הרבה לפני ההפגנות הרבות שהתקיימו נגד מדינת ישראל בשלוש השנים האחרונות בכארבעים קמפוסים ברחבי ארצות הברית, מזה כעשור אני מדבר על סכנת השואה המרחפת מעל ראשם של יהודי אמריקה. עד לאחרונה דיברתי על כך בשקט, אך נראה שהגיע הזמן להעלות את הדברים על הכתב.
כמחנך לזיכרון השואה מזה כעשרים שנה וכמוביל מסעות לפולין, אני עוקב אחרי התהליכים שקורים בארצות הברית ומשווה אותם לתהליכים שהתרחשו באירופה בשנות השלושים. במרץ 2024 פרסם פרנקלין פויר מאמר מעמיק ב"אטלנטיק" על מצבם של יהודי ארצות הברית, תחת הכותרת "תור הזהב של יהודי אמריקה נגמר". המאמר עורר תגובות רבות ותורגם לעברית על ידי העיתון כלכליסט. בדברים הבאים אני מבקש להוסיף ולטעון שתור הזהב הזה לא יסתיים בשקט, אלא בדם ואש.
עד בחירתו הראשונה של דונלד טראמפ לנשיא בשלהי 2016, עדיין לא הייתי בטוח בכך. ואולם לאחר בחירתו חזרתי על הדברים בוודאות, גם במהלך מסעותיי בפולין. דונלד טראמפ הוא כנראה הנשיא האמריקני הטוב ביותר שהיה למדינת ישראל אי־פעם. יחד עם זה הוא אדם בלתי צפוי, לא נאמן לאמת, רודף נשים, מעורר שערוריות ועוד ועוד. לצד אלה הוא גאון פוליטי שהצליח לנצל את חולשותיה של החברה כדי להגיע לתפקיד החזק והחשוב ביותר בעולם החופשי.
הכי מעניין
טראמפ מעולם לא הסתייג מהניסיון של קבוצות ימניות קיצוניות לכבוש את גבעת הקפיטול בינואר 2021, ולאורך כהונתו עודד קבוצות ימין גזעניות. אם אדם כזה, בעל עבר עסקי וחברתי מפוקפק ביותר והשכלה אקדמית נמוכה יחסית, יכול להיבחר לנשיא פעמיים על ידי רוב הציבור האמריקני, אזי בפעם אחרת הם יכולים לבחור גם בבן דמותו של אדולף היטלר.
הספינה חזרה על עקבותיה
ב־1933 זכתה המפלגה הנאצית זכתה ב־43.9% מקולות העם הגרמני בבחירות דמוקרטיות. היטלר הקים קואליציה עם מפלגת העם הלאומי הגרמני, ותוך זמן קצר השתלט על הפרלמנט מבחינה מעשית. האם אתם משוכנעים שדבר כזה לא יכול לקרות בדמוקרטיה הגדולה והחשובה בעולם? תחשבו שוב.
ב־20 בפברואר 1939 קיימה מפלגת הבונד הגרמנית־אמריקנית, מפלגה שדגלה בתורת הגזע וניסתה לקדם אידאולוגיה נאצית בארצות הברית, כנס באצטדיון הענק "מדיסון סקוור גרדן", בהשתתפות אלפי אמריקנים. ארה"ב עצמה נכנסה למלחמה רק לאחר שהותקפה בפרל־הרבור בדצמבר 1941, ולא בגלל התוקפנות הגרמנית באירופה. בשלב זה רוב יהודי ליטא, לטביה ואוקראינה כבר נרצחו בידי הנאצים.

