נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי הגיע אתמול (ב') לבית הלבן לאחד הביקורים הרגישים ביותר שלו בוושינגטון עד כה. לאחר שלוש וחצי שנות מלחמה, אחרי שבועות של הפגזות רוסיות אכזריות, הוא מצא את עצמו שוב מול נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, האדם היחיד שבידיו להכריע אם אוקראינה תמשיך להילחם בעזרת המערב או תיאלץ להיכנע לעסקה גרועה עם מוסקבה.
בניגוד לפעמים קודמות, הפעם זלנסקי לא הגיע לבדו. סביב שולחנות חדר הישיבות וחדר האוכל הגדול התייצבו נשיאי וראשי ממשלות אירופה: עמנואל מקרון, קיר סטארמר, אורסולה פון דר ליין, פרידריך מרץ, ג׳ורג׳יה מלוני ומארק רוטה. אלה לא באו רק כדי להפגין סולידריות עם אוקראינה, אלא כדי לחזר אחר טראמפ בכל דרך כדי להבטיח את תמיכתו באוקראינה, ובתוך כך, הם מאמינים, בביטחונה של אירופה בכלל.
עוד כתבות בנושא
העיתוי לא היה מקרי. רק שלושה ימים קודם לכן אירח טראמפ את ולדימיר פוטין בפסגה באלסקה – המפגש הראשון של הנשיא הרוסי עם נשיא אמריקני מאז שהחלה הפלישה לאוקראינה בפברואר 2022. הפגישה ביום שישי הסתיימה בכך שטראמפ אימץ חלק גדול מהשפה של פוטין, ורמז על ״עסקת חבילה״ שתוותר על הפסקת אש מיידית לטובת שיחות מקיפות יותר. זלנסקי ובעלי בריתו האירופאים ידעו שעליהם לנסות להחזיר את הרטוריקה של טראמפ לצד שלהם.
וכך הם הגיעו לוושינגטון, בתקווה להוציא מטראמפ התחייבות לביטחונה של אוקראינה, הבטחה לאחדות מערבית, ואולי אפילו מפת דרכים לסיום המלחמה בתנאים שאינם בגדר כניעה. היום הניב חיוכים, צחוק ואפילו דיבורים על פסגה עתידית בין זלנסקי לפוטין. אבל מאחורי התיאטרון הסתתרה השאלה שהגדירה את היום, ואולי את עתיד המלחמה כולה: מה טראמפ יעשה ברגע האמת?
להלן חמש הערות על הפסגה בוושינגטון:
את המסר הראשון שלו אתמול שידר זלנסקי עוד לפני שפצה את פיו. הפעם נשיא אוקראינה לא נכנס לחדר הסגלגל בחולצה צבאית פשוטה, אם כי הוא עדיין לבש שחור: גרסה מחויטת במדויק של המראה המלחמתי המזוהה עמו – חליפה שחורה, אבל כזאת שנראית כמו מדים. "זה הביגוד הטוב ביותר שיש לי", אמר.
הבחירה לא הייתה מקרית. מאז פרוץ המלחמה חזר זלנסקי ואמר שלא יחזור לתלבושת של פוליטיקה בשעת שלום עד שאוקראינה תנצח את רוסיה. מאז הוא דבק בהבטחתו, כאשר המלתחה שלו נבחרת בקפידה כדי לשדר סולידריות עם חייליו ועם סבלו של עמו. אלא שלקראת המפגש בוושינגטון, הוא ידע שהוא בבעיה. לפני חצי שנה, במפגשו הקודם עם טראמפ ועם סגן הנשיא ג'יי-די ואנס, היה זלנסקי מושא ללעג בחדר הסגלגל על הופעתו הבלתי רשמית. עיתונאי ימין נזף בו בפניו על כך שלא לבש חליפה, וטראמפ עצמו צחק עליו בהערה סרקסטית: "היום אתה ממש לבוש חגיגי". אותה פגישה הידרדרה במהרה לאסון דיפלומטי, שהסתיים בגירושו של זלנסקי מהבית הלבן.
בחליפה חדשה וצבאית. זלנסקי ופוטין בפגישה השניה | צילום: EPA/PRESIDENTIAL PRESS SERVICE
וכך הוא הופיע אתמול בחליפה – אבל כזו שממשיכה לשדר את המסר האופנתי שבחר לעצמו. וזה עבד. "אני אוהב את זה", אמר טראמפ בחיוך, כשהוא מצביע על הלבוש השחור כמו סב גאה. אפילו בריאן גלן, אותו עיתונאי שתקף את זלנסקי בפברואר, שיבח הפעם את הופעתו. זלנסקי השיב ברוח טובה: "ואתה באותה חליפה. אני השתניתי, אתה לא". האמירה עוררה פרץ צחוק בחדר, אך גם הדגישה את המשמעות. זלנסקי עדיין לבש מדים, רק כאלו שחויטו לדיפלומטיה. המסר היה ברור: אוקראינה יכולה להתאים את המראה שלה, אך לא את המציאות שהיא שרויה בה.
