רגע לפני הקלפי, הרשו לי לקחת אתכם לרגע אחד בקיץ 2023, לפני שבעה באוקטובר והמלחמה. ביולי של אותה שנה חוקקה הכנסת תיקון לחוק יסוד השפיטה, שביטל את עילת הסבירות המאפשרת לבית המשפט לפסול חוקים של הכנסת בטענה שאינם סבירים. לאחר העברת החוק התקיימו הפגנות גדולות בירושלים ובתל־אביב; כמה כבישים מרכזיים, ובהם נתיבי איילון וכביש בגין, נחסמו לתנועה לכמה שעות.
בבוקר שלמחרת פגשתי חבר חילוני, בעל עמדות שמאל ליברליות. העיניים שלו היו אדומות מבכי והסגירו לילה ללא שינה. הוא דיבר בפחד ובחרדה על הכיוון שהמדינה עומדת ללכת אליו בעקבות ההצבעה. הבטתי לו בעיניים, חיבקתי אותו וניסיתי להרגיע אותו שגם לאחר ביטול עילת הסבירות אין באמת סיבה לחשוש שמדינת ישראל תפסיק להיות דמוקרטית ותהפוך למדינת הלכה. ניסיתי להסביר לו בהיגיון שגם לממשלה ימנית אין שום כוונה לפגוע בו, וששגרת חייו הפרטית כחילוני ליברלי אינה עומדת להשתנות. זה לא היה פשוט. היה קשה להבין את עומק החרדה שלו ועל מה בדיוק היא מתבססת.
באותם חודשים פגשתי לא מעט חברים מפוחדים כאלה, אנשים שחיו בחרדה לא רציונלית שהתקשיתי לפוגג. כזכור, חמישה חודשים לאחר מכן, בעיצומה של המלחמה, פסל בית המשפט העליון את התיקון ההוא של הכנסת. אני עדיין משוכנע שגם ללא פסילת התיקון מדינת ישראל לא הייתה מפסיקה להיות דמוקרטית, גם בלי עילת הסבירות.
הכי מעניין
השבוע, לקראת הבחירות, נזכרתי בחבר עם העיניים האדומות. בחודש האחרון אני שומע חברים מהימין שמדברים על האפשרות שלאחר הבחירות תוקם ממשלה שונה, באותה חרדה ואימה שבה דיבר החבר המפוחד שלי מהשמאל. כמו באותו בוקר, אני לא מצליח להבין על מה מתבססת התבהלה שלהם.
חשוב לי להבהיר שאני לא עומד להצביע ביום שלישי הקרוב לאף אחת ממפלגות גוש השינוי. לא בגלל העמדות הימניות שלי, אלא משום שאני בעד ממשלה רחבה ומתנגד להחרמות פוליטיות. ומכיוון שכל מפלגות גוש השינוי הצהירו שהן מחרימות שיתוף פעולה עם נתניהו ומפלגות נוספות בממשלתו, לא אבחר בהן. אחרי ההבהרה הזו, אני רוצה לגשת באופן רציונלי לקמפיין התבהלה שמנהלות מפלגות הקואליציה.
באיגרת אישית שפרסם יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' הוא מזהיר מהקמת ממשלת שמאל שתסגור את המכינה בעלי. נניח לרגע שלמרות ההצהרות של ליברמן, גוש השינוי יקים ממשלה שתיעזר באחת המפלגות הערביות, ונניח שיאיר גולן יכהן כשר בממשלה כזו. מישהו באמת מאמין שממשלה כזו תסגור את המכינה בעלי? האם באמת סמוטריץ' חושב שמתן כהנא, נפתלי בנט, חילי טרופר, אליסף פרץ ושירה שפירא ישבו בממשלה שתסגור מכינה קדם־צבאית או ערוץ תקשורת ימני?
בסרטון שהפיצה השבוע מפלגת ש"ס היא מתארת מציאות שבה ממשלה בהשתתפות "הדמוקרטים" מוחקת את שם ה' מספרי התורה, משפצת את עשרת הדיברות והופכת את המדינה ל"מדינה ככל הגויים". כידוע, כל הסקרים והמחקרים מוכיחים שהחברה הישראלית הופכת משנה לשנה למסורתית ומאמינה יותר ויותר. המפלגות של איזנקוט וליברמן גדושות במועמדים דתיים ומסורתיים, ובכנסת הבאה עומדים לכהן מספר שיא של חברי כנסת דתיים. מישהו באמת מאמין שאם ש"ס לא תשב בממשלה הבאה, יהדותה של המדינה תהיה בסכנה?
המכינה בעלי והפגיעה ביהדות הם האיומים הקטנים בקמפיין ההפחדה שמתנהל כאן בשבועות האחרונים. ראוי להתעכב יותר על האיום הגדול. מפלגות הימין בהובלת נתניהו מהלכות עלינו אימים שכל ממשלה אחרת מהנוכחית תביא ל"הסכם אוסלו" חדש ולהקמת מדינה פלסטינית. הסלוגן המוביל של נתניהו בבחירות הללו הוא "ימין או פלסטין", מה שהביא את שר התקשורת שלמה קרעי לומר השבוע על איש ימין כמו עופר וינטר שהוא משתייך למחנה פלסטין.
במפלגת "הציונות הדתית" מנופפים בתקדים בחירות 1992, שבהן הימין איבד את השלטון, ובמקומו עלתה ממשלת רבין שחתמה על הסכמי אוסלו. אבל כל מי שיביט בהרכב המפה הפוליטית של תחילת שנות התשעים וישווה אותה לימינו, יבין עד כמה ההפחדה הזאת מופרכת לחלוטין. שתי מפלגות השמאל, העבודה ומרצ, קיבלו באותן בחירות 56 מנדטים. מפלגת הדמוקרטים, נכדתן של שתי המפלגות הללו והיחידה שמייצגת היום את עמדות השמאל, תקבל ככל הנראה כעשרה מנדטים בלבד. כל הסקרים והמחקרים מוכיחים שהציבור הישראלי זז ימינה, במיוחד לאחר שבעה באוקטובר, ורובו מתנגד להקמת מדינה פלסטינית. ממשלת שינוי, אם תוקם לאחר הבחירות, תכלול בכל תסריט את ליברמן עם עמדותיו הימניות והניציות, ולצידו עוד חברי כנסת רבים שמתנגדים נחרצות להקמת מדינה פלסטינית. על מה בדיוק מתבססת התבהלה של מפלגות הקואליציה?
הפכנו לחרדים
גם בלי לדעת כמה מנדטים תקבל כל מפלגה ולאיזה בוקר נקום ביום רביעי הקרוב, אפשר לקבוע בצער שקמפיין הפחד כבר ניצח את הבחירות הללו. הפחד והתבהלה של כל גוש פוליטי מהגוש השני הכחידו את הגוש השלישי שניסה לקום ולקדם הקמת ממשלת אחדות. המפלגות שביקשו לקדם שבירת גושים והקמת ממשלה רחבה נפלו בזו אחר זו, כשהאחרונה שבהן הייתה מפלגתו של גנץ השבוע. זה קרה בעיקר בגלל החרדה שהצליחו להשריש בנו מכל מחשבה על שיתוף פעולה.
יש ציבור אחד במדינה ששמו הוא הציבור החרדי. הוא לא מתבייש בחרדה שלו משינויים, ובפחד שלו ממפגש עם מגזרים אחרים. בשנים האחרונות הפכה החרדה הזו לנחלתה של רוב החברה הישראלית. אפשר להבין פחד מאיומים ביטחוניים ומאויבים חיצוניים, במיוחד אחרי שבעה באוקטובר. קשה מאוד להזדהות עם פחד וחרדה מהרכב כזה או אחר של ממשלה במדינת ישראל.
השנים האחרונות הוכיחו שממשלה צרה שמייצגת חצי עם איננה מסוגלת לכפות שינוי דרמטי על חציו השני של העם. ממשלת בנט־לפיד לא עקרה שום יישוב ולא סגרה אף ישיבה או ערוץ תקשורת ימני. הממשלה הנוכחית לא הפכה את מדינת ישראל לדיקטטורה או למדינה פונדמנטליסטית. האסון הגדול ביותר שקרה לנו לא קרה בגלל הרכב מסוים של ממשלה, אלא יותר בגלל הפחדים והחרדות שלנו זה מזה.
בניגוד למה שאומרים לכם, הבחירות השבוע לא גורליות מאוד לעתיד המדינה. כל ממשלה שתקום אחריהן לא תהפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" וגם לא תקים מדינה פלסטינית. אל תיתנו לפחד ולתבהלה לבחור לכם את הפתק.
לעוד טורים של אלישיב רייכנר