הנאצים צועדים בפראג, 1939 | צילום: גטי אימג'ס
במשך כל שנות המלחמה, ארה"ב לא תקפה מהאוויר את מתקני ההשמדה באושוויץ, אף שהיא תקפה מאות פעמים מפעלים בתשלובת הענק שבה עבדו האסירים למען המאמץ המלחמתי הגרמני. בכל פעם שיהודים פנו לשלטונות בעלות הברית בבקשה להפציץ את מתקני הגז או את פסי הרכבת המובילים אליהם, הם נענו שאין מספיק כוח אוויר למשימות שאינן מלחמתיות, או ש"ניצחון במלחמה יציל את היהודים". בפועל, במהלך קיץ 1944 נרצחו כ־430 אלף יהודי הונגריה בבירקנאו, בשעה שחיל האוויר האמריקני ביצע מאות גיחות הפצצה על מפעלי התעשייה הרבים בסביבות אושוויץ. צילומי אוויר שנעשו על ידי בעלות הברית מראים טורים של יהודים בדרך לתאי הגזים. ארה"ב הבינה היטב מה היא מצלמת ולא בלמה את פעילותה של תעשיית הרצח.
במהלך שנות המלחמה התקיימו דיונים על הכנסת פליטים יהודים לארצות הברית כדי להציל אותם מהרצחנות הנאצית. בוועידת ברמודה, שנפתחה במקרה ביום שבו פרץ מרד גטו ורשה, 14 באפריל 1943, החליט משרד החוץ האמריקני שלא לאפשר כניסת פליטים יהודים לארה"ב. קורדל הל ולונג ברקנרידג', שני פקידים בדרג גבוה (תחת שלטונו של רוזוולט הדמוקרט), היו אחראים אולי למותם של אלפים רבים בכך שמנעו כל אפשרות של קבלת פליטים ליבשת אמריקה. ידוע סיפורה של אוניית סנט־לואיס שהייתה מלאה בפליטים יהודים, ולא ניתן לה אישור לעגון באף נמל בצפון אמריקה. בסופו של דבר היא חזרה לנמל המבורג בגרמניה, ורוב נוסעיה נרצחו.
האם יהודי ארצות הברית בטוחים כיום במקומם? אני סבור שלא. האם הם יותר בטוחים שם מאשר במדינת ישראל? איני יודע אילו מחירים עוד נשלם עד שאויבינו יניחו לנו, אבל נעמוד בהם. לעומת זאת, איני יודע אם מדינת ישראל תוכל לעזור ליהודים שמעבר לאוקיינוס.
"מזל שאנו גרמנים"
בין שתי מלחמות העולם, יהודי אירופה מעולם לא הרגישו שייכים יותר למולדתם. אומנם בשנים שלאחר עלייתו של היטלר לשלטון מצבם של יהודי גרמניה ופולין התערער, אבל עד אז, רובם המוחלט לא יכלו לתאר לעצמם חיים בשום מקום אחר.
רוב יהודי גרמניה הזדהו עם התרבות ועם החיים הגרמניים. "מזל שאנו גרמנים", כתב לאשתו הכלכלן היהודי־גרמני פרנץ אופנהיימר, לאחר ביקור בגליציה בשנת 1913. על פי ספרו של עמוס אילון, "רקוויאם גרמני", בתחילת המאה העשרים, מבין מאתיים המשפחות הפרוסיות העשירות ביותר, כארבעים היו יהודיות, בשעה שהיהודים היוו חצי אחוז מכלל האוכלוסייה. בברלין היוו היהודים 5 אחוזים מהאוכלוסייה אך שילמו יותר מ־30 אחוזים ממיסי העירייה. בהמבורג התגוררה מחצית האוכלוסייה היהודית בשני הרובעים העשירים של העיר. "שום מעמד אחד בגרמניה לא סגד למוזיקה ולתיאטרון הגרמניים כמו היהודים. חיבורו האנטישמי של ריכרד וגנר, 'היהודים במוזיקה', לא הרתיע יהודים מלנהור לאופרות שלו, והם נשארו מעריציו הנאמנים ביותר", כתב אילון.
כמעט כל יצירות האמנות והתרבות הווינאיות שעוררו בעולם התפעלות והערצה, קודמו, טופחו או נוצרו על ידי יהודים. התרבות הווינאית התפארה ברומנים של יאקוב וסרמאן, במחזות של ארתור שניצלר, בפסיכואנליזה של פרויד, ואם נתעלם מטבילתו לנצרות – בהצלחתו של גוסטב מאהלר כמנצחה של אחת התזמורות הטובות בעולם. הישגי היהודים בתחומי המדע השתקפו בנתון המצוטט למכביר של שיעורם הגבוה בקרב חתני פרס נובל מגרמניה לפני 1933. עם עליית הנאצים לשלטון הם פיטרו בשם עקרונות הגזע 30% מהסגל האקדמי במדעי הטבע, יותר מ־40% מסגל הפקולטות לרפואה, וכמעט 50% מן המתמטיקאים (על פי "גרמניה ויהודיה" מאת שולמית וולקוב).
גם בפולין היהודים חשו בבית ולא חשבו שמשהו יכול לקרות להם. בוורשה לבדה פעלו יותר מ־400 בתי כנסת, ובווילנה היה מספרם 100. בפולין התפרסמו לפני המלחמה 27 עיתונים יומיים ביידיש, 100 שבועונים, ו־58 ירחונים (על פי "אנציקלופדיה של גלויות", כרך ורשה). על המעורבות היהודית בחייה הכלכליים של פולין נכתב כי היהודים "הם שסיפקו למשק הפולני את ההון הפיננסי שהיה חסר לו. הם שפתחו לו אשראי בחוץ־לארץ... הם היו היוזמים והמייסדים את הבנקים הגדולים היחידים, ואחר כך את הבנקים של חברות מניות. באשראי שנתנו אפשרו את פתיחתם של מכרות והקמת בתי חרושת ומפעלים שונים".

הפגנות אנטי ישראליות בניו יורק. | צילום: AFP
אפשר להמשיך בסקירה זו עוד ועוד, ואולם די במה שהבאתי כדי להבין את העיקרון: לפני השואה היהודים ישבו לבטח בארצותיהם, על אף האנטישמיות. מדי פעם היה צורך להוריד את הראש ואף להתעלם מפוגרום קטן פה ושם, אך ככלל היהודים חשו בגרמניה, בפולין ובשאר ארצות אירופה לא רק כבני בית, אלא במקומות מסוימים אף כבעלי בית. די אם נזכיר את ולטר רתנאו, שר החוץ של גרמניה בין שתי מלחמות העולם ואחד התעשיינים הגדולים שלה, כדי להבין את עומק השתלבותם של היהודים.
עוד כתבות בנושא
ההשוואה למעמדם של יהודי ארה"ב מתבקשת. יהודים היו מאבות תעשיית הקולנוע ההוליוודית; הבנקים האמריקניים הגדולים נוסדו ונוהלו על ידי משפחות יהודיות - ורבורג, גולדמן, להמן, שיף וזליגמן; חברות ההייטק הגדולות בעולם נוסדו על ידי יהודים ובהם סרגיי ברין, מרק צוקרברג, סם אלטמן ועוד. במישור הפוליטי, בתו של הנשיא טראמפ התגיירה ונישאה ליהודי; כל שלושת ילדיו של הנשיא ביידן נישאו ליהודים, וסגניתו קמלה האריס נשואה ליהודי. ואלה דוגמאות ספורות מתוך רבות.
לא ביום אחד
עד עתה היו היהודים בארה"ב בשיא כוחם ועוצמתם. ההפגנות הגדולות לשחרור פלסטין "מהים ועד הירדן" תפסו אותם בהפתעה. הן התרחשו בקמפוסים המרכזיים של האוניברסיטאות היוקרתיות, וברחובותיה המרכזיים של ניו־יורק. בטריטוריות שנחשבו ביתיות מבחינת היהודים, הם פגשו לפתע צעדות מלאות שנאה ורעל. בשנה האחרונה, וביתר שאת בבחירות האמצע בשבוע שעבר, מועמדים תומכי חמאס נבחרו לתפקידים בולטים: זוהרן ממדאני שנבחר לראש עיריית ניו־יורק, עבדול אל־סייד שנבחר לסנאט מטעם מדינת מישיגן ועוד נציגים מוסלמים רבים, בהם אילהן עומאר, שונאת ישראל מובהקת, שנבחרה שוב לקונגרס.
רוב יהודי ארצות הברית הצביעו לאורך השנים, ובמידה רבה גם היום, בעבור המפלגה הדמוקרטית. במדינה עם רוב נוצרי מובהק, המפלגה הדמוקרטית הבטיחה את זכויות המיעוטים. יהודים גם עמדו תמיד לצד נדכאי החברה, וכך הם מצאו בית פוליטי טבעי במפלגה שדאגה לזכויות שחורים ומיעוטים אחרים. ואולם מה שקרה בעשורים האחרונים הפתיע אפילו את הפסימיסטים בין היהודים שעודם נאמנים למדינת ישראל. הכוחות הליברליים והסוציאליסטים הקימו קואליציה של נדכאי העולם ובהם השחורים והמוסלמים כנגד האדם הלבן המשעבד; והיהודים, התברר, כלולים בין המשעבדים.
עוד כתבות בנושא
מה ניתן לעשות בנקודת זמן זו? ממשלת ישראל או הסוכנות היהודית צריכים לייסד תוכנית לאומית לקליטת כל יהודי ארצות הברית. זו לא תהיה עלייה שרק מעמיסה על המדינה. להפך; אולי בה תהיה תלויה הצלתה של מדינת ישראל. דמיינו מציאות שבה מאות אלפים מיהודי ארה"ב עוברים לישראל יחד עם חשבונות הבנק שלהם. הם משקיעים בישראל, קונים נשק למדינה ובכך מבטיחים את קיומה ואת קיומם. בעזרת הונם הם מכינים תשתית לערים חדשות בנגב ובגליל לקליטת מיליוני יהודי ארה"ב.
גם בגרמניה זה לא התחיל ביום אחד. עד שהפתרון הסופי יושם, יהודי גרמניה סבלו מעשור של טרור פנימי. זה החל בהחרמת סחורות וחנויות של יהודים בשנות השלושים (BDS בשפה של היום). לאחר מכן החלו פרעות בסטודנטים יהודים באוניברסיטאות, כולל מצד חלק מהסגל. בפולין, האוניברסיטאות התייחסו בסלחנות להפגנות של סטודנטים אנטישמיים, ולבסוף הן עצמן הנהיגו אותן, כאשר הקצו ספסלים ליהודים, "ספסלי גטו", והכריזו על שאר חלקי הכיתה כ"שטח משוחרר" מיהודים. זה מזכיר לכם משהו?
רוב הפולנים לא היו רוצחים. אבל הם עמדו מנגד כאשר הגרמנים הגיעו, ושמחו או היו אדישים כאשר לקחו את היהודים. גם רוב תושבי ארה"ב אינם אנשים רעים. אבל כאשר תקום קואליציה של שנאה בין הימין והשמאל הרדיקלי, האנשים העומדים מהצד לא יהיו שם כדי לעצור את מה שייעשה ליהודים. אני לא יודע מה בדיוק יקרה, אבל מי שיכול לצעוד כבר ב־8 באוקטובר 2023 עם שלט ובו המילים By any means necessary (בכל דרך אפשרית), שמשמעותן הכשרת מעשי חמאס כחלק מה"התנגדות" ומאז לצעוד בכל שנה ב־7 באוקטובר כדי להביע תמיכה בחמאס - כבר הביע את דעתו שמותר לרצוח תינוקות, לאנוס נשים עד מוות ולחטוף ניצולי שואה כדי להשיג את מטרתם.
אחיי היהודים האמריקנים: לא נשכח! זה עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי!
עוד כתבות בנושא