הביגוד לא היה הלקח היחיד שהפנים זלנסקי מאז המפגש בפברואר. בביקורו הקודם בבית הלבן, מה שהתחיל כוויכוח על לבוש הסתיים במשהו מזיק בהרבה: האשמות שהוא כפוי טובה. סגן הנשיא גער בו על כך ש"הוא מנהל משפט" על פשעי רוסיה מול המצלמות במקום להודות לנשיא. טראמפ הקשה עליו גם כן. "אמרת תודה פעם אחת במשך כל הפגישה הזו?" דרש ואנס. העימות החריף עד שטראמפ הורה לזלנסקי לעזוב את הבניין. ההשפלה הותירה את מנהיג אוקראינה מזועזע, והעלתה חששות ממשיים בקייב שהסיוע האמריקני ייפסק – אף שזה לא קרה לבסוף.
אתמול הקפיד זלנסקי שלא לחזור על אותה טעות. בתוך ארבע דקות וחצי בלבד של הצהרות פומביות, הוא הודה לטראמפ לא פחות מ-11 פעמים. הוא הודה לו על האירוח, על כינוס האירופאים, על "שיחה טובה מאוד". הוא אפילו הודה לו על מפת אוקראינה שהעניק לו. הוא הודה לו על ההזדמנות לפנות לתקשורת, על ההובלה במרדף אחר השלום, ועוד.
המסר היה ברור. עמדתו הלוחמנית של נשיא אוקראינה בפברואר, כשניסה להטיף לטראמפ על סיפוח קרים וזכה לנזיפה, נעלמה. במקומה הופיעה אסטרטגיה חדשה: הכרת תודה, לא משנה מה. אם טראמפ רתח בעבר מחוסר כבוד מספק, כעת יוענק לו שפע.
טראמפ, מקרון, זלנסקי ומנהיגים נוספים באאירופה במפגש בבית הלבן | צילום: epa
וזלנסקי לא היה לבד. סביב השולחן הארוך בחדר האוכל הגדול אימץ כל מנהיג אירופי את אותו דפוס. מזכ״ל נאט״ו מארק רוטה הילל את "דונלד היקר" על מנהיגותו. אורסולה פון דר ליין הודתה לו על שהעלה את נושא חטיפת הילדים האוקראינים בידי רוסיה. קיר סטארמר, עמנואל מקרון, פרידריך מרץ, ג׳ורג׳יה מלוני, כל אחד בתורו החמיא למארח לפני שהעלה בקשות. אפילו ולדימיר פוטין, בפסגת אלסקה ימים קודם לכן, ניסה את אותה טקטיקה, כשהציף את טראמפ בשבחים על מאמציו ה"יקרים מפז". כך הופעלה דוקטרינת התודות בוושינגטון.
כאמור, אם זלנסקי שלט באמנות התודות, הרי שהאירופים הפכו אותה למופע קבוצתי. השולחן הארוך בחדר האוכל נראה פחות כמו מועצת מלחמה ויותר כקורס בטראמפולוגיה מעשית. בזה אחר זה חזרו מנהיגי היבשת על הטקס שלמדו במסעותיהם הקודמים לוושינגטון, כזה שהודגם באופן מפואר גם בביקוריו האחרונים של ראש הממשלה נתניהו בבית הלבן: קודם לשבח ורק אז לבקש.
הם צחקו מבדיחותיו של טראמפ. הנהנו בסיפוק לסיפוריו. דאגו להכניס בקשות רק אחרי שהרעיפו די שבחים. זלנסקי אף הביא מחווה אישית: מכתב מאשתו, שהועבר למלאניה טראמפ לעיני המצלמות. טראמפ קרן מאושר, התבדח שהיה רוצה לשמור את המכתב לעצמו, והתענג על הרגע.
כולם ידעו מה מונח על הכף. המטרה לא הייתה רק לעצב את המדיניות האמריקנית, אלא לנהל את מצב רוחו של הנשיא. כאשר הקנצלר הגרמני פרידריך מרץ שבר את הכללים והפציר בו ביתר נחישות להשיג הפסקת אש מיידית, החיוך נעלם מפניו של טראמפ. האווירה קפאה. רק כששבו המחמאות התחדשה ההרמוניה.
עוד כתבות בנושא
זאת הייתה סצנה סוריאליסטית: מנהיגי אירופה, שנאספו כדי להכריע על עתידה של מלחמה שגבתה עשרות אלפי חיים, מודדים כל משפט לפי מצב רוחו של אדם אחד. ובינתיים, אדם אחר, ולדימיר פוטין, ריחף כרוח רפאים ברקע. טראמפ הזכיר אותו שוב ושוב: "ולדימיר פוטין רוצה שזה ייגמר", אמר. "אני צריך להתקשר לולדימיר ולעדכן אותו". האירופים שמרו על ארשת אדישה, כאילו לא נזקקו לתזכורת על נקודת המבט הרוסית – שאותה הם חשו היטב גם בזמן הפגישה.
הנשיא הרוסי לא נזקק להיות בוושינגטון כדי שכולם ישמעו אותו. שעות ספורות לפני שזלנסקי דרך בבית הלבן, שלח פוטין את מסריו בדמות טילים וכטב"מים. חארקוב, דונצק, זפוריז׳יה, אודסה – שמות ערים שהפכו זה מכבר לשם נרדף להרס – בערו שוב. בנייני מגורים קרסו, תחנות כוח עלו באש, ילדים נהרגו. עד הבוקר נספרו הרוגים רבים.
העיתוי לא היה מקרי. רק יומיים קודם לכן ישב פוטין מול טראמפ באלסקה, תיאר את המלחמה שפתח בה כ"טרגדיה", קרא לאוקראינים "אחינו ואחיותינו" ורמז על נכונות לנהל משא ומתן. אבל הפצצותיו סיפרו סיפור אחר. בהחרפת האלימות בערב ביקורו של זלנסקי בבית הלבן, הזכיר פוטין לכל העולם את הקלף שבידיו: היכולת להרוג, להפחיד ולשחוק את אוקראינה עד שתיכנע לתנאיו.
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בפגישתו עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אתם שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב ושר החוץ האמריקני מרקו רוביו | צילום: AP
זה היה הרקע לכניסתו של זלנסקי לבית הלבן. גם כאשר טראמפ דיבר על פסגה משולשת וכתב ברשת שאוקראינה יכולה "לסיים את המלחמה כמעט מיד", הטילים הרוסיים עדיין נחתו בשכונות מגורים. הסתירה הייתה כמעט תיאטרלית. בוושינגטון, המנהיגים ניהלו בזהירות את מצב רוחו של טראמפ. באוקראינה, פוטין ניהל את שדה הקרב. כל אחד בדרכו עיצב את תנאי המשא ומתן.
עבור האוקראינים הייתה זו תזכורת אכזרית: כל חיוך בחדר הסגלגל נקנה במחיר דם בבית. ועבור האירופים זו הייתה המחשה חוזרת לכך שהבטחות מילוליות אינן מספיקות. מול טילים, רק מנגנונים אמיתיים נחשבים.
מאחורי כל האופנות, החנופה והכוריאוגרפיה הסתתרה שאלה אחת שאי אפשר היה להתחמק ממנה: האם אפשר לסמוך על טראמפ? אתמול סיפק הנשיא האמריקני הבטחות מעורפלות בלבד ("אנחנו נדאג שזה יעבוד") אם אוקראינה תחתום על הסכם עם רוסיה. בלי פרטים ובלי מנגנון מסודר.
אבל אוקראינה אינה יכולה לחיות מהבטחות. זלנסקי פירט מה נדון: רכישת נשק אמריקני בהיקף של 90 מיליארד דולר, חוזי כטב"מים חדשים עם קייב, האפשרות שמדינות אירופה יספקו ערבויות מתוך שטח אוקראינה. אלא שכל אלה נותרו תאורטיים, בלי חתימות או מסגרות מחייבות. וההיסטוריה של טראמפ רק הקשתה להאמין לדבריו. פעם איים על רוסיה ב"השלכות חמורות", ופעם אימץ את המתווה המועדף על פוטין: שיחות בלי הפסקת אש. פעם הבטיח תמיכה בלתי מתפשרת, ופעם דרש מקייב לוותר על קרים ועל הצטרפות לנאט״ו. גם במשברים אחרים, בין השאר מלחמת הסחר שלו והמשא ומתן על הפסקת אש בעזה, נודע טראמפ בהצהרות רמות שהסתיימו בנסיגה פתאומית.
פגיעת כטב"מ רוסי באוקראינה | צילום: AFP
עבור זלנסקי, שלוש וחצי שנים בתוך מלחמה שוחקת, להמר על הישרדותה של אוקראינה מול נשיא אמריקני הפכפך הוא הימור מסוכן מאין כמותו. לפי דיווחים הוא קיווה למנגנונים מסודרים שלא ייאצלו אותו להסתמך על מילתו של טראמפ בלבד – אבל ביום שני כל אלה לא נראו באופק.
***
במידה מסוימת הייתה זו פסגה בבימוי מושלם. זלנסקי הופיע בחליפת מלחמה מחויטת לדיפלומטיה. הוא שלט בריטואל של הכרת תודה. אירופה הצטרפה למקהלת המחמאות. טראמפ התענג על תשומת הלב. אפילו פוטין הורגש, מחוץ לבמה אך באופן ברור לחלוטין.
ובכל זאת, מאחורי התיאטרון לא השתנה דבר. אוקראינה עדיין מדממת. רוסיה ממשיכה ללחוץ על ויתורים. טראמפ ממשיך להציע הבטחות המתחלפות עם הרוח. זלנסקי נשבע שלא לשוב לבגדיו של ימי שלום עד שיובטח הניצחון. אחרי הפסגה אתמול, השבועה הזו נשמעת אמיתית מתמיד. ייתכן שהתוצאה של הפסגה הזאת וזו של יום שישי תהיה ועידת שלום שתשיג סוף למלחמה במזרח, אבל בינתיים החליפה נותרת שחורה, המלחמה נמשכת, ואוקראינה ממתינה לראות אם ההבטחות האמריקניות נתפרו מבד חזק יותר ממחיאות כפיים.
עוד כתבות בנושא
