מחקר חדש שבחן את פיזור החום ברחבי מטרופולין תל אביב מגלה כי אין תשובה אחת לשאלה איפה הכי חם בגוש דן. הטמפרטורה משתנה לא רק בין אזורים שונים, אלא גם בין שעות היום והלילה ובין עונות השנה. בקיץ עשוי הפער בטמפרטורת האוויר בין האזור העירוני לסביבתו להגיע ל־4 מעלות, ואילו בלילות החורף נמדד פער של עד 9 מעלות.
המחקר, שפורסם השבוע בכתב העת המדעי Urban Climate, בחן כיצד משתנה החום במטרופולין תל אביב לאורך היממה ובין הקיץ לחורף. את המחקר הוביל פרופ' עודד פוצ'טר מבית הספר ללימודים רב־תחומיים ב־HIT מכון טכנולוגי חולון, יחד עם ד"ר משה מנדלמילך, עמית גולדברג ופרופ' יצחק עומר מאוניברסיטת תל אביב.
החוקרים שילבו נתוני לוויין, תחנות מטאורולוגיות ומדידות אינפרא־אדום, ובחנו את השפעתם של סוג הבנייה, צפיפות המבנים, הצמחייה והקרבה לים על הטמפרטורה.
הכי מעניין
חוף הים בתל אביב | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
התופעה שנבדקה מכונה "אי חום עירוני" – מצב שבו אזורים בנויים חמים יותר מהשטחים הפתוחים והפחות בנויים שסביבם. אספלט, בטון, כבישים וגגות סופגים במהלך היום את קרינת השמש ואוגרים חום, בעוד עצים וצמחייה מספקים צל ומסייעים למתן את ההתחממות. גם צפיפות וגובה המבנים, כיוון הרחובות וזרימת האוויר משפיעים על הטמפרטורה בגובה שבו נמצאים התושבים.
אלא שהמחקר מראה כי גם בתוך העיר אין "אי חום" אחד ואחיד. שכונה צפופה יכולה להיות חמה יותר משכונה פתוחה הנמצאת במרחק קצר ממנה, ואזור תעשייה המכוסה במשטחים בנויים יכול להתחמם אחרת מפארק עירוני.
פרופ' עודד פוצ'טר | צילום: יח"צ
עד 9 מעלות הבדל בלילות החורף
המחקר בחן שני מדדים שונים: טמפרטורת האוויר, כלומר הטמפרטורה שאנחנו חשים בחוץ, וטמפרטורת פני השטח – מידת ההתחממות של כבישים, מדרכות, גגות והקרקע.
ההבחנה חשובה משום שמשטח החשוף לשמש יכול להתחמם במהירות, בעוד שטמפרטורת האוויר שמעליו מושפעת גם מהצל, מהרוח, מהצמחייה ומהמבנה העירוני.
הרכבת הקלה ביפו. | צילום: EPA
בשעות היום בקיץ הגיע הפער בטמפרטורת האוויר בין האזור העירוני לסביבתו לעד 4 מעלות צלזיוס. בחורף, בשעות היום, הגיע הפער לעד 2 מעלות.
גם בלילות הקיץ נמדד פער של עד 4 מעלות. דווקא בלילות החורף נרשם הפער הגדול ביותר במחקר – עד 9 מעלות בין האזור העירוני לסביבתו.
אחת הסיבות לכך היא שהשטחים הפתוחים מתקררים במהירות לאחר שקיעת השמש, בעוד הסביבה הבנויה ממשיכה לשחרר את החום שאגרה במהלך היום.
עם זאת, מבחינת עומס החום שחווים התושבים, לפערים בקיץ יש משמעות מיוחדת, משום שהמעלות הנוספות מצטרפות לטמפרטורות גבוהות ממילא, לקרינת שמש חזקה וללחות האופיינית לאזור החוף.
מוקד החום נע ממזרח למערב
אחד הממצאים הבולטים במחקר הוא שמוקד החום עצמו אינו נשאר במקום. בבדיקת טמפרטורת פני השטח נמצא כי בקיץ אי החום בולט במיוחד בשעות הצהריים, ואילו בחורף הוא בולט יותר בלילה.
