ניצחון באולם - הפסד ברחוב: האנטישמיות בארה"ב מגיעה לבית המשפט

בעוד בתי המשפט בארה"ב מציבים גבולות ברורים לאנטישמיות ומגנים על סטודנטים יהודים, דעת הקהל האמריקנית משנה כיוון, עם ביקורת הולכת וגוברת כלפי ישראל והנהגתה | האם הפסיקות המשפטיות יספיקו מול השינוי בשטח?

לא רק יהודים נלחמים נגד התופעה. הפגנה נגד אנטישמיות מול בית המשפט העליון, 2014. | AFP

לא רק יהודים נלחמים נגד התופעה. הפגנה נגד אנטישמיות מול בית המשפט העליון, 2014. | צילום: AFP

תוכן השמע עדיין בהכנה...

בחודשים האחרונים, שורת מחאות ומתחים חברתיים העבירו את סוגיית האנטישמיות בארצות הברית מהקמפוסים ומהרחובות אל אולמות בתי המשפט - והובילו למאבקים משפטיים של ממש, שלהם השפעה רחבה גם ברשתות החברתיות. במרכז הדיונים ניצב לא רק תוכן ההתבטאויות, אלא גם הזכות לחשוף אותן וההשלכות. החלטותי של שופטים אמריקנים הולכות ותופסות מקום מרכזי בקביעת הגבול בין ביקורת לגיטימית לאפליה, בין חופש הביטוי לאחריות, ובין ביטוי לבין הגנה על קהילות.

בסוף חודש מרץ כבר דיווחנו על החלטתה חסרת התקדים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי לשלם מיליון דולר כדי ליישב תביעה בגין אנטישמיות, שהוגשה בשנת 2023 על ידי ארגונים יהודיים בעקבות אירועים אנטישמיים בקמפוס. כעת מצטרף לכך מקרה בולט נוסף: רייצ'ל וולף, סטודנטית יהודייה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, רשמה ניצחון משמעותי לאחר שבית המשפט דחה תביעה בסך 10 מיליון דולר שהגישה נגדה אניסה ג'ונסון - מנהלת לשעבר באוניברסיטה שפוטרה בעקבות סערה סביב פרסומיה ברשתות החברתיות.

הפרשה החלה בעקבות דבריה של ג'ונסון, שפרסמה לאורך השנים תכנים פוגעניים כלפי הקהילה היהודית - בהם קללות מפורשות, אזכורים לסטריאוטיפים אנטישמיים, ואף הצהרה כי היא "חשה שנאה עזה כלפי הציונים", עד כדי השוואה בין יהודי חרדי לדמות דמונית. וולף הייתה זו שחשפה את הפוסטים, שיתפה אותם עם חבריה ללימודים ועם קבוצות יהודיות מקומיות, כדי להמחיש כי נוכחותה של ג'ונסון בקמפוס עלולה לפגוע בסטודנטים יהודים. בעקבות זאת החליטה האוניברסיטה לסיים את העסקתה.

הכי מעניין

בתגובה האשימה ג'ונסון את הסטודנטית, את האוניברסיטה ואת יתר המעורבים בניהול "קמפיין מאיים" נגדה, אך בית המשפט דחה את טענותיה. "פסק הדין הזה הוא ניצחון עבור כל סטודנט שפחד לדבר נגד אנטישמיות בקמפוס", אמר קנת' מרקוס, נשיא מרכז ברנדייס לזכויות אדם תחת החוק, בריאיון לאתר Algemeiner. גם עורכי הדין של ההגנה הדגישו את חשיבות ההכרעה: "זה היה משפט שנועד להעניש את חופש הביטוי של הסטודנטית, ובית המשפט הבהיר שלתגובות נקם כאלה אין מקום במערכת המשפט שלנו".

מאות קילומטרים משם, בעיר מילווקי, מקרה נוסף הביא את סוגיית האנטישמיות אל בית המשפט - אך הסתיים אחרת לחלוטין. הרב בדימוס פיטר מהלר ובנו זכריה הורשעו ונקנסו ב־1,000 דולר לאחר שהשחיתו ציור קיר שנחשב פוגעני כלפי הקהילה היהודית. הציור הציג מגן דוד ההופך לצלב קרס, לצד הכיתוב: "האירוניה שבהפיכה למה ששנאת בעבר". השניים כיסו את הציור בצביעה מחדש של הקיר כולו. הנאשמים הודו כי מעשיהם אינם חוקיים, אך טענו כי פעלו מתוך רצון להגן על הקהילה היהודית מפני מסר המעודד שנאה.

