מי שצעד השבוע לאורך רחוב 100 במנהטן, בשולי שכונת האפר וסט סייד היוקרתית, לא היה יכול להבחין בדרמה הפוליטית שהתחוללה במחוז הקונגרס ה־13 של מדינת ניו־יורק: ממש מעבר לכביש, מול אחד מריכוזי היהודים הגדולים והעשירים בארה"ב, נבחרה לקונגרס אישה שמייצגת את האגף האנטי־ישראלי הרדיקלי ביותר במפלגה הדמוקרטית. מדובר במושב כחול בוהק, כך שכבר בקיץ, לאחר הפריימריז, היה ברור שזו תהיה התוצאה. ועדיין, העובדה שדריאליזה אווילה־שבאלייה תחליף את אדריאנו אספאייט, דמוקרט מתון ואוהד ישראל, היא מכה קשה שמסמלת את ההליכה המהירה שמאלה של המפלגה.
יממה לפני פתיחת הקלפיות, במרחק קילומטרים ספורים מרחוב 100, אני פוגש במשרדי הליגה נגד השמצה (ADL) שבמרכז מנהטן את סקוט ריצ'מן, המנהל האזורי של הארגון בניו־יורק ובניו־ג'רזי.
"מדובר במועמדת המזוהה עם ה־DSA (הדמוקרטים הסוציאליסטים של אמריקה, א"ש), ושמענו ממנה דברים נוראיים על ישראל. הארגון הזה מתאפיין בקו אנטי־ישראלי קיצוני שחוצה את הגבול לדה־לגיטימציה, דמוניזציה וסטנדרט כפול. זה מדאיג אותנו מאוד, ואני מניח שגם יהודים רבים באותו מחוז מוטרדים".
הכי מעניין
מה בדיוק קרה שם? יכול להיות שהקהילה היהודית באזור פשוט נרדמה בשמירה?
"הגורם המשמעותי ביותר בבחירתה הוא התמיכה הפומבית שהיא קיבלה מראש העיר ממדאני. הוא נהנה משיעורי תמיכה גבוהים מאוד בקרב הציבור הלא־יהודי, הביע תמיכה בשלושה מועמדים ושלושתם ניצחו. היא ניצחה בפריימריז בפער קטן, והתמיכה שלו הייתה בדיוק מה שהעביר אותה את הרף".
כמעט שנה לכהונתו של ממדאני, האם החששות מפניו מתממשים?
"אנחנו מודאגים ממנו מאוד. החשש העיקרי שלנו הוא שהוא לא תופס אנטישמיות כפי שהזרם המרכזי של הקהילה היהודית תופס אותה. לומר שהוא בכלל לא מזהה אנטישמיות יהיה לא מדויק. הוא רואה אנטישמיות, אבל רק כאשר היא אינה קשורה לישראל. כשרוססו צלבי קרס בגן שעשועים בברוקלין, הוא התייצב במסיבת עיתונאים ויצא נגד זה בחריפות. הבעיה היא שההצהרות שהוא משחרר עושות דמוניזציה ודה־לגיטימציה למדינת ישראל, דברים שמוגדרים מפורשות כאנטישמיות לפי הגדרת IHRA (הברית הבינלאומית לזיכרון השואה, א"ש). זה מלבה את הלהבות. הוא לא סתם מתעלם; הוא נותן לאנשים לגיטימציה לשנוא את ישראל, ובהמשך ישיר לכך, לפרוק את השנאה הזו על יהודים בארצות הברית. זה הפחד הגדול שלנו".
תמחיש לנו את זה במספרים.
"במשך שנים רבות אנטישמיות הקשורה לישראל הייתה כ־10 עד 12 אחוזים מכלל האירועים באזור. כיום המספר הזה עומד על כחמישים אחוזים. נכון שזה המצב מאז 7 באוקטובר ולא מאז בחירת ממדאני. הוא לא המציא את האנטישמיות, וגם לא את זו שקשורה לישראל. הבעיה היא שלא רק שהוא אינו מגנה אותה, הוא מחמיר אותה בכך שהוא טוען שהיא כלל אינה קיימת".
ג'ונתן גרינבלט, שעומד בראש הליגה נגד השמצה, הגדיר את מה שממדאני עושה ליהודי ארה"ב כ"גזלייטינג", מניפולציה שבה אדם גורם לאחר לפקפק בבוחן המציאות שלו. זו האשמה חמורה.
"כי ממדאני משדר לנו שמה שאנחנו רואים, יודעים ומרגישים ברחובות יום־יום פשוט איננו נכון. לטענתו, זו לא באמת אנטישמיות, אלא רק ביקורת על ישראל. זה דבר שקרי ונורא. ממש לפני הריאיון איתך סיפרה לי סגנית המנהל שלי על תקרית שאירעה ביום שישי האחרון לאישה שאנחנו מכירים. היא הלכה ברחוב עם שלושת ילדיה, בני חמש, שלוש ותינוק, בדרך לבית הכנסת. מכיוון שהיא חרדית, יש לה חזות יהודית מובהקת. מישהו החל לצרוח עליה Free Palestine, והילד שלה נחרד.
