בנובמבר 2023, חודש הבחירות לנשיאות בארגנטינה, פרסמו 108 כלכלנים בעולם גילוי דעת פרטני שכלל אזהרה חמורה: בחירתו של חאבייר מיליי מסוכנת כלכלית לארגנטינה. "בעוד שפתרונות פשוטים נראים קורצים", התריעו הידעונים, "סביר שהם יחוללו הרס בטווח הקצר, ויצמצמו באופן חמור את מרחב המדיניות בטווח הארוך. ההצעות הכלכליות של חאבייר מיליי... מהוות נטישה רדיקלית של חשיבה כלכלית מסורתית... הן מלאות בסיכונים שהופכים אותן באופן פוטנציאלי למזיקות מאוד לכלכלה ולעם הארגנטינאים".

מהם הצעדים ה"רדיקליים" שהציע מיליי? הכלכלנים מפרטים: הורדת מיסים, צמצום ההוצאה הציבורית, הפחתת תפקיד המדינה ב"חלוקה מחדש ורווחה חברתית", ודולריזציה של הכלכלה. כיאה לשמאל הפרוגרסיבי, רוב התחזיות של הכלכלנים הללו הן למעשה ביקורת חברתית־פוליטית בנוסח מרקסיזם למתחילים. ובכל זאת, פה ושם אפשר לפלות תחזית כלכלית, כגון צפי ל"החרפה של המשבר הפיסקלי".

למען ההוגנות נציין שמיליי ויתר בינתיים על הדולריזציה של הכלכלה, אבל הוא בהחלט קידם את שאר המרכיבים המובטחים באותו "חזון שמקדם התערבות ממשלתית מינימלית בשוק", שהחריד את אותם כלכלנים. מיליי הסתער על תקציב ומבנה המדינה, וצמצם מאוד את השפעתה על הכלכלה.

מיליי, כידוע, הוא דמות ציורית ביותר. שוער בכדורגל, זמר רוק, מאוהב במעיל העור שלו ומצטלם עם מסור חשמלי כדימוי לקיצוצים שהוא מבצע במדינה. אין ספק שהוא פרובוקטור מוכשר, כמו בסרטון הבחירות שבו הוא עובר על לוח שבו כתובים שמות משרדי הממשלה, משליך את רובם וצועק "החוצה!".

לא מדובר גם באדם צנוע הליכות או נקי לשון. "אסור לתת לשמאל החאר... אפילו מילימטר", אמר בריאיון ויראלי, "הם רוצים להרוג אותך. אסור לתת להם מילימטר, כי הם ישתמשו בו כדי להרוס אותך". רוב הפוליטיקאים, אומר מיליי, הם "פרזיטים" ו"סוציופטים" שחיים על חשבון הציבור היצרני, וכך גם ועדי העובדים. כנשיא הוא נאם בדאבוס על ה"נעורות" ההרסנית וכינה אותה "וירוס נפשי" ו"סרטן". בקיצור, הנשיא הארגנטינאי לא חוסך מילים, ומאמין שבשמאל חייבים להילחם בלי היסוס, בלי מורא ובלי נימוסים והליכות.

ועוד שיגעון אחד יש לו למיליי, מעניין וחשוב עבורנו: הוא אוהב ולומד יהדות דרך קבע, משלב בנאומיו דברי תורה, ואפילו הביע רצון להתגייר. לא פחות מכך, מיליי הוא ציוני אדוק ותומך ישראל ללא פשרות. היו בארגנטינה נשיאים אנטישמים ופילושמים, אבל אוהב ישראל כמיליי עוד לא היה. ולא רק בארגנטינה; מיליי חריג באהבת ישראל שלו בעולם כולו. נסיעתו הדיפלומטית הראשונה לחו"ל הייתה לישראל (אחרי ביקור בכנס בדאבוס); הוא בכה ברגש בכותל, ביקר ביד ושם ובעוטף עזה, והגדיר את החמאס כ"נאציזם החדש".

לכאורה אפשר לשאול אם החבילה המוזרה הזו – האקסצנטריות והעמדות הבלתי מתפשרות, הפרובוקציות והאינדיווידואליזם המושבע – משכנעת מבחינה פוליטית ולאומית. אולי לא מנהיגים כאלה צריכה מדינה כמו ארגנטינה, שחוותה ב־2023 משבר כלכלי עצום שנראה חסר מוצא. האם הפסאודו־כלכלנים צדקו, ומיליי מתגלה היום, שנתיים כמעט לבחירתו לנשיאות, כטעות היסטורית?

ובכן, ההפך הוא הנכון. ארגנטינה של מיליי היא סיפור הצלחה פנומנלי. המדינה סבלה מהיפר־אינפלציה שהתקרבה בשיאה ל־300%, שיעורי עוני של יותר מחצי אוכלוסייה, מאזן ממשלתי גירעוני, ובעיקר היעדר אופק כלכלי, שחיתות גוברת, ופוליטיקה במשבר. הכלכלה העולמית ברחה מארגנטינה, והקרנות העולמיות איבדו בה אמון.

מיליי השתלט על ההוצאה הממשלתית, חתך הוצאות, סגר את רוב משרדי הממשלה, ביטל יחידות מיותרות, קיצץ קצבאות, איפס רגולציות, הקל על רישויים, הוריד מכסים, שחרר פיקוחי מחירים, בישר על רפורמות מס ופתח את השווקים.

התוצאות הגיעו בתוך שנה. לראשונה מאז 2008, לארגנטינה יש היום תקציב מאוזן ולא גירעוני. מצמיחה שלילית, המדינה עברה לצמיחה של יותר מ־5%. האינפלציה עדיין גבוהה אבל היא נחתכה לפחות מ־40%, והמגמה ברורה: כמעט בכל חודש הבשורות מעודדות יותר. למרות האזהרות הקודרות של ה"מומחים", גם ממדי העוני ירדו בכ־14%. כפי שכתב ההיסטוריון הכלכלי ניל פרגוסון – אדם ראוי ושקול ביותר – "מיליי מגיש נס אנושי" שייחקק בהיסטוריה הכלכלית של המאה ה־21.

מתי אצלנו

אז מה הסוד? כיצד האדם הפרוע הזה, שכינויו "אל לוקו" (המשוגע), הפוליטיקאי הלא שגרתי כל כך, הפך את ארגנטינה ל"נס כלכלי"? ובכן, אסור להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו, ואין כמו מיליי להדגים זאת.

התפקוד של הנשיא הארגנטינאי רחוק מהחזות החיצונית שלו, מהאגרסיביות והפרובוקציות. מיליי הוא מומחה לכלכלה, שמתעניין וחוקר בעיקר צמיחה. במשך שנים הוא ייעץ לקרנות, לימד באוניברסיטאות ופרסם עשרות מאמרים אקדמיים. הוא מכיר לא רק את המחקר אלא גם את ההגות, ושולף בקלות ציטוטים מאדם סמית', פרידריך האייק, מילטון פרידמן, ועוד רבים. יש לו השקפת עולם עמוקה, מבוססת ואמפירית מצד אחד, עם תובנות מוסריות מצד שני.

החזות החיצונית התזזיתית מבלבלת. ההבנה הכלכלית של מיליי מובילה לשקט נפשי, בהירות ויציבות במדיניות שהוא מיישם. הוא יודע מה צריך לעשות, והכריז על כך בפירוט בכל הזדמנות: "הדרך היחידה לצאת מהמצב היא רפורמות מבניות שמעודדות צמיחה כלכלית", הסביר, והבטיח: "נבטל את ההוצאה הציבורית העצומה... כדי שנוכל להוריד מיסים, להפוך את הכלכלה לדינמית, ולהפוך את שוק העבודה לגמיש... נפתח את הכלכלה".

מיליי יודע לא רק מה צריך לעשות, אלא גם איך לשכנע בכך את הקהל הארגנטינאי, בעיקר הצעיר. באחת מעצרות הבחירות שלו נאם: "לא באתי לפה כדי להוביל כבשים. באתי כדי להעיר אריות! אני רוצה לשמוע אתכם שואגים: תחי החירות!". הדגש שלו על חופש הפרט וצמצום תפקיד הממשלה, לצד שמרנות חברתית ואמונה דתית, אהודים בקרב ארגנטינאים רבים – למזלה של המדינה.

אפשר לקוות שגם לישראל יקום מנהיג לאומי שכזה, עמוק ואמין מצד אחד ופופולרי ונועז מצד שני, שיצליח להוציא אותה מהבוץ הכלכלי שאליו אנו נקלעים. ואז, כשהכלכלנים ה"מומחים" והמגזר הציבורי שלנו יחתמו נגדו על גילויי דעת קולקטיביים, וכשהמשפטנים יכריזו שמדובר במדיניות לא חוקתית ופסולה, כשכל אלו ימשיכו להצעיד אותנו בעיוורונם לתהום, יהיו לנו את לקחי "הנס הארגנטינאי" של מיליי להנחותנו.