חגיגות פרצו שלשום (א') ברחבי בואנוס-איירס עם פרסום תוצאות בחירות האמצע שהעידו על ניצחון סוחף לנשיא ארגנטינה חַאבְיֵיר מיליי. תומכיו התכנסו מחוץ למטה מפלגתו, "חירות מתקדמת", נופפו בדגלים הסגולים-השחורים והריעו לנשיא שלאחר שנתיים בשלטון קיבל לראשונה רוח גבית פוליטית של ממש.
כאשר הוא שטף את הזירה הפוליטית הארגנטינאית בהבטחה לפרק את הממסד, התנהל הכלכלן הליברטריאני כזאב בודד במערכת שמרבית מוסדותיה עוינים לו, אולם ביום ראשון גרף מיליי כ־41 אחוזים מהקולות לעומת 32 אחוזים בלבד לגוש הפרוניסטי היריב, והצליח לנצח גם במחוז בואנוס-איירס – מעוזו המסורתי של השמאל הפופוליסטי – בפער של אחוז אחד בלבד. התוצאה מבטיחה לו שליטה מספקת בפרלמנט כדי למנוע עקיפת וטו מצדו, הישג משמעותי לאחר חודשים של קיפאון פוליטי ומשבר כלכלי מתמשך.
עוד כתבות בנושא
"ישנם יותר ארגנטינאים שרוצים להתקדם מאשר כאלה שרוצים לשוב לאחור", אמר מיליי בנאום הניצחון שלו בבירה. התברר שלאחר שנים של אינפלציה שטרפה את המשכורות ומעגל אינסופי של פוליטיקאים שאיבדו אמון - הבטחתו ליציבות, גם במחיר כבד, התגלתה משכנעת יותר מהנוסטלגיה לפרוניזם הישן.
הכי מעניין
מאז כניסתו לחיים הציבוריים בנה מיליי את כוחו על זעם ציבורי. הכלכלן הטלוויזיוני שהפך לפנומן פוליטי פרץ אל הזירה הלאומית כשהוא מנופף במסור חשמלי ומבטיח להסיר את מה שכינה "הסרטן" של המדינה. הקמפיין שלו נגד הביורוקרטיה המנופחת, ההוצאה הציבורית הדוהרת והאיגודים המקצועיים המושרשים שילב זעם מוסרי עם אמונה קנאית בכלכלת שוק חופשי – תערובת שכבשה מספיק ארגנטינאים כדי לרומם אותו לנשיאות.
חאבייר מיליי בימי הבחירות הלוהטים בארגנטינה | צילום: AP
מאז שנכנס לתפקיד ב-2023 ניהל מיליי את המדינה באמצעים דרסטיים לריסון האינפלציה ולהחזרת הכלכלה לתלם. בתוך חודשים ספורים פיטר ממשלו עשרות אלפי עובדי ציבור, סגר מחצית מהמשרדים הממשלתיים וקיצץ את ההוצאה הפדרלית בכשליש. לראשונה זה יותר מעשור רשמה ארגנטינה עודף תקציבי, אך באופן טבעי מדיניות הצנע גם גבתה מחיר כבד.
ובכל זאת, המסר של מיליי – שרק אמצעים דרסטיים יכולים להציל את ארגנטינה – נתפס כמשכנע על רקע שיפורים מדודים במצבה הכלכלי. אפילו רבים מאלו שנפגעו ישירות מהקיצוצים נראו מוכנים להעניק לו הזדמנות נוספת, משוכנעים שכל חזרה לסדר הישן תהיה גרועה יותר.
לכבוש את בירת הפרוניזם
התוצאה הבולטת ביותר של בחירות האמצע – שבדומה לארה"ב, נקראות כך משום שהן מתרחשות באמצע הקדנציה הנשיאותית – נרשמה בפרברי בואנוס-איירס. במשך כמעט מאה שנה היו השכונות העניות ועיירות מעמד הפועלים שסביב הבירה ליבו הפועם של הפרוניזם, התנועה הפופוליסטית שבנתה את מדינת הרווחה וטענה לייצוג פשוטי העם. הפעם נרשמה ירידה חדה בהצבעה ועלייה בתמיכה בכלכלת השוק החופשי של מיליי: שיעור ההצבעה במחוז בואנוס-איירס, שבו מתגוררים כ-40 אחוזים מבעלי זכות הבחירה וחצי מתושביה העניים של ארגנטינה, צנח לכ-65 אחוז בלבד, מהנמוכים בתולדות המחוז. ומיליי, שהפסיד בבחירות המקומיות במחוז רק לפני חודשיים בפער של כ-14 אחוז, הצליח כעת להטות את הכף ולנצח.
פרשנים בארגנטינה הסבירו את ניצחונו בכך שבעוד שמיליוני פרוניסטים מאוכזבים נותרו בבית, אזרחים מעמד הביניים – בעלי חנויות, יצרנים מקומיים ועובדים שכירים שנשחקו מהאינפלציה – נהרו לקלפיות והעניקו למיליי את הניצחון. "מי שלא הלכו להצביע היו הפרוניסטים המאוכזבים", אמר מדען המדינה הארגנטינאי חואן נגרי בשיחה עם הוול-סטריט ג'ורנל. שיעור ההצבעה הנמוך, הוסיף, "שיחק לטובת מפלגת השלטון".
עוד כתבות בנושא
השווקים הפיננסיים הגיבו לניצחון באופטימיות נדירה: מניות ואג"ח ארגנטינאיות זינקו, הפסו התחזק לאחר שבועות של צניחה, ובוושינגטון מיהרו בעלי בריתו של מיליי ליטול חלק מן הקרדיט. ובהחלט נראה שחילופי המטבעות בשווי 20 מיליארד דולר שעליהם הכריז ממשל טראמפ רק שבועות אחדים לפני הבחירות, ייצבו את מצבה הפיננסי של המדינה ומנעו משבר שהיה עלול לעלות למיליי בתמיכה הציבורית. "הייתה לו הרבה עזרה מאיתנו", אמר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עם פרסום התוצאות.
אבל מעבר למספרים, נראה שהבחירות האלו חשפו שינוי עמוק בהרכב הפוליטי של ארגנטינה: העברת הלפיד מהשמאל הפופוליסטי אל כלכלת שוק חופשי קשוחה יותר. לעת עתה ההימור של מיליי נושא פרי: אומה שהתרגלה לאורך עשורים לסובסידיות ולמדינת רווחה נדיבה, מוכנה, גם אם בחוסר רצון, לסבול את כאבי הגמילה.
חאבייר מיליי חוגג את ניצחון מפלגתו בבחירות האמצע | צילום: LUIS ROBAYO / AFP
השאלה הגדולה כעת היא כמה זמן תחזיק הסבלנות הזאת. מדיניות הצנע של מיליי כבר שוחקת את הכנסות משקי הבית וסוגרת עסקים קטנים, אך שילוב הקנאות הליברטריאנית עם נרטיב מוסרי של אחריות במקום תלות ויצרנות במקום פינוק הצליח להציג את הקשיים הללו כחלק הכרחי מתהליך ההבראה. אפילו מבקריו מודים שהנשיא שינה את השיח הלאומי: הוויכוח כבר איננו אם לבצע רפורמות, אלא עד כמה ובאיזו מהירות.
כך, ייתכן שבחירות האמצע סימנו את המעבר של מיליי מאאוטסיידר לאיש ממסד. אם במחצית הראשונה של כהונתו פעל כמעט לבדו ונאלץ להסתמך על צווים נשיאותיים, כעת הוא נהנה מבסיס תמיכה רחב יותר ונדרש לתפקד כמנהיג קואליציוני. הדור הבא של הרפורמות שהבטיח – רענון חוקי העבודה, פישוט מערכת המס ועוד – יעמידו במבחן לא רק את עקרונותיו הפוליטיים אלא גם את יכולתו לנווט מערכת פוליטית המבוססת מטבעה על פשרות.
ד"ש מהדוד סם
מעבר להשפעתו בבית, הניצחון היכה גלים גם בזירה הבין־לאומית. טביעות האצבע של וושינגטון ניכרו לאורך כל הקמפיין. חילופי המטבע שעליהם הכריז ממשל טראמפ שבועות אחדים לפני ההצבעה עצרו את קריסת הפסו בטרם הפכה למשבר מלא; חבילת סיוע נוספת בשווי דומה צפויה להגיע מצד בנקים פרטיים אמריקניים. עבור נשיא שהאידיאולוגיה שלו מהללת הסתמכות עצמית וממשל מינימלי, זאת הייתה תמונה פרדוקסלית, ליברטריאני שניצל בזכות התערבות ממשלתית זרה. ובכל זאת ההתערבות עבדה. היא העניקה למיליי את המשאב היקר ביותר: זמן. האינפלציה נרגעה במעט, השווקים התייצבו, וארגנטינאים רבים החלו להאמין באמת שהנשיא המוזר יוכל להביא שינוי מבורך.
כמובן שטראמפ קיבל בתמורה הישג משלו: הוכחה, לפחות בעיני תומכיו, שכוח אמריקני וכסף אמריקני עדיין מעצבים את היבשת ואת העולם, כמו גם עמדה דומיננטית יותר בסחר עם ארגנטינה בשנים הקרובות.
השותפות בין שני המנהיגים נשענת על אינטרסים הדדיים – מיליי ביקש לגיטימציה ונזילות, טראמפ רצה סיפורי הצלחה. אך גם לאחר הניצחון של מיליי, מדובר בהימור מסוכן: אם הניסוי שלו ייכשל, ארצות הברית תואשם בהקצאת סכומי עתק כדי לממן מדיניות כושלת של מדינה זרה .
לעת עתה עומד מיליי במקום שבו מעטים ממנהיגי ארגנטינה עמדו לפניו: עם תנופה, יתרון פרלמנטרי וגיבוי בין־לאומי. אך המסורת הפוליטית הארגנטינאית לא מבטיחה לו סוף טוב, שכן כל רפורמטור קודם שהבטיח לשבור את המעגל הכלכלי של ארצו לבסוף נשבר תחתיו בעצמו. ייתכן שהאתגר של מיליי אינו רק טכני, אלא גם פסיכולוגי: הוא ייאלץ להמשיך לשכנע אומה שחיה עשרות שנים במשבר שהיא תוכל ללמוד לחיות בלעדיו ולהגיע ליציבות אמיתית ובריאה, אם היא רק תהיה מוכנה לסבול מעט.
תומכיו טוענים שהפעם זה שונה. הם מצביעים על העודף התקציבי, על ביטחון המשקיעים ועל קריסת רשתות החסות הישנות של הפרוניזם כהוכחה לכך שארגנטינה ניצבת בצומת דרכים. מבקריו רואים רק את הדפוס המוכר של כאב ואחריו תגובת-נגד. השאלה מי צודק תתברר רק בעוד שנים. אך ביניים, מהפכתו של מיליי עברה את מבחנה הראשון בקלפי. כעת נראה אם הוא יוכל להפוך הישרדות לשגשוג.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