עוד כתבות בנושא
"אומנם התקרית התרחשה בניו־ג'רזי ולא בניו־יורק, אבל זה בדיוק סוג הדברים שאנחנו מתמודדים איתם כאן. ממדאני מחריף את המצב כשהרטוריקה שלו נותנת לאנשים תחושה שהם יכולים לנהוג כך, בטענה שמדובר בביקורת לגיטימית על ישראל. ויש לו במה ציבורית עצומה להפיץ את המסרים האלה".
איפה עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית על ישראל לאנטישמיות?
"אם מישהו אומר שאסור להעביר כספים או נשק למדינת ישראל כי הוא מתנגד למלחמה, זו אינה אנטישמיות. הגבול נחצה כשמבצעים דה־לגיטימציה למדינה וטוענים שאין לה זכות קיום, כשעושים לה דמוניזציה או כשמחילים עליה סטנדרט כפול. אם תצפה בסרטון שממדאני פרסם ביום הנכבה, תראה שזה בדיוק המסר שם: לא טענה נגד פעולה כזו או אחרת במלחמת עזה, אלא שלילת עצם קיומה של המדינה".
האם נכון לומר שרוב התקריות האנטישמיות באזור שעליו אתה אחראי מגיעות דווקא מהשמאל, או מקרב אפרו־אמריקנים?
"יש לנו אנטישמיות גם מימין וגם משמאל. אנחנו לא מנהלים סטטיסטיקה לפי שיוך אתני, כלומר אם התוקף הוא מהקהילה השחורה, הלטינית או מקהילה אחרת".
למה בעצם? זה נובע מתקינות פוליטית?
"הסיבה שאנחנו עוקבים אחרי קבוצות ואידיאולוגיות ולא אחרי מוצא של יחידים היא בדיוק מה שרמזת עליו: אם תקריות מסוימות מבוצעות על ידי כמה אנשים שחורים, אנשים עלולים להסיק שמדובר בבעיה של הקהילה השחורה כולה, ואנחנו לא רואים את זה כך. אנו נתקלים באירועים שמגיעים מכל סוגי האוכלוסייה, מימין ומשמאל. בהחלט לא הייתי אומר שהתופעה מגיעה בעיקר מהקהילה השחורה.
"במקביל, קיימת בעיה ממשית של אנטישמיות מימין. במשך רוב שנותיי בארגון, אנטישמיות הקשורה לישראל, שמזוהה לרוב עם השמאל, הייתה חלק קטן מעבודתנו. רוב המקרים היו אנטישמיות מסורתית ועליונות לבנה. הימין הרדיקלי אולי פחות נוכח בתוך העיר ניו־יורק, אך הוא בהחלט קיים בניו־ג'רזי ובצפון מדינת ניו־יורק. בשנים האחרונות ראינו עלייה בתעמולה של עליונות לבנה, במיוחד בפרברים.
"אבל העיקר מבחינתי הוא מערכת החינוך: אנטישמיות בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ביניים ובתיכונים. תקריות בקרב גילאי 5 עד 18 הם חלק משמעותי מאוד מהעבודה שלנו בשנים האחרונות, וזו בעיה שהולכת ומעמיקה".
אתה עוסק במאבק באנטישמיות כבר קרוב לעשרים שנה. לאן פנינו מועדות?
"לקראת בחירות 2012 ראינו תופעה חדשה של דיסאינפורמציה ופייק ניוז בהיקפים נרחבים, ובעקבותיה עלייה הדרגתית אך עקבית בשנאה. המגמה הזו האיצה במהלך כהונתו הראשונה של טראמפ. בתקופת הקורונה נרשמה ירידה קלה באנטישמיות, אך ב־2021 וב־2022 היא חזרה בעוצמה. מיד אחרי 7 באוקטובר מספר התקריות האנטישמיות בעיר שילש את עצמו. כעת המספרים ירדו לרמה כפולה מזו שלפני כן, כך שיש ירידה מסוימת, אך אנחנו רחוקים מאוד מהרמות של העבר. לדעתי לא נחזור לרמות השיא שנרשמו מיד לאחר הטבח, אך החשש שלי הוא שגם לא נרד בחזרה לרמות של הקורונה, בטח שלא לעידן של טרום הפייק ניוז".
לדעתך תור הזהב היהודי של העיר הזו עומד להסתיים?
"אני מקווה שלא. אפשר לנהל בעיר הזו חיים יהודיים טובים, ואנשים אכן עושים זאת. אבל הדאגה קיימת".
עוד כתבות בנושא
