הפסקת הדפסות כסף וביטול רגולציות: המהפכה הכלכלית של חאבייר מיליי

בדצמבר 2023, כשארגנטינה גססה כלכלית תחת אינפלציה שנתית של למעלה מ-200%, חובות תופחים ועוני גואה, עלה לשלטון אדם שהבטיח לא פחות ממהפכה. חאבייר מיליי, כלכלן אקסצנטרי עם מסור חשמלי כמטאפורה לקיצוצים המתוכננים, לא הציע תיקונים קוסמטיים. הוא הציע ניתוח לב פתוח ללא הרדמה. המטופלת, ארגנטינה, שכבר ניסתה כמעט כל תרופה סוציאליסטית ופופוליסטית בארסנל, הסכימה. מאז, אנו עדים לאחד הניסויים הכלכליים הנועזים והמהירים בהיסטוריה המודרנית. מבחן בזמן אמת לתפיסות השוק החופשי הטהורות ביותר והחשופות ביותר בעידן האנושי.

שלב ראשון: "אין כסף!" - כיבוי מכונת הדפסת הכסף

האבחנה של מיליי הייתה פשוטה וקטגורית: המחלה של ארגנטינה היא ממשלה בזבזנית ומנופחת שחיה על כסף מודפס. המנטרה שלו, "No hay plata" ("אין כסף"), הפכה לצו השעה. הצעד הראשון והכואב ביותר בניתוח היה לעצור את הדימום.

ה"מסור החשמלי" הופעל במלוא העוצמה. מספר משרדי הממשלה קוצץ בחצי, מ-18 לתשעה. עשרות אלפי משרות במגזר הציבורי בוטלו, פרויקטים של עבודות ציבוריות שטרם החלו הוקפאו, והסובסידיות הכבדות על אנרגיה ותחבורה ציבורית, שהיו נהוגות במשך עשורים, קוצצו באופן דרסטי. המטרה הייתה אחת: להגיע לאיזון תקציבי, ואף לעודף, מהר ככל האפשר. הפסקת הדפסת הכסף הייתה היעד העליון, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לחנוק את מפלצת האינפלציה. התוצאה הראשונית הייתה חסרת תקדים: כבר ברבעון הראשון של 2024, ארגנטינה רשמה עודף תקציבי ראשון מאז 2008. החולה הפסיק לדמם.

שלב שני: טיפול בהלם לשער החליפין ולמחירים

במקביל לקיצוץ בהוצאות, הממשל החדש ביצע פיחות דרמטי ומבוקר של הפסו הארגנטינאי ביותר מ-50% מול הדולר. המהלך נועד לסגור את הפער העצום בין השער הרשמי הלא-מציאותי לשער "הכחול" (השוק השחור), לעודד יצוא ולבנות מחדש את יתרות המט"ח המדולדלות של הבנק המרכזי.

מיד לאחר מכן, בוטלו כמעט כל פיקוחי המחירים שהיו נהוגים על אלפי מוצרים. התוצאה המיידית הייתה זינוק חד באינפלציה החודשית, שהגיעה ל-25.5% בדצמבר 2023, כשהשוק התאים את עצמו למציאות הכלכלית החדשה. זה היה שלב "ההלם" של הטיפול. אולם, מרגע שהמחירים "שוחררו", ובלי מכונת הדפסה שתתדלק אותם, האינפלציה החלה במסע התקררות מרשים. בחודשים שלאחר מכן, קצב האינפלציה החודשי ירד בהתמדה, והגיע בחודשים האחרונים של המחצית הראשונה של 2024 לסביבת מספרים חד ספרתית נמוכה - הישג שנראה דמיוני רק חצי שנה קודם לכן.

שחרור שוק הדיור: מה קורה כשנותנים לשוק לעבוד?

אחד החלקים הדרמטיים ביותר בניתוח הכלכלי היה הסרת האזמל משוק הדיור להשכרה, שסבל משיתוק כמעט מוחלט. תחת "חוק השכירות" הקודם, חוזים נכפו לתקופה של שלוש שנים, והעלאת שכר הדירה הוגבלה לפעם בשנה לפי מדד רשמי, שבמציאות של היפר-אינפלציה פגע אנושות במשכירים. כתוצאה מכך, בעלי דירות פשוט הוציאו את נכסיהם מהשוק, מה שהוביל למחסור חמור ולייאוש בקרב שוכרים. כחלק מ"צו החירום" הנשיאותי שלו, מיליי ביטל את החוק הזה לחלוטין. הוא החזיר לשוק את "חופש החוזים": מעתה, צדדים יכולים לקבוע ביניהם בחופשיות את משך החוזה, את המטבע לתשלום (פסו או דולר) ואת מנגנון ההצמדה. התוצאות היו מיידיות. לפי נתוני פורטלי הנדל"ן הגדולים בארגנטינה, היצע הדירות להשכרה בבואנוס איירס יותר מהכפיל את עצמו בתוך חודשים ספורים – זינוק של מעל 170%. ההצפה הפתאומית של דירות יצרה תחרות, ולראשונה מזה שנים, מחירי השכירות הנקובים בדולרים החלו להתייצב ואף לרדת. זהו מקרה מבחן קלאסי המדגים כיצד רגולציה נוקשה וחסמים יכולים להרוס שוק, ושחרורו יכול להחיות אותו כמעט בן לילה.

ההשפעה על השוק ועל האוכלוסייה: בין כאב לתקווה

הניתוח, כצפוי, כואב מאוד. הקיצוצים החדים והתאמת המחירים הובילו למיתון עמוק. הצריכה הפרטית צנחה, עסקים קטנים התקשו לשרוד, ושיעור העוני במדינה זינק ועבר את רף ה-50%. אזרחים רבים, שהתרגלו לסובסידיות ממשלתיות, חוו עלייה של מאות אחוזים בחשבונות החשמל והנסיעה בתחבורה הציבורית. הכאב בטווח הקצר הוא אמיתי וקשה. אך במקביל, השווקים הפיננסיים מריעים. איגרות החוב של ארגנטינה, שנחשבו לזבל, זינקו בערכן, והמשקיעים הזרים מתחילים להפגין אמון מחודש. העובדה שהממשלה הצליחה לייצר עודף תקציבי ולבלום את האינפלציה ללא הדפסת כסף נתפסת כסימן לכך שהפעם, אולי, הרפורמות רציניות ועמוקות יותר מבעבר. מיליי מהמר שהאזרחים יסכימו לסבול את הכאב הנוכחי תמורת התקווה לעתיד יציב, שבו ערך כספם נשמר והכלכלה יכולה סוף סוף לצמוח באופן בר-קיימא. השאלה הגדולה היא כמה זמן יוכל החבל החברתי להחזיק מעמד.

מבט לעתיד ולקחים לישראל

הניסוי הארגנטינאי רחוק מלהסתיים. מיליי עדיין ניצב בפני אתגרים פוליטיים אדירים, כולל קונגרס עוין ואיגודים מקצועיים חזקים שנלחמים נגד הרפורמות הכלכליות והדה-רגולציה שהוא מקדם. הצלחת הניתוח תלויה ביכולתו לשמור על יציבות פוליטית וחברתית לאורך זמן, עד שהצמיחה תחזור והאזרחים ירגישו את פירות השינוי בכיסם.

ומה אצלנו? ישראל, למרבה המזל, אינה ארגנטינה. כלכלתנו יציבה וחזקה לאין שיעור. עם זאת, ישנם לקחים חשובים שניתן לאמץ מהטנגו הארגנטינאי הנועז.

הלקח המרכזי הוא החשיבות העליונה של משמעת פיסקלית. ממשלות ישראל, במיוחד בעשור האחרון, הרגילו אותנו לגירעונות מבניים ולהוצאה ממשלתית תופחת, שממומנת על חשבון העתיד. המודל של מיליי מזכיר לנו שממשלה לא יכולה לבזבז לנצח כסף שאין לה. אימוץ עיקרון של תקציב מאוזן כערך עליון, וקיצוץ אמיתי בשומנים המיותרים של המגזר הציבורי, יכולים להגביר את התחרותיות ולהוריד את יוקר המחיה בטווח הארוך. אם בארגנטינה היו 18 משרדים לפני מיליי והיום רק מחציתם שרדו, בישראל יש 33 משרדים. הרבה יותר מכל נורמה.

בנוסף, המאבק של מיליי בבירוקרטיה ובדה-רגולציה צריך להדהד גם כאן. ישראל סובלת מעודף רגולציה וחוקים המכבידים על עסקים קטנים ובינוניים ומנפחים מחירים. יישום רפורמות להגברת התחרות, פישוט תהליכים, צמצום כוחם של ועדים ומונופולים, שבירת כל חסמי הייבוא וביטול כל מועצות החלב, הדבש ודומיהן.

ניתן לפעול באופן הדרגתי ומדוד יותר מהמודל הארגנטינאי. זהו אינטרס כלכלי וחברתי מהמעלה הראשונה. אין צורך במסור חשמלי, אבל גיזום שיטתי של ענפים יבשים הוא הכרחי. ארגנטינה מלמדת אותנו מה קורה כשמזניחים את הגינה יותר מדי זמן - בסוף, אין ברירה אלא לבצע ניתוח חירום. ניתוח שעלול להכאיב לנו במשך שנים ארוכות ולכן מוטב שנטפל בבעיותינו שלנו עכשיו, לפני שנגיע לשם. אז האם המועמד מהימין "הקיצוני" כפי שהתקשורת בישראל אוהבת להגדיר עושה בית ספר לכולם? בינתיים נראה שכן והעולם כולו עוקב בציפייה אדירה אחרי הניסוי הכלכלי הגדול ביותר שנעשה עד כה.