זה היה עוד בוקר גשום ושקט ברוסיה כאשר, באופן מפתיע, ולדימיר פוטין הופיע בשידור חי, לבוש במדי הסוואה. ממרכז הפיקוד הצבאי של המדינה, שמיקומו נשמר בסוד, הנשיא מכריז בגאווה על חזרתה של אגדה מארסנל הנשק הסובייטי. "נשק בלתי מנוצח, שאין לו מקבילות בעולם", מבטיח פוטין. הנשק המדובר הוא הטיל "בורווסטניק", שפירושו ברוסית "ציפור הסערה": אותה ציפור מפוארת משירו המפורסם של הסופר הרוסי מקסים גורקי, המסמלת את הכוח המבשר את הסערה המהפכנית.
לצדו של פוטין הציג הרמטכ"ל ולרי גרסימוב את הישגי הצבא הרוסי ותיאר את תכונותיו יוצאות הדופן של הנשק החדש. לאחר שהורה על הקמת התשתיות הנדרשות להצבתו בכוחות המזוינים, הדגיש פוטין כי "רוסיה תמיד נהגה ברחמים כלפי אויביה", והורה להבטיח תנאים הולמים לכניעתם של החיילים האוקראינים. אך המסר שהנשיא מבקש לשדר לעולם חורג בהרבה מהממד ההומניטרי: הבורווסטניק הוא סמל לעוצמתה הצבאית של רוסיה - פנייה ברורה לוושינגטון, לקייב ולאירופה כולה.
למעשה, מאחורי רטוריקת הניצחון של מוסקבה מסתתר רעיון שאינו חדש לחלוטין. במהלך המלחמה הקרה, במסגרת פרויקט פלוטו, גם אמריקה הגדולה והחזקה ניסתה לפתח טיל בעל הנעה גרעינית - ללא הצלחה אמיתית בשטח. המערכת הבטיחה טווח טיסה כמעט בלתי מוגבל ויכולת טיסה בגובה נמוך מאוד, באופן שיקשה על גילויה. עם זאת, התוכנית נזנחה כבר בשנות השישים בשל הסיכונים העצומים שהיו בה: כל תקלה עלולה הייתה להפוך לאסון גרעיני מעל אדמת ארצות הברית.
הכי מעניין
שישים שנה מאוחר יותר, נדמה כי רוסיה החייתה את אותו חלום מסוכן. לפי גרסימוב, הניסוי האחרון בטיל בורווסטניק, , שנערך ב־21 באוקטובר, נמשך 15 שעות והטיל גמע מרחק של כ־14 אלף קילומטרים - בגובה נמוך. נתון בהחלט מרשים המחזק את ההערכה כי מדובר במערכת המסוגלת לשהות באוויר זמן רב במיוחד, במטרה לפגוע במטרות בין־יבשתיות. הטיל בעל ההנעה הגרעינית, המכונה Skyfall במסגרת נאט"ו, תוכנן לטוס בגובה של כ־100 מטרים בלבד מעל פני הקרקע, מה שהופך אותו לכמעט בלתי ניתן לאיתור במכ"ם.
ובכן, ללא ספק מדובר במערכת ייחודית בעולם, בעלת פוטנציאל לעקוף כל מערכת הגנה מפני טילים קיימת. ובכל זאת, למרות הדימוי הבלתי מנוצח שהקרמלין מבקש להקרין, מומחים בינלאומיים רבים מטילים ספק ביעילותו של הטיל - ובעיקר בבטיחותו. ויליאם אלברק, לדוגמה, אנליסט מ־ Pacific Forum שבהונולולו, מציין כי הבורווסטניק טס במהירות של כ־960 קמ"ש: איטי בהרבה מטילים בליסטיים בין־יבשתיים. "בעצם זהו מטוס, וגם לא מטוס חמקני", אמר בריאיון לטלגרף הבריטי.
ג'פרי לואיס, מומחה לאנרגיה גרעינית מהמכון ללימודים בינלאומיים במידלברי, כינה את הנשק הרוסי "צ'רנוביל מעופף", בראיון לניו יורק טיימס. ההגדרה נולדה בעקבות תאונה שאירעה בשנת 2019 במהלך ניסוי באזור ארכנגלסק, שבה נהרגו חמישה מדענים רוסים, ודליפת קרינה חמורה אילצה את הרשויות לפנות את האזור. בזמנו העניק הנשיא פוטין למדענים עיטורים יוקרתיים לאחר מותם, אך האירוע נותר תזכורת כואבת לסיכונים הסביבתיים והבריאותיים הטמונים בפרויקט מסוג זה.
עוד כתבות בנושא
מנגד, אנליסטים מערביים סבורים כי הבורווסטניק הוא בראש ובראשונה כלי תעמולה ולחץ דיפלומטי, יותר מאשר איום צבאי ממשי. סידהרת קאושל מהמכון המלכותי לשירותים מאוחדים בלונדון טוען כי "הטיל עשוי לשמש קלף מיקוח במשאים ומתנים עתידיים על בקרת נשק". לדבריו, עצם פרסומו של הניסוי נועד להזכיר למערב כי רוסיה עדיין מחזיקה ביכולת טכנולוגית מתקדמת ובנכונות להציבה בחזית העימות הגרעיני, אם תידרש לכך. במילים פשוטות: פוטין מנסה להפעיל לחץ פסיכולוגי על המערב.
בינתיים, ההכרזה על הנשק הקטלני משתלבת במציאות גאופוליטית מתוחה. המלחמה באוקראינה נמשכת ללא הפוגה, והקרמלין משלב בין מסרים כוחניים להצהרות על נכונות לדיאלוג. בעוד שליחו של פוטין לארצות הברית, קיריל דמיטרייב, מצהיר כי "השלום נמצא במרחק פסע" בזכות מאמצים משותפים של וושינגטון ומוסקבה, מדגיש הנשיא עצמו כי "רוסיה לא תקשור את סיום המשימות הקרביות לתאריך כלשהו" ומבהיר שהמלחמה תסתיים רק "כאשר יושגו כל היעדים".

מחאה נגד מלחמת רוסיה באוקראינה | צילום: AFP
נראה כי הקרמלין עשוי להשתמש בבורווסטניק כדי לקדם את ניסוחו מחדש של ההסכם, כך שיכלול גם את הנשק החדש, או אף להרחיב את המשא ומתן למסגרת תלת־צדדית הכוללת גם את סין. בכך מצטרף הטיל הקטלני החדש לשורה ארוכה של "נשקי מיתוס" בתולדות רוסיה: ממשגר הרקטות האגדי קטיושה ממלחמת העולם השנייה, דרך פצצת הצאר של ימי המלחמה הקרה, ועד למערכות המודרניות סארמט, קינז'אל, צירקון, אוונגארד ופוסידון.
בכל תקופה של משבר בינלאומי הציגה מוסקבה נשק־סמל חדש, המגלם עוצמה וגאווה לאומית. כיום, "ציפור הסערה" היא סמל העוצמה החדש של הקרמלין – אזהרה לעולם והצבת אתגר. אך מאחורי המיתוס והרטוריקה מסתתר איזון שברירי, המשלב סיכונים טכנולוגיים, מתחים דיפלומטיים ועימות אסטרטגי המזכיר יותר ויותר את ימי המלחמה הקרה. וכמו אז, גם היום נדמה שהשלום "נמצא במרחק פסע" - אך, כבעבר, השאלה היא כמה זמן עוד תמשיך ציפור הסערה לעוף.
עוד כתבות בנושא








