שלושה מספרים שכדאי לקחת איתנו לקלפי: 16.5 מיליון, 2,000 ו־200 מיליון. הראשון הוא העלות המוערכת של הפריימריז שנערכו בליכוד ובמפלגת הדמוקרטים מקופת המדינה. השני הוא מספרם המוערך של עובדי רשות שדות התעופה ובני משפחותיהם שהתפקדו לליכוד. השלישי הוא אובדן הכנסות ממסים בהיקף של כ־200 מיליון שקל, בעקבות דחיית ביטול הפטור ממס על סיגריות בנתב"ג.
לכאורה, אין הרבה קשר בין המספרים האלה, אבל יחד הם מספרים משהו על הכלכלה שמאחורי הבחירות בישראל, ובעיקר על הערך שיש ליכולת להשפיע על זהות האנשים שיישבו בכנסת.
ב־2024 ביקש משרד האוצר לבטל את הפטור ממס על סיגריות בדיוטי פרי, מהלך שהיה אמור להגדיל את הכנסות המדינה בכ־100 מיליון שקל בשנה. לפי הדיווחים, כ־2,000 עובדי רשות שדות התעופה ובני משפחותיהם, שהתפקדו לליכוד, הפעילו לחץ על חברי הכנסת. בסופו של דבר הושגה פשרה שדחתה את ביטול הפטור, במחיר של אובדן הכנסות מוערך של כ־200 מיליון שקל בשנים 2024–2026.
הכי מעניין
מצביעים מאחורי פרגוד הקלפי | צילום: פלאש 90
קשה לקבוע ש־2,000 מתפקדים עלו לציבור 200 מיליון שקל, אבל קשה לא פחות להתעלם מפער התמריצים. עבור מי שהכנסתו עלולה להיפגע ישירות מהחלטה מסוימת, יש הרבה מאוד סיבות להילחם. עבור מיליוני האזרחים שנושאים יחד בעלות, ההפסד של כל אחד קטן מכדי להצדיק התארגנות ומאבק. זו בדיוק בעיית "הפעולה הקולקטיבית".
דוגמה נוספת היא מאבקם של נהגי המוניות נגד כניסת שירותי תחבורה שיתופית בסגנון Uber לישראל. בקדנציה האחרונה הם אף איימו לבוא חשבון עם שרת התחבורה מירי רגב בפריימריז.
הוויכוח כשלעצמו לגיטימי. נהגי המוניות חוששים לפרנסתם, ויש להם זכות מלאה להשמיע את עמדתם. מה שמעניין הוא מנוף הלחץ: היכולת לפגוע במיקומה של השרה ברשימת המפלגה. מנגד ניצב האינטרס הציבורי בהרחבת התחרות ובהוזלת שירותי התחבורה, אינטרס שקשה הרבה יותר לרתום סביבו קבוצת לחץ ממוקדת.
בעוד חמישה ימים מיליוני ישראלים יקבעו כמה מושבים תקבל כל מפלגה, אבל כמעט שלא תהיה להם השפעה על זהות האנשים שיישבו בהם.
רה"מ נתניהו בוחר בבחירות המקדימות בליכוד | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
חבר כנסת יכול להיבחר בזכות קולותיהם של מאות אלפי מצביעים, ובכל זאת לדעת שהמשך הקריירה הפוליטית שלו תלוי ביו"ר המפלגה, במוסדותיה או במספר קטן בהרבה של מתפקדים. לציבור הרחב יש אינטרס בשוק פתוח, ביוקר מחיה נמוך ובשימוש יעיל בכספי המסים, אבל אין לו כמעט דרך לתגמל או להעניש נבחר ציבור מסוים על החלטותיו. לקבוצות מאורגנות יש כלים ממוקדים ואפקטיביים הרבה יותר.
לאבסורד הזה יש מחיר כלכלי, שמצטבר לאורך שנים בהחלטות קטנות וגדולות: רגולציה שלא השתנתה, רפורמה שהתרככה או פטור ממס שנשאר בתוקף.
אבל יש גם רצון לשנות את מאזן הכוחות הזה.
בסקר שערכנו בתנועת "ישראל 2050" בקרב צעירים, 59 אחוזים מהמשיבים אמרו כי יעדיפו מפלגה שתאפשר להם להשפיע על זהות חברי הכנסת, ו־69 אחוזים העריכו שהאפשרות לבחור מועמדים מתוך הרשימה תגביר את התעניינותם בפוליטיקה.
מליאת הכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ב־19 מתוך 23 מדינות ה־OECD בעלות שיטת בחירות יחסית־רשימתית הדומה לישראל, הבוחרים כבר יכולים להשפיע על זהות נציגיהם בפרלמנט.
בישראל מקודמת בשנים האחרונות הצעה דומה, המכונה "פתק חצי־פתוח". לפי ההצעה, הבוחרים יוכלו לסמן מועמדים מועדפים מתוך רשימת המפלגה שבה בחרו, וכך להשפיע על מיקומם ברשימה. המפלגות ימשיכו לקבוע את רשימות המועמדים, אבל לציבור תהיה אפשרות להשפיע על סדר הבחירה שלהם.
הרעיון כבר זוכה לתמיכה חוצת מחנות, ומספר מפלגות אף הכניסו אותו למצעיהן. כך יוכלו גם מאות אלפי מצביעי המפלגות להשפיע על עתידם הפוליטי של נבחריהם ולחזק את מחויבותם לציבור הרחב, שנושא במחיר החלטותיהם.
עוד כתבות בנושא
16.5 מיליון ו־200 מיליון הם רק שני מספרים מתוך חשבון גדול בהרבה, שאת ממדיו האמיתיים כנראה שלעולם לא נדע. הוא מסתתר בפטורים שלא בוטלו, בתחרות שלא נפתחה ובהחלטות שהושפעו מהצורך לשמור על נאמנותם של בעלי כוח פוליטי, בזמן שהציבור הרחב נושא בעלות.
זה החשבון שכדאי לקחת איתנו לקלפי.
ואולי בבחירות הבאות כבר יחכה לנו מאחורי הפרגוד גם צד נוסף לפתק ההצבעה, שייתן לנו יותר כוח להשפיע.
עוד כתבות בנושא
