סוואנג ג'אנפראם הוא ספורטאי יחיד במינו במשחקי המאסטרס העולמיים בטייוואן. בגיל 105, הוא המתחרה המבוגר ביותר והיחיד בקבוצת גילו. משמעות הדבר: סוואנג, האתלט התאילנדי, היה כמעט בטוח שיזכה במדליות זהב בהטלת דיסקוס, זריקת כידון, הדיפת כדור ברזל וריצת 100 מטר לגברים בני 100 ומעלה. כל שנותר לו היה לסיים את המרוץ – והוא עשה זאת, כולל ריצת 100 מטר בזמן מרשים של 38.55 שניות.
"אני גאה שהוא הביא כבוד למשפחתנו", אמרה בתו סיריפאן, בת 73, אתלטית ותיקה בעצמה, ל-AFP.
השניים הם חלק מ-25,950 אתלטים מ-107 מדינות שהתכנסו בטאיפיי למשחקים הנמשכים שבועיים והסתיימו בשבוע שעבר. משחקי המאסטרס, המתקיימים אחת לארבע שנים, מיועדים למשתתפים בני 30 ומעלה, ומטרתם היא הנאה מהשתתפות יותר מאשר ניצחון תחרותי. מהדורת 2025 כוללת פי שניים מתחרים לעומת אולימפיאדת פריז 2024.
הכי מעניין
סוואנג, אב לחמישה, החל להתאמן בגיל 90 בהשראת בתו, ומתוך רצון להימנע מגורל דומה לזה של חבריו - שמרותקים למיטתם. שלוש עד ארבע פעמים בשבוע הוא יוצא לצעידה או ריצה על חוף הים ליד ביתו במחוז ראיאונג במזרח תאילנד. "לפעמים אני הולך, לפעמים רץ", אמר סוואנג, כשהוא מרכיב משקפי שמש כהים, ומתאר את שגרת אימוניו. "לפעמים אני מתאמן בזריקת כידון – תלוי מה דרוש לתחרות".
לעיתים הוא פשוט מטייל בשוק המקומי, אך התוצאה זהה: האסטרטגיה ההפשוט והעקבית השתלמה. סוואנג זכה ביותר מ-60 מדליות בתחרויות לוותיקים, והשבוע הוסיף ארבע מדליות זהב לאוסף שלו.
"הספורט עושה את החיים לטובים יותר"
קהל קטן נכח באצטדיון כשסוואנג התכונן למקצה האחרון שלו - הדיפת כדור ברזל. לפני הזריקה הראשונה, הוא עמד בשורה עם אתלטים בני 80+, 85+ ו-90+ וזכה להצגה חגיגית. סוואנג, עטוי מגני ברכיים, הדף את הכדור למרחק של למעלה מארבעה מטרים בכל אחת מחמש זריקותיו, וקיבל מחיאות כפיים נלהבות מהמתחרים הצעירים ממנו.
סוואנג ג'אנפראם בן ה-105 | צילום: AFP
סיריפאן, שזכתה בשתי מדליות זהב ומדליית כסף בענפי הזריקה, עלתה איתו לפודיום לאחר שקיבל את מדליית הזהב הרביעית. "אני כל כך גאה באבא שלי שהוא עדיין מסוגל לעשות זאת ושהוא חזק", אמרה. "אנשים מעריצים אותו בכל מקום שהוא מגיע אליו".
משחקי המאסטרס הבאים יתקיימו ביפן ב-2027, לאחר שנדחו פעמיים בשל מגפת הקורונה. האם יתחרה שוב? "זה תלוי בבריאות שלי", אמר סוואנג. בעבר עבד בחווה, שם גידל עצי דוריאן ועצי גומי. כיום הוא מקדיש את חייו לספורט. "הספורט עושה את החיים לטובים יותר, ואני גם נהנה לפגוש חברים באימונים", סיכם. "זה נותן תחושת חיוניות, ולא מרגישים בודדים בבית".