הצורך ליישב את הנגב לא חלף בשמונים השנים האחרונות

זה קרה במוצאי יום הכיפורים תש"ז, השבוע בדיוק לפני 80 שנה. בלילה אחד, עלו על קרקע הנגב 11 נקודות חדשות שהפכו לאחד־עשר יישובים: אורים, בארי, גל־און, חצרים, כפר־דרום, משמר־הנגב, נבטים, נירים, קדמה, שובל, תקומה. מבצע ההתיישבות הגדול ביותר שהתקיים לפני קום המדינה, נועד להשפיע על גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. כדי שהבריטים לא יחבלו במבצע, ההכנות נעשו באופן מחתרתי, תחת מעטה כבד של חשאיות.

רוב המתיישבים שהשתתפו בהקמת הנקודות, לא ידעו הרבה פרטים על המבצע הרחב שהם נוטלים בו חלק. אהרן ידלין ז"ל, ראש הקבוצה שעלתה להקים את קיבוץ בארי, לימים שר החינוך וחתן פרס ישראל, סיפר בביוגרפיה שלו שגם הוא לא ידע הרבה. "לא ידענו מי הן 11 הנקודות, עוד לא ידענו שאלה הן 11 נקודות. הכול התברר רק למחרת העלייה כאשר ניתן לזה ביטוי תקשורתי... אנחנו היינו החיילים שהזיזו אותם בזירה המזרח־תיכונית. התחושה הברורה הייתה שזה מבצע גדול וסודי. חשנו את משק כנפי ההיסטוריה ולא הייתה זו מליצה".

המשורר נתן אלתרמן ביקר לאחר המבצע בכפר־דרום, אחת מהנקודות, וכתב עליו את השיר "צריף בנגב". הוא תיאר בו כיצד נערה שיושבת וקוראת בצריף, באחד היישובים החדשים, משפיעה על מפת הארץ יותר מכל קונגרס ציוני: "גַּם לְלוֹנְדוֹן הָיָה בַּמִּזְרָח הַתִּיכוֹן / קַל יוֹתֵר, לוּלֵא הִיא וְסִפְרָה שֶׁצָּנַח. / עֵת רָאשֵׁי מֶמְשָׁלוֹת עוֹצְמִים עַיִן לִישׁן / אוֹר חַדְרָהּ מְשַׁנֶּה אֶת מַפַּת הַמִּזְרָח".

כשמסתכלים על הרכב היישובים שהוקמו אז באישון ליל, בולט לעין המגוון האנושי של המתיישבים. איוש הנקודות נעשה על ידי כל הזרמים ההתיישבותיים באותה תקופה. את קיבוץ אורים הקימו קבוצות נוער יוצאי בולגריה מתנועות גורדוניה והמכבי הצעיר, את מושב נבטים הקימו אנשי החלוץ מעיראק, ואת היישוב הדתי תקומה – יוצאי גרעין דתי של הפלמ"ח. כל התנועות השתתפו במבצע; השומר הצעיר והנוער העובד לצד הפועל המזרחי. היום קשה יותר לייצר שיתוף פעולה התיישבותי בין תנועות אידאולוגיות שונות.

שמונים שנה אחרי, תשעה יישובים מתוך האחד־עשר שהוקמו במוצאי יום כיפור תש"ז, חיים ומשגשגים ברחבי הדרום והנגב. אומנם שני קיבוצים – בארי ונירים – פונו לאחר טבח שבעה באוקטובר, אך תושבי נירים כבר שבו לבתיהם, ובשנה הקרובה ישובו גם תושבי בארי ממקום משכנם הזמני בקיבוץ חצרים, שגם הוא היה אחת מאותן 11 נקודות. יישוב אחד, כפר־דרום, לא נשאר על תילו בגלל האיוולת של עקירת גוש קטיף, אך בעזרת ה' עוד ישוב למקומו המקורי. יישוב נוסף – קדמה, בשפלה הדרומית – התפרק וננטש בראשית שנות השישים והפך לכפר נוער טיפולי.

עליית 11 הנקודות תרמה לכך שתוכנית החלוקה, שאושרה באו"ם שנה לאחר מכן, הקצתה את הנגב למדינה