ולנכונות גבוהה יותר לדווח, אך יכולתן של מערכות הרווחה להתמודד עם היקף הפניות מוגבלת. התוצאה ברורה: יותר ילדים נזקקים לעזרה ופחות מהם מקבלים אותה בזמן.
בתחום תאונות הדרכים נרשמת דווקא מגמה חיובית: פחות ילדים נהרגים ונפצעים בהשוואה לשנים קודמות, בין היתר בזכות שיפור בתשתיות ובקמפיינים של בטיחות בדרכים. אך גם כאן, ההתקדמות אינה חוצה מגזרים באופן שווה. בחברה הערבית שיעורי הפגיעה בתאונות דרכים נשארים גבוהים במיוחד.
ילדים בבית ספר שמשלב חילונים ודתיים. | צילום: יהושע יוסף
מגמה נוספת שבולטת בדוח היא העלייה במספר הילדים עם מוגבלות, כנראה כתוצאה גם של אבחון טוב יותר וגם של עלייה כללית באבחנות התפתחותיות. יותר ילדים משולבים היום מסגרות רגילות, אך חלק גדול עדיין לומד בבתי ספר נפרדים, בעיקר בפריפריה וביישובים עניים - שם היכולת לתת מענה מותאם, נמוכה יותר באופן משמעותי.
ואם יש נתון אחד שמצליח להאפיל כמעט על כל היתר, זהו שיעור העוני. ילדים הם עדיין קבוצת הגיל הענייה ביותר בישראל: למעלה מרבע מהם חיים במשפחות עניות לפי מדד ההכנסה, כאשר בחברה הערבית והחרדית המספר גבוה בהרבה. משפחות גדולות רגישות במיוחד לשינויים כלכליים, מה שהופך את הילדים לפגיעים עוד יותר.
בסיכומו של דבר, דוח יום הילד לשנת 2025 משרטט שתי תמונות המתנהלות במקביל. מצד אחד, דור צעיר, רחב ומלא פוטנציאל, המקבל יותר חינוך ויותר שירותים מאי פעם. מן הצד השני מתברר כי החברה הישראלית עדיין סובלת מפערים מתרחבים ומחוסר שוויון בהזדמנויות. כלומר, ישראל נותרת מדינה של ילדים, אבל לא כל הילדים חיים באותה ישראל.
עוד כתבות בנושא
