מבחינת מתנגדי הקמתה של מדינה פלסטינית, המסקנות שעולות מכתבת עומק חדשה של "הניו יורקר" הן הישג משמעותי: לפי המגזין האמריקני, הרחבת ההתיישבות ביהודה ושומרון בשנים האחרונות שינתה את המציאות בשטח במידה שמקשה מאוד על מימוש חזון שתי המדינות.
הכתבה, מאת דייוויד ד' קירקפטריק, נכתבה מנקודת מבט ביקורתית כלפי מדיניות ההתיישבות הישראלית ומתבססת בין היתר על מפות שמעדכן פרנק לוונשטיין, לשעבר השליח המיוחד של ארצות הברית למשא ומתן הישראלי־פלסטיני וכיום עמית בג'יי סטריט, ארגון שדולה יהודי שמאלני.
לוונשטיין הציג כבר לפני כעשור לנשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה מפות שנועדו להמחיש את התרחבות ההתיישבות. כעת, לפי הכתבה, המפות המעודכנות מציגות מציאות שונה בהרבה.
הכי מעניין
ההתיישבות הצעירה בדרום הר חברון. | צילום: שריה דיאמנט
הנתונים שמביא "הניו יורקר" ממחישים את קצב השינוי. במהלך שמונה שנות ממשל אובמה, כך לפי הכתבה, אושרו שלושה יישובים חדשים בלבד ביהודה ושומרון. מאז תחילת 2023, בסמוך לכניסתה של הממשלה הנוכחית לתפקיד, אושרו 104 יישובים. באותה תקופה, לפי הנתונים שמביא המגזין, אושרה גם בנייתן של יותר מ־58 אלף יחידות דיור. גם מספר היישובים והמאחזים ביהודה ושומרון יותר מהכפיל את עצמו – מכ־300 לכ־640.
"השיח נעשה פחות ופחות רלוונטי"
המסקנה המרכזית של הכתבה אינה שהדיון על שתי מדינות נעלם לחלוטין, אלא שהמציאות בשטח הפכה את השיח האמריקני על פתרון שתי המדינות לפחות ופחות רלוונטי. לוונשטיין מתאר שינוי גם בעצם השאלה שעומדת על הפרק. לדבריו, בעבר עסק הדיון האמריקני בעיקר בשאלה כיצד ניתן להגיע לפתרון של שתי מדינות. כיום, לשיטתו, השאלה כבר נוגעת במידה רבה לאופן שבו ניתן לעצור את המשך התרחבות השליטה הישראלית בשטח.
היישוב עפרה | צילום: יוסי אלוני
לפי הכתבה, כדי ליצור כיום מדינה פלסטינית בת־קיימא לא יהיה די רק בהקפאת בנייה חדשה. לשיטתו של לוונשטיין, יהיה צורך גם בנסיגה משמעותית מהמצב הקיים, לרבות פינוי יישובים ומאחזים.
"הניו יורקר" מציג את ההתפתחות הזאת כאיום על האפשרות להגיע בעתיד להסדר מדיני. לעומת זאת, מנקודת מבטם של מי שמתנגדים להקמת מדינה פלסטינית הנתונים מצביעים על מציאות שבה מימוש התוכנית נעשה קשה יותר.
1,200 יחידות נוספות והמשך השינוי בשטח
הכתבה מצביעה גם על כך שהשינוי אינו נעצר. בשבוע שקדם לפרסומה פרסמה ישראל מכרז לבניית כ־1,200 יחידות דיור נוספות באזור שלדברי "הניו יורקר" צפוי ליצור חיץ בין אזורים פלסטיניים. המהלך עורר התנגדות מצד האיחוד האירופי ומיותר מ־20 ממשלות, שטענו כי הבנייה תפגע בסיכויי פתרון שתי המדינות.
המועצה המקומית אפרת בגוש עציון | צילום: וויסאם השלמון, פלאש 90
גם המפות עצמן ממלאות תפקיד מרכזי בטיעון של הכתבה. לפי החישוב שמציג לוונשטיין, לאחר שילוב ההתיישבות, המאחזים והפעילות של צה"ל ברצועת עזה בתמונת המצב הכוללת, הפלסטינים שולטים כיום בכ־8% בלבד מהשטח שבין נהר הירדן לים התיכון, בעוד ישראל שולטת, לפי אותו חישוב, בכ־92%.
חשוב להדגיש כי מדובר בחישוב ובמסגור של לוונשטיין, ולא בנתון ישראלי רשמי או בנתון מוסכם.
שינוי בתפיסה הישראלית
לוונשטיין טוען עוד כי חל שינוי עמוק גם בשיח הפוליטי בישראל. לדבריו, בעבר גם מנהיגים שהתנגדו בפועל להקמת מדינה פלסטינית נהגו לפחות להשאיר על השולחן את האפשרות התאורטית של הקמתה בעתיד. כיום, לטענתו, התפיסה הישראלית השתנתה לכיוון של דרישה לזכות ישראלית על מלוא השטח.
עוד כתבות בנושא
עבור "הניו יורקר" מדובר בהתפתחות מדאיגה ובשחיקה נוספת של הסיכוי להסדר מדיני. אבל עצם הנתונים שהמגזין מציג – 104 יישובים שאושרו מאז 2023, יותר מ־58 אלף יחידות דיור חדשות והכפלה במספר היישובים והמאחזים – מספרים סיפור אחר: מציאות שבה האפשרות להקים מדינה פלסטינית נעשתה, לפי הכתבה עצמה, מורכבת וקשה הרבה יותר.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