בנוסף, בשעות היום מוקד החום נוטה לנוע לכיוון מזרח המטרופולין, ואילו בלילה הוא נע מערבה לכיוון החוף. החוקרים זיהו את הדפוס הזה גם בקיץ וגם בחורף.
שכונת רמת־אליהו בראשון־לציון. | צילום: יוסי זליגר
אחד הגורמים שעשויים להשפיע על כך הוא הים התיכון. בריזת הים מסייעת לאוורר את האזורים הקרובים לחוף ויכולה למתן את החום, ולכן המרחק מהים ותנועת האוויר לאורך היממה משפיעים גם הם על פיזור הטמפרטורה ברחבי גוש דן.
המחקר אינו מצביע על עיר אחת שניתן להגדיר באופן קבוע כ"חמה ביותר". מה שמשפיע במידה רבה הוא סוג הסביבה העירונית.
לצורך המחקר חולק המטרופולין לסוגים שונים של מרקמים עירוניים לפי גובה וצפיפות הבנייה, כיסוי הקרקע וכמות הצמחייה. שני סוגים בלטו במיוחד: אזורי מגורים צפופים בבנייה בגובה בינוני, ואזורי תעשייה ומסחר שבהם מבנים גדולים ונמוכים, משטחים אטומים רבים ומעט צמחייה.
מרקם המגורים הצפוף נפוץ בין היתר בבני ברק ובאזורים נוספים בליבת המטרופולין. גם אזורי התעשייה הגדולים נמצאו כמוקדי התחממות. לעומתם, אזורים פתוחים ובעלי צמחייה סייעו למתן את החום.
המשמעות היא שהגבול בין הרשויות המקומיות חשוב פחות מהאופן שבו השטח עצמו בנוי. שני רחובות באותה עיר יכולים להתנהג בצורה שונה לחלוטין מבחינה אקלימית.
רחוב בבני ברק | צילום: מרים אלסטר / פלאש 90
לא רק בעיה של הלילה
לדברי פרופ' פוצ'טר, חשיבות המחקר אינה מסתכמת במיפוי האזורים החמים בגוש דן, אלא גם בהבנת האופן שבו איי חום מתפתחים בערי חוף באקלים ים־תיכוני.
חלק גדול מהמחקרים בעולם בתחום נערכו בערים באזורים ממוזגים וקרים, שבהם אי החום העירוני מזוהה פעמים רבות בעיקר עם שעות הלילה: העיר אוגרת חום במהלך היום ומשחררת אותו לאחר השקיעה, בזמן שסביבתה מתקררת.
אלא שבערי חוף ים־תיכוניות התמונה מורכבת יותר. המחקר בגוש דן מראה כי אי חום משמעותי יכול להתפתח גם בשעות היום בקיץ, בדומה לממצאים ממחקרים שנערכו בערי חוף ים־תיכוניות נוספות, ובהן ברצלונה וליסבון.
מעגן סירות בברצלונה. | צילום: שאטרסטוק
המחקר מצביע גם על משמעות מעשית לתכנון הערים. אזורי מגורים צפופים ואזורי תעשייה ומסחר דלי צמחייה נמצאו רגישים במיוחד להתחממות, בעוד אזורים פתוחים וצמחיים מסייעים למתן אותה.
עצים הם חלק מהפתרון, אך אינם המשתנה היחיד. גם צפיפות הבנייה, גובה המבנים, היקף המשטחים האטומים והיכולת לאפשר תנועת אוויר משפיעים על האקלים שנוצר ברחובות.
הסוגיה מקבלת חשיבות נוספת על רקע שינויי האקלים. אגן הים התיכון נחשב לאזור רגיש במיוחד להתחממות, ובישראל, שבה לפי הנתונים המובאים במחקר כ־93% מהאוכלוסייה מתגוררת באזורים עירוניים, השאלה כיצד מתכננים ערים שמסוגלות להתמודד טוב יותר עם החום נוגעת כמעט לכל אחד.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