למרות זאת, בית המשפט חייב אותם לפצות את האמן והטיל על הבן שעות שירות קהילתי. אירוע חריג במיוחד התרחש במהלך הדיון, כאשר בעל הקיר, איחסאן עטא, שיבח את חמאס באולם בית המשפט - עד שהשופט ג'ק דאווילה קטע אותו בתקיפות ואמר: "לא נפתור את בעיות העולם באולם הזה". ובכן, בתי המשפט בארצות הברית הופכים אפוא לזירה שבה אנטישמיות אינה עוד רק סוגיה חברתית או פוליטית, אלא גם סוגיה משפטית - שדה מאבק שבו נבחנת הדרך שבה חברה מגינה על עקרונותיה הבסיסיים.

עם זאת, חרף הישגים משפטיים נקודתיים, המציאות בשטח נעשית מדאיגה יותר ויותר. אין מדובר רק בתחושה: בארצות הברית נרשמת עלייה חדה בעמדות עוינות כלפי ישראל, כפי שעולה מנתונים ברורים. לפי סקר חדש של מרכז המחקר Pew, שישה מתוך עשרה אמריקנים מחזיקים בדעה "מאוד" או "די" שלילית על מדינת ישראל - עלייה של כ־20 אחוזים מאז 2022. הנתון הבולט הוא עוצמת הביקורת: כמחצית מהנשאלים הביעו עמדה "מאוד שלילית", שיעור שגדל פי שלושה בארבע השנים האחרונות.

הסקר, שנערך בקרב 3,500 מבוגרים בסוף החודש שעבר, מגיע על רקע המתיחות בין ארצות הברית, ישראל ואיראן. הממצאים מצביעים על מגמה מתמשכת של התרחקות דעת הקהל האמריקנית מישראל, לצד אמפתיה גוברת בקרב חלק ניכר מהציבור כלפי הסוגיה הפלסטינית. הנתונים משתלבים גם בוויכוח פוליטי מתגבר בוושינגטון, שבו גורמים משני הצדדים מטילים ספק בהיקף הסיוע האמריקני לישראל, בעוד ארגון AIPAC עומד במוקד ביקורת - בעיקר במחנה השמאל. המחנה הדמוקרטי.

הסקר מצביע על פער מפלגתי חד: כ־80% מהדמוקרטים הביעו עמדה שלילית כלפי ישראל, לעומת כ־40% מהרפובליקנים. הפער בולט במיוחד בקרב צעירים: כמעט מחצית מהדמוקרטים מתחת לגיל 50 הגדירו את עמדתם "מאוד שלילית". בקרב הרפובליקנים, אף שהעמדה הכללית כלפי ישראל נותרת חיובית, ניכרות מחלוקות בנוגע להנהגה. ראש הממשלה בנימין נתניהו זוכה לרמות אמון מעורבות: מספר התומכים בו דומה למספר מי שאינם נותנים בו אמון. בקרב צעירים מתחת לגיל 50, רק כ־30% מביעים בו אמון.

נתון נוסף נוגע ליהדות אמריקה: 56% מהנשאלים ציינו כי יש להם מעט אמון בנתניהו, או שאין להם כלל אמון בו, בניהול עניינים בינלאומיים. זהו הסקר השני בתוך ימים ספורים המצביע על ביקורת גם בתוך הקהילה היהודית. סקר נוסף של המכון לבוחרים יהודים מצא כי 63% מהמשיבים מגדירים עצמם "פרו־ישראל", אך מבקרים את מדיניות הממשלה. כן, התמונה המצטיירת מצביעה על מציאות מורכבת, שבה התמיכה בישראל נותרת קיימת, אך מלווה בביקורת הולכת וגוברת - גם בקרב קהלים שבעבר נתפסו כתומכים מובהקים.

עוד כתבות בנושא