מחמאס לפוטין: האתגר הבא של טראמפ מגיע לנקודת שיא

אחרי שהשיג הפסקת אש ושחרור חטופים בעזה, נשיא ארה"ב מפנה את עיניו לאוקראינה ומפעיל את אותה אסטרטגיה: לחץ חסר מעצורים, איומים מדודים, ושיגור מסר לעולם שוושינגטון קובעת את הכללים

תוכן השמע עדיין בהכנה...

דונלד טראמפ וולדימיר פוטין | Andrew Harnik / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP

דונלד טראמפ וולדימיר פוטין | צילום: Andrew Harnik / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP

אחרי פריצת הדרך ההיסטורית שלו בעזה השבוע, בימים האחרונים הפנה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את מבטו אל המלחמה האחרת שמעסיקה את וושינגטון, כמו גם את כל בירות המערב.

הלחץ העצום שהפעיל טראמפ על חמאס כדי שישחרר את החטופים בתנאים רלוונטיים – והאיומים שלו בשימוש בכוח אם ארגון הטרור לא יתפרק מנשקו – מציגים בית לבן שחרף הניחוח הבדלני שדבק בו בתחילת הכהונה, נראה יותר ויותר מוכן להתערב בעוצמה בעימותים מסביב לעולם כדי להביא לסיומם בתנאים הנוחים ביותר לאמריקנים.

עוד כתבות בנושא

עוד לפני שהושלם סבב הניצחון של טראמפ במזרח התיכון, העביר הממשל את תשומת ליבו בחזרה לאוקראינה, שם המחירים שגובה המלחמה עוד לא הולידו משא ומתן לסיומה. ואם כשנכנס לבית הלבן טראמפ עוד הפגין חמימות רבה ולדימיר פוטין ואף תמך בו בכמה מחלוקות עם קייב, הרי שכעת עם סירובו של נשיא רוסיה להתפשר והתארכות המלחמה, המצב התהפך: בתקשורת האמריקנית דווח השבוע שטראמפ שוקל להעביר לקייב טילי שיוט מדגם טומהוק – נשק אמריקני קטלני וארוך-טווח שמזה שלושה עשורים משמש ככלי יעיל עבור נשיאים אמריקניים שמבקשים להפגין עוצמה.

הכי מעניין

לפי גורמים בממשל, הפנטגון מוכן להתניע במהירות אם וכשאר תינתן הפקודה, כאשר הדיונים הולכים ונעשים אינטנסיביים בעקבות התעצמות התקיפות הרוסיות על תשתיות אנרגיה חיוניות באוקראינה לקראת החורף.

ייתכן שנקבל הכרעה כבר מחר, עם ביקורו הצפוי של וולודימיר זלנסקי בוושינגטון אחרי פגישות הכנה שקיימו בוושינגטון ראש הממשלה האוקראינית יוליה סווירידנקו ויועצו הבכיר של זלנסקי אנדריי ירמאק. במקביל, בוול-סטריט ג'ורנל דווח כי השבוע כבר נפגשו בכירים אוקראינים בשקט עם תעשיות הביטחון האמריקניות כדי לברר את קצב הייצור של טילי טומהוק ואת לוחות הזמנים לאספקתם לחזית. אספקת הטילים צפויה לבוא יחד עם מתן אישור לזלנסקי לפגוע עמוק יותר בשטחה של רוסיה, כולל במחסני דלק, בבסיסי חיל האוויר ובמפעלי רחפנים צבאיים.

עוד כתבות בנושא

טילי טומהוק משמעם קפיצה גדולה ביכולות המלחמה של אוקראינה. יש להם טווח שעולה על כ־1,600 קילומטרים, כך שהם יכולים לפגוע הרחק בעורף הרוסי, כולל במטרות שטילי ה-ATACMS הנוכחיים של האוקראינים אינם מגיעים אליהן. אך הטומהוק לא בא לבד: יש גם צורך במשגרים קרקעיים. לפי אותו דיווח בוול-סטריט ג'ורנל, לאמריקנים ישנם כיום מספר מצומצם של מערכות טייפון – משגרים רב־תכליתיים שמסוגלים לשגר טילי טומהוק – ואלה דרושות גם לבניין הכוח בזירה מול סין, אך קיימות חלופות ביבשה, וכן אפשרות לשגר את הטילים הללו מהים. אולם בשל הצורך בתשתיות האלו ואחרות, גם אם טראמפ יאשר את מסירת הטילים, יידרשו עוד כמה חודשים לאספקה, להכשרה של הכוחות האוקראיניים ולהכנסת הטומהוק ללחימה.

