חודשיים בלבד לאחר מבצע "עם כלביא", איראן ניצבת היום מול אחת מנקודות השפל הקשות בתולדותיה: משבר סביבתי ותשתיתי עמוק וחסר תקדים, המאיים לערער את יסודות קיומה ולמוטט את מערכות החיים המרכזיות שעליהן נשענת המדינה. ובכן, נראה כי חמישה חורפים רצופים של בצורת עזה כילו את מקורות המים, והמדינה מתדרדרת במהירות אל קריסה מוחלטת של המערכות החיוניות ביותר - מים וחשמל.
טהראן, מטרופולין ענק המשתרע על פני עשרות קילומטרים ומאוכלס בלמעלה מ־10 מיליון נפש, עומדת בפני אסון מתקרב: הברזים בעיר עלולים להתייבש לחלוטין בתוך מספר שבועות ספורים בלבד. לפי הערכות, מאגרי המים שמספקים את העיר נמצאים בשפל חסר תקדים, כאשר קיבולתם המועטה מסתכמת בין 14% ל־21% בלבד. מצב שמציב את עתיד הבירה בסכנת קריסה בלתי הפיכה.
גם נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, הידוע בנטייתו להציג תמונות מעורפלות של המציאות, לא יכול היה להסתיר את חומרת המצב האמיתי. "אם לא ננהל את המשבר באחריות ובלב שלם, ואם הציבור לא יירתם למאבק המשותף - עד ספטמבר, ולכל היותר עד אוקטובר, לא יישארו מים בטהרן", הוא הכריז. מנהל רשות המים והביוב של הבירה, הוסיף: "אפשר לומר שכבר אין לנו מים".
הכי מעניין
עשורים של ניהול שגוי: הדרך אל התייבשות טוטאלית
שורשיו של המשבר אינם טמונים רק בשנים האחרונות. כבר במשך עשרות שנים, שלטונות איראן פעלו בניצול מופרז וחסר בקרה של משאבי הטבע, לעיתים עד כדי פשע סביבתי. בניית סכרים ללא תכנון מוקפד ומדוקדק, שאיבת מים ממי תהום עד כדי יובש מוחלט ועידוד חקלאות בזבזנית המהווה כ־90% מצריכת המים במדינה - יצרו מציאות הרסנית.
שר החוץ ואחת הדמויות החזקות באיראן, עבאס עראקצ'י, שותה מים במהלך מסיבת עיתונאים | צילום: AFP
מחסור חמור במים. סכר אמיר כביר בהר אלבורז באיראן | צילום: AFP
נהג מונית איראני מקרר את עצמו עם מים בטהרן | צילום: AFP
השלב שבו נמצאת איראן כיום כבר מזמן חורג מהגדרה של "משבר מים" בלבד. כפי שניסח ד"ר קאווה מדאני, לשעבר בכיר באו"ם וראש מכון המים העולמי, מדובר ב"פשיטת רגל הידרולוגית". כלומר, קריסה טוטאלית של מערכות המים, שאינה רק תוצאה של מחסור זמני, אלא ביטוי לכשל מערכתי עמוק, מקיף ומתמשך שמאיים לפרק את כל התשתית המימית והאקולוגית של המדינה.
שינויי האקלים החריפו את המצב בצורה דרמטית. החורף האחרון התאפיין בירידה חדה של כ־40% בכמות המשקעים, בהשוואה לממוצע הרב שנתי, והותיר את אדמת איראן צמאה וחסרת מנוחה. בדרום המדינה נשברו שיאי חום עולמיים, עם טמפרטורות שחצו את רף ה־65 מעלות. ועוד, הקרקע עצמה שוקעת עד 30 ס"מ בשנה כתוצאה מירידה דרמטית במפלס מי התהום.
עוד כתבות בנושא
מים מזוהמים והפסקות חשמל: חיי היומיום קורסים
במציאות הקשה הזו, חיי היומיום של אזרחי איראן הופכים לבלתי נסבלים. בטהרן, המים בקושי מצליחים להגיע אל הקומות העליונות בבנייני המגורים, והתושבים נאלצים לאלתר פתרונות: לאגור מים בג'ריקנים, לרכוש מכלים ביתיים או להמתין למיכליות, שלעתים מביאות מים מלוחים, מזוהמים ואינם ראויים לשתייה. למעשה, מצרך בסיסי כמו מים הפך למותרות והמאבק להשיגו הפך לשגרה מתישה.
בניסיון נואש לנהל את המשבר, הממשלה קיצצה את לחץ המים בכ־80% ברחבי הבירה: צעד דרקוני הפוגע במיוחד בשכונות העניות והצפופות, שם התשתיות רעועות מלכתחילה. במקביל, הפסקות חשמל יזומות הפכו לחלק בלתי נפרד מהשגרה היומית, כשהן משבשות את פעילותם של בתי חולים, מוסדות חינוך, מפעלי תעשייה ושירותים חיוניים בכל רחבי המדינה.
עלי חמינאי, נשיא איראן | צילום: איי.אף.פי
הציבור מוצא את עצמו מתמודד לא רק עם צמא, אלא עם שיתוק מתמשך של מערכות החיים הבסיסיות ביותר. בערים כמו בושהר וסבזוואר, המחסור הכפול במים ובחשמל הופך את חודשי הקיץ הלוהטים למסע הישרדות של ממש. כך, על רקע המצוקה המחריפה, הזעם הציבורי הולך וגואה. הפגנות ספונטניות פורצות באזורים מוכי משבר, כשאזרחים מתכנסים ברחובות בקריאה נואשת לצדק בסיסי.
בפרט בסבזוואר, מאות מתושבי העיר התאספו מול משרדי הממשלה וקראו בקול חנוק אך חדור תקווה: "מים, חשמל, חיים - אלה לא מותרות, אלה זכויות בסיסיות". אירוע המהווה תזכורת למחאות שפרצו בקיץ 2021 במחוז ח'וזסתאן, ושנחנקו ביד קשה על ידי משמרות המהפכה. לפי דיווחי אמנסטי אינטרנשיונל, אז נהרגו מספר מפגינים מירי.
עוד כתבות בנושא
ממשלה משותקת: פתרונות קוסמטיים מול משבר קיומי
למרות חומרת המצב, ממשלת איראן ממשיכה להציע פתרונות זמניים ולעיתים מגוחכים. פקידים בכירים הציעו לסגור את המשק או להוציא את האזרחים לחופשות כפויות, כדי לצמצם צריכה. דוברת השלטון אף קראה לציבור: "צאו לחופשה - תנו למערכת לנשום". הנשיא פסל את הרעיון והגיב בחריפות: "לעצור את המדינה זו לא אסטרטגיה, אלא בריחה מאחריות".
מנגד, המומחים מצביעים על פתרונות שדורשים אומץ פוליטי, כגון הפסקה הדרגתית של חקלאות בזבזנית, מעבר לתעשיות בעלות צריכת מים נמוכה, שינוי מודלים של תכנון עירוני והשקעה בטכנולוגיות להתפלת מים ומחזור. עם זאת, יישום של צעדים כאלה דורש נחישות ויכולת לשרוד לחץ ציבורי עצום, בייחוד במדינה הסובלת מסנקציות כלכליות כבדות, אינפלציה משתוללת ומתח ביטחוני קבוע.
הפגנת תמיכה בממשלת באיראן | צילום: AFP
הפגנה אנטי-ישראלית ונגד ארה"ב באיראן | צילום: AP
איראנים בוכים על בכירי המשטר שחוסלו על ידי צה"ל | צילום: EPA/ABEDIN TAHERKENAREH
הזמן הולך ואוזל: אזהרת קריסה
ד"ר קאווה מדאני כבר לא מותיר מקום לאופטימיות שווא. "הבעיה איננה מחסור בכסף, פשוט נגמרו המים ןהמערכת מתמוטטת", הסביר. אכן, איראן כבר איננה על סף משבר, אלא בתוך קריסה מתקדמת. הפעם, האיום על יציבות המשטר אינו מגיע מחוץ גבולות המדינה, אלא נובט מתוכה פנימה. כן, בשל הניהול הכושל והשחיתות הממוסדת, האמון הציבורי בשלטון נמוך היום מאי פעם.
ובכן, השעון ממשיך לתקתק ו"יום האפס", אותו יום שבו לא תזלוג אפילו טיפה אחת מהברזים בטהראן, כבר אינו תרחיש תיאורטי או דמיוני. הוא ממשי, מוחשי ומתקרב בצעדי ענק. אם איראן לא תתעורר בזמן, לא יהיה מדובר רק במשבר סביבתי, אלא בקריסת ציוויליזציה מודרנית. והשאלה שנותרת פתוחה ומרחפת באוויר הלוהט היא אחת: האם עוד אפשר להציל את מה שכבר כמעט נחרב?
עוד כתבות בנושא
