בעוד החברה הישראלית נדמית מפולגת מתמיד, המשבר הפוליטי והחברתי שאנו חווים הוא קודם כל משבר ייצוג. לפי מחקרים כיום, 78% מהציבור הישראלי סבור שהמערכת הפוליטית אינה מייצגת אותו כראוי. שורש הנתון המטריד, נעוץ למעשה בתחושת הניכור העמוקה שחש הציבור כלפי הכנסת והמפלגות, אך באופן פרדוקסלי - רצונו להשפיע רק מתעצם.

בתוך המציאות המורכבת הזו, מסתמנת נקודת הסכמה משמעותית אחת: הרצון להשפיע יותר על זהות נבחרי הציבור. 83% מהישראלים תומכים בשינוי שיטת הבחירות באופן שיגביר את השפעתם הישירה על בחירת המועמדים. זוהי הסכמה נדירה בנוף הישראלי המפולג, המשקפת את הבשלות הציבורית לשינוי. לצד זאת, בשבוע האחרון אנו עדים לאיתותים אופטימיים מצד המערכת הפוליטית בסוגיה זו, הנותנים רוח גבית לצורך בשינוי. זאת, בהצעת החוק של המחנה הממלכתי לשינוי שיטת הבחירות, לצד סימנים שמגיעים מהליכוד, על הצורך בשיטת בחירות שתהדק את הקשר בין נבחרי הציבור לבוחרים.

נכון להיום, המשותף לכל המפלגות במציאות הפוליטיות בישראל הוא חוסר ההשפעה של הציבור על הרכבת רשימת המועמדים. כשליש מהכנסת נבחרת בשיטת הפריימריז ושאר הכנסת נבחרת על ידי המנהיג או ועדת מסדרת פנים מפלגתית. לכן, במרבית המפלגות האזרחים כלל לא יכולים להשפיע על המועמדים, ומעטות המקיימות פריימריז, אין למתפקדים כוח מספיק מול קבלני קולות, מתפקדים אסטרטגיים, מפקדי ארגזים וכו'. הדבר מייצר מצב שבו לאזרחים אין השפעה אמיתית על מי יהיו נציגיו, וחמור מכך, תמריץ שלילי לפוליטיקאים לא לעבוד עבור הציבור הרחב אלא עבור קבוצות אינטרס צרות. אילו לציבור היה את הכוח להשפיע על זהות נציגיו, הייתה מציאות שבה חברי הכנסת חבים את נאמנותם לציבור הבוחרים ולא למנגנונים מפלגתיים וגורמי לחץ.

מבט השוואתי אל מדינות העולם, מגלה ש-19 מתוך 23 מדינות ה-OECD בעלות שיטת בחירה דומה לישראל, כבר אימצו גרסאות מגוונות להשפעה של הבוחר על זהות המועמדים ביום הבחירות. צ'כיה לדוגמה, בה משטר פרלמנטרי ושיטה יחסית רב-מפלגתית, אימצה מודל של פתק חצי פתוח. השיטה הצ'כית, שהונהגה לאחר המהפכה הדמוקרטית ב-1989, מאפשרת לבוחר לבחור מפלגה ובנוסף לסמן עד ארבעה מועמדים מועדפים מתוך הרשימה. התוצאות משמעותיות - שיעור ההשתתפות בבחירות בצ'כיה גבוה ושיעור האמון במוסדות הפוליטיים עלה מ-17% ב-1997 ל-45% כיום, לעומת 27% בלבד בישראל. המחקר מראה שבמדינות עם שיטות בחירה המאפשרות השפעה ישירה על זהות הנבחרים, חברי הפרלמנט מקדישים פי שניים מסך כל שעות עבודתם לטיפול בסוגיות רוחב. הקשר הישיר הזה יוצר מחויבות אמיתית לאינטרס הציבורי, מפחית את התלות בלחצים מפלגתיים ומוביל למדיניות המשרתת טוב יותר את כלל האזרחים.

ישום שיטה המאפשרת השפעה ישירה על זהות הנבחרים בישראל אינו מסובך - מדובר בשינוי טכני של פתק ההצבעה וספירת הקולות, ללא צורך בשינויים מבניים מרחיקי לכת. הטמעת השיטה יכולה להיעשות בקלות יחסית לקראת מערכת הבחירות הבאה, כפי שהוכח במדינות אחרות שעברו לשיטה דומה. הרווח לציבור הישראלי יהיה משמעותי: תחושת שליטה והשפעה אמיתית, חיזוק הקשר עם הנבחרים והבטחה שהאינטרס הציבורי יקבל קדימות. המשמעות היא שחברי הכנסת ידעו שהם נבחנים ישירות על ידי הציבור ובכך האינטרס הציבורי יגבר על האינטרס הצר של המנגנונים הפנימיים.

הגיע הזמן להפסיק להתמהמה ולהצטרף לשאר העולם המפותח. הציבור הישראלי בשל לשינוי - הכנסת צריכה להתכנס למהלך שיחזק את הדמוקרטיה ויחזיר את האמון הציבורי. שינוי שיטת הבחירות ל"פתק חצי פתוח" מהווה הזדמנות נדירה לשינוי מוסכם שיכול לאחד סביבו קשת רחבה של דעות בחברה הישראלית המפולגת. הגיע הזמן לשיטת בחירות שמחזירה את הכוח לאזרחים ומחזקת את הדמוקרטיה הישראלית.

הכותבים הינם מובילי צוות שינוי שיטת הבחירות לפתק חצי פתוח בארגון "ישראל 2050" מבית תנועה ישראלית.