סופו של שלטון האייתולות באיראן עשוי להגיע לא ממהפכה ברחובות או מקריסה כלכלית, כפי שרבים צופים, אלא ממשבר מים חסר תקדים. אגדה הולנדית עתיקה מספרת על ילד שהציל את סכר הארלם באמצעות אצבעו, לאחר שגילה סדק קטן בקיר המבנה. התושבים היו מודאגים ולא ידעו כיצד לפעול, אך הילד, הנס ברינקר, הבין שהחור הקטן עלול להתרחב במהירות בשל לחץ המים. הוא הצמיד את אצבעו אל הפתח במשך כל הלילה, מנע את פריצת המים והציל את הסכר עד בוא העזרה.
האגדה הזו נושאת עמה מוסר השכל ברור וחשוב, אך בעיקר מעוררת מחשבה על מצבה ההיסטורי של איראן כיום. דו"ח חדש ומדאיג במיוחד שפרסם Middle East Report מתאר מצב של "בצורת מתמדת ומחסור חמור במים" במדינה שמזה חמישה עשורים נתונה לשלטון רודני אסלאמי אלים, מושחת וקיצוני. אלא שבמקרה הזה אין ילד שיוכל להציל את הסכר והאיראנים עצמם כבולים, חסרי אונים מול משטר כושל שאינם מסוגלים עוד להפילו.
נהג מונית איראני מקרר את עצמו עם מים בטהרן | צילום: AFP
איראנים ממתינים לקבל מים ממשאית חלוקה | צילום: מהרשתות הפרסיות
נהג מונית איראני מקרר את עצמו עם מים בטהרן | צילום: AFP
דו"ח נוסף שפורסם על ידי The Thirst of a Nation מדבר על "כישלון המדינה האיראנית" ומפרט מצב חמור ביותר, שאינו נובע מגורמים טבעיים כמו מחסור בגשמים, אלא משגיאות פוליטיות, אידיאולוגיות והנדסיות. האחריות מוטלת על כלל מערכת השלטון, לרבות משמרות המהפכה האסלאמית. כך נוצרה מעין "פשיטת רגל מים", כלומר מצב שבו הביקוש למים עולה בהרבה על ההיצע. הנתונים המוצגים בדו"ח ברורים ולא משאירים מקום לספק.
הכי מעניין
החקלאות, הצורכת כ־90% ממשאבי המים הזמינים במדינה, נמצאת בקריסה. ההשלכות צפויות וברורות: האקוויפרים התרוקנו, וכ־1.3 מיליון חקלאים נותרו ללא עבודה או מקור הכנסה. התוצאה עלולה להיות משבר מזון חמור, שיפגע בכ־40 מיליון אזרחים. גם מפלס המים בסכרים המשמשים לייצור חשמל הידרואלקטרי צנח, וכתוצאה מכך אבדו כ־12,500 מגה ואט מהתפוקה הארצית. הפסקות החשמל הפכו לשגרתיות, ונזק נגרם גם למערכות התחבורה ולאספקת המים.
שר החוץ ואחת הדמויות החזקות באיראן, עבאס עראקצ'י, שותה מים במהלך מסיבת עיתונאים | צילום: AFP
ובכן, מאגרי המים של טהראן עומדים להתרוקן ו"יום האפס" של משבר המים באיראן מתקרב במהירות: לא בעוד חודשים, אלא בתוך ימים ספורים בלבד. ההערכות הקודרות מדברות על כ־1.35 מיליון מקרי מוות כתוצאה מתת־תזונה, חום ומחלות, ועל כ־18 מיליון פליטים, מתוכם כ־3.5 מיליון שיבקשו מקלט מחוץ לגבולות המדינה בעקבות המחסור החריף במים. כך, חמישה חודשים בלבד לאחר מבצע "עם כלביא", איראן ניצבת היום מול אחת מנקודות השפל הקשות בתולדותיה.
כמובן שישנן מדינות שיכולות לסייע בפתרון המשברף, לו רק איראן הייתה פתוחה לשיתוף פעולה. בראש הרשימה ניצבת ישראל, בזכות טכנולוגיות מתקדמות וניהול יעיל של מערכות מים. אוסטרליה יכולה לתרום בתחום איסוף הנתונים והניהול הכלכלי של המשבר, סינגפור בניהול משברים עירוניים וערב הסעודית יחד עם מדינות מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ במימון ובמשאבים. אך עצם קיומו של המשטר מונע כל אפשרות לשיתופי פעולה עם מדינות שעשויות להציל את איראן מצמאון הולך וגובר.
מפגינה איראנית נגד המשטר בבריסל | צילום: AFP
למעשה, המשבר הנוכחי הוא תוצאה ישירה של עשרות שנים של הזנחה מתמשכת. בשנת 1961 עמדו לרשות כל אזרח באיראן 5,845 מטרים מעוקבים של מים בשנה, בשנת 2019 ירד הנתון ל־1,484 בלבד וכיום הוא מתקרב ל־1,000 מטרים מעוקבים לאדם בשנה. מחדל אמיתי בהתחשב בעובדה שבמשך אלפי שנים התמודדה איראן עם המחסור בגשמים באמצעות מערכת הקנאת: תעלות תת־קרקעיות עתיקות שהעבירו מים מהאקוויפרים לשדות ולעיירות.
מערכת זו, שתרמה לשגשוגן של האימפריות הפרסיות, הוכרה על־ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, שכן אפשרה חקלאות משגשגת בלב סביבה מדברית. אחת הסיבות המרכזיות למשבר הנוכחי היא השאיפה לעצמאות חקלאית, שהובילה לבזבוז עצום של כ־70% ממשאבי המים במדינה. חוק משנת 2010, בעל אופי פופוליסטי מובהק, התיר את הפעלתן של כ־30 אלף בארות בלתי חוקיות: מהלך שהאיץ את ייבוש האקוויפרים והחריף את קריסת מערכת המים של המדינה.
מחסור במים בסכר אמיר כביר בהר אלבורז באיראן | צילום: AFP
כך נפרצו הגבולות האקולוגיים של מערכת התעלות ההיסטורית. מחצית ממערכת הקנאת נהרסה במהלך חמישים השנים האחרונות והוחלפה בבארות מכניות, ששאבו את המים משכבות עמוקות יותר וייבשו את הקנאת מלמעלה. במילים אחרות, זהו משבר שמקורו בניהול כושל - לא בשינויי אקלים. המצב מחריף עוד יותר משום שהאייתולות אינם יכולים להיעזר בטכנולוגיה הישראלית, אותה טכנולוגיה שהפכה את ישראל למדינה הפורייה באזור, בזכות חממות חדשניות ומערכות מים מודרניות ויעילות.
ובנוסף לכך, ברחבי המדינה מתרחשת תופעה מדאיגה של שקיעת קרקע, שנגרמה עקב ניצול אגרסיבי של מי התהום. איראן חווה כיום אחד משיעורי השקיעה הגבוהים בעולם: כ־90 אלף קמ"ר משטחה מושפעים, ובאזורים מסוימים הקרקע שוקעת בכ־35 ס"מ בשנה. התופעה אינה מוגבלת למדבריות בלבד: גם טהראן עצמה נפגעת, כשנמל התעופה ו־14 תחנות מטרו שוקעים בכ־2 ס"מ מדי שנה, מה שמחייב תחזוקה ובדיקות מתמידות. מומחים מזהירים כי, אם המצב יימשך, המדינה כולה עלולה לקרוס.
עוד כתבות בנושא
