עם תום ספירת כל הקלפיות, התמונה המסתמנת מורכבת: לאף אחד מהגושים אין רוב ברור, והפלונטר הפוליטי עשוי להוביל לבחירות נוספות. אבל לצד האפשרות הזאת, ישנו תרחיש אחר, שנראה כרגע רחוק לא פחות: ממשלת אחדות שתורכב מהליכוד, ישר בראשות גדי איזנקוט, ביחד בראשות נפתלי בנט, ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ'.
עוד כתבות בנושא
לפי התוצאות עד עתה, חמש המפלגות הללו מחזיקות יחד בכ־74 מנדטים - רוב פרלמנטרי משמעותי, לפחות על הנייר. אלא שהדרך להקמת ממשלה כזאת רצופה מכשולים. היא תחייב את הפוליטיקאים לגנוז הבטחות בחירות מרכזיות: בגוש השינוי יהיה צורך להתפשר על ההתחייבות שלא לשבת עם בנימין נתניהו, ואילו בימין יהיה צורך לוותר על ההבטחה להקים ממשלה עם כלל השותפות בקואליציה הנוכחית.
על הנייר, אפשר לצייר חזון ורוד: חמש מפלגות בעלות תפיסות שונות יישבו יחד, יגיעו להסכמות על חלוקת התפקידים ועל זהות ראש הממשלה, וינסו לקדם סדר יום משותף. ממשלה כזאת עשויה להתמקד בגיוס חרדים, בכלכלת שוק חופשי ובמדיניות ביטחונית ניצית יחסית. אלא שלתרחיש הזה יש גם מחיר פוליטי וסמלי, שעשוי להקשות על מימושו: מי יעמוד בראש האופוזיציה שתיוותר מחוץ לממשלה?
הכי מעניין
בתרחיש כזה, מי שעלול להתמנות לתפקיד הוא לא אחר מפרופ׳ יוסף ג׳בארין, יו״ר הרשימה המשותפת. כדי להבין את משמעות האפשרות הזאת, צריך לזכור שיו״ר האופוזיציה אינו רק תואר פרלמנטרי. ראש הממשלה מחויב לעדכן אותו בענייני המדינה לפי הצורך, ולפחות פעם בחודש; הוא רשאי לנאום במליאת הכנסת מיד אחרי ראש הממשלה, ומוקצה לו מקום בטקסים ממלכתיים שבהם משתתף ראש הממשלה. גם שכרו ותנאי עבודתו מעוגנים בחוק, ושכרו אינו יכול להיות נמוך משכרו של שר.
עוד כתבות בנושא
כיצד נקבע מי יכהן בתפקיד? ככלל, יו״ר האופוזיציה הוא חבר הכנסת מהסיעה הגדולה ביותר מבין סיעות האופוזיציה, שעליו הודיעה אותה סיעה. החריג הוא מצב שבו רוב חברי הכנסת המשתייכים לסיעות האופוזיציה מודיעים כי הם בוחרים חבר כנסת אחר לתפקיד.
לפי התוצאות המסתמנות, הרשימה המשותפת צפויה לזכות בכ־12 מנדטים. בצירוף רע״ם והדמוקרטים, היא עשויה להיות רוב בגוש אופוזיציוני משמעותי, בתוך אופוזיציה שתמנה כ־46 חברי כנסת.
חברי הרשימה המשותפת, בכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
המספרים לבדם אינם מבטיחים שג׳בארין אכן יעמוד בראשה: לשם כך יש לבחון את הרכב הסיעות שיישארו מחוץ לממשלה ואת האפשרות שרוב חברי הכנסת באופוזיציה יסכימו על מועמד אחר. אבל אם הרשימה המשותפת תהיה הסיעה הגדולה ביותר באופוזיציה, והשותפות האחרות לא יצליחו להתאחד סביב מועמד חלופי, התרחיש בהחלט עשוי להתממש.
וזו בדיוק הבעיה הפוליטית שממשלת האחדות תצטרך לפתור עוד לפני שתקום. עבור בנט ואיזנקוט, האפשרות להישאר מחוץ לממשלה עשויה להיות נוחה יותר מבחינה פוליטית: הם יוכלו להציג את ההחלטה כהתעקשות על קווי יסוד ימניים, בלי לשבת עם נתניהו ובלי להישען על המפלגות הערביות. גם מפלגות קטנות יותר עשויות לחשוש מהמחיר הציבורי של הצטרפות לממשלה כזאת, אפילו אם יוסרו חלק מהמכשולים הקואליציוניים.
עוד כתבות בנושא