תומכי המהלך בוושינגטון טוענים שהעובדה שאוקראינה תישען על ארה״ב בתכנון המשימות, במודיעין מטרות ובהפעלה הטכנית היא יתרון, ולא בעיה: כך ישמור הפנטגון על שליטה צמודה על האופן והעיתוי של כל שימוש בטומהוק. לשיטתם המהלך יגביר באופן משמעותי את הלחץ על מוסקבה, אך לא באופן שיוביל להסלמה בלתי-מתוכננת. הספקנים משיבים שברגע ששוברים הסכמה כמו מתן האפשרות לאוקראינים לתקוף עמוק בשטח הרוסי באמצעות כלי נשק אמריקניים, לפוטין דווקא יהיה קשה יותר לרדת מהעץ.

בטיעוניהם של התומכים במהלך בתוך הממשל, צוינה ההצלחה שמסתמנת בעזה: שלום (או לפחות הפסקת אש) באמצעות לחץ צבאי ומדיני. מזכיר ההגנה האמריקני פיט הגסת' אמר לאחרונה בפגישה עם עמיתיו בנאט״ו בבריסל שאם לא יהיה באופק מסלול לשיחות, ארה״ב ובעלות בריתה ינקטו צעדים כדי להטיל מחיר על רוסיה. עבור נשיא שטען עוד לפני ששב לבית הלבן שבכוחו לסיים את המלחמה מהר, הטומהוק מסתמן כאמצעי מבטיח במיוחד.

נשיא ונצואלה ניקולס מדורו. | AFP

נשיא ונצואלה ניקולס מדורו. | צילום: AFP

דפוס דומה מסתמן גם דרומית לארה"ב. הניו-יורק טיימס דיווח השבוע שטראמפ חתם על הוראה חשאית המעניקה לסוכנות הביון המרכזית (CIA) סמכות לפעול באופן סמוי נגד משטרו הסוציאליסטי של ניקולאס מדורו בוונצואלה, במקביל להכנת חלופות צבאיות שכוללות גם תקיפות מוגבלות בשטח ונצואלה. בים הקריבי התאספו לאחרונה עוד ועוד כוחות אמריקניים, אחרי כמה דיווחים על יירוט כלי שיט שלדברי וושינגטון נשאו סמים שמקורם בוונצואלה.

כלפי חוץ, מציג הבית הלבן את המאמץ כמאבק בסמים ובטרור; בשיחות סגורות מבהירים גורמים אמריקניים שהיעד הוא הגברת הלחץ על מדורו לאחר קריסת המגעים ועל רקע האשמות אמריקניות המקשרות את המשטר לפשיעה מאורגנת. ונצואלה גינתה את "הרוח הלוחמנית" של וושינגטון, איימה להביא את הסוגייה למועצת הביטחון של האו״ם והאשימה את טראמפ בכך שהוא מנסה לשנות את המשטר בכוח הזרוע. אולם הנשיא האמריקני בשלו.

דבר בצעקות ואחוז במקל גדול

הרחק מהתדמית הבדלנית שהחל לרכוש לעצמו, בשלושת המקרים הפגין ממשל טראמפ מוכנות יוצאת דופן להתערב במדינות אחרות כדי להשיג את מטרותיה המדיניות של ארה"ב. כל אחד מהמקרים ייחודי, אך השיטה עקבית: להפעיל לחץ גלוי, להסלים במקרה הצורך, ולהבהיר ליריבים שהזמן – והיוזמה – כבר לא בצידם.

אכן, נראה שבכהונתו השנייה אימץ טראמפ תיאוריה תפעולית פשוטה: להראות שאתה מסוגל לשנות את העובדות בשטח, ואז להזמין את היריב לדבר עליהן. במקרה של עזה הוא גיבה את ישראל ללא הסתייגויות והפעיל לחצים על בעלי הברית של חמאס, והתוצאה: הפסקת אש ושחרור כל החטופים החיים ולפחות חלק מהחללים – ואין לדעת לאן ימשיך המצב מכאן. באוקראינה ניכרת אותה תבנית בדיון על טילי הטומהוק: טראמפ מניח על השולחן אמצעי שישנה את כיוון המלחמה, עוצר לרגע, וממתין שמוסקבה תתפשר. ואם לא, סביר מאוד להניח שהוא כבר ימצא את נקודת הלחץ הבאה. בוונצואלה המסר בוטה יותר: פעילות מסתורית מתחת לפני השטח ונוכחות צבאית נראית לעין מול חופי המדינה מבהירים שוושינגטון מוכנה להסלים את המצב עד שתקבל את מה שהיא חפצה בו.

עוד כתבות בנושא

כך טראמפ מייצר בכל פעם דחיפוּת חדשה – דד-ליין, נשק חדש או קו אדום מוצהר – ומאלץ את הצד השני להגיב אליו. הוא מעדיף מנוף ממשי על פני הדיבורים וה"תהליכים" האהובים על קודמיו, והתוצאות בהתאם. אם הלחץ עובד, הוא יכול לומר שהאיום עשה את שלו. אם לא, הוא יכול להסלים או לשנות כיוון ולנסות משהו אחר.

מעלתה המרכזית של השיטה, כפי שראינו כאן בארץ, היא שהיא שוברת את המשוואה הבינארית המציגה את המצב כאילו האפשרויות של הנשיא האמריקני הן לא לעשות כלום או להצית את מלחמת העולם השלישית. טראמפ מכריז הכרזות רמות ומשחרר איומים שלא את כולם הוא מתכוון לממש, אבל הוא עושה מספיק כדי להפעיל לחצים מתגברים, ואלו עושים את שלהם. בקיצור, אם קודמו בתפקיד ת'אדור רוזוולט אמר פעם, "דבר ברכוּת ואחוז במקל גדול", טראמפ מעדיף לאחוז במקל גדול בזמן שהוא צועק ומאיים.

טראמפ | Getty Images via AFP

טראמפ | צילום: Getty Images via AFP

בשיטה הזאת ישנם גם סיכונים, כמובן: אם פוטין יגיב להסלמה בהסלמה משלו, המלחמה באוקראינה רק תיעשה קשה יותר ויותר, ובתרחיש הכי קיצוני אולי אף עלולה להידרדר עד כדי שימוש בנשק גרעיני. אם ונצואלה לא תתכופף בפני ארה"ב וניסיונות ההפיכה לכאורה לא יצליחו, טראמפ יסתבך במדינה עוינת ועתירת משאבים בלי להציג תוצאות. ואם חמאס יתמיד בסירובו להתפרק מנשקו, ייתכן שהאמריקנים יהיו חייבים להיכנס עמוק יותר למזרח התיכון בשעה שהם מנסים לצאת ממנו ולהתמקד בסין.

ובכל זאת, חרף כל ההלעזות, האסטרטגיה של טראמפ קוהרנטית ואף נראית מתפקדת בשטח. אולם המקרים של אוקראינה וּונצואלה קשים יותר מבחינת מידת המינוף שהוא מסוגל להפעיל, ואין הרבה מקום לטעויות, בייחוד במזרח אירופה. אם טילי הטומהוק ייצבו סוף-סוף את קייב ויפעילו לחצים כבדים יותר על מוסקבה, ייתכן שנשיא ארה"ב יקבל את השלום שהוא חתר אליו מהיום הראשון שלו בתפקיד. אם לא, הוא עלול לקבל כאב ראש גדול עוד יותר ממה שהיה עד עכשיו.

עוד כתבות בנושא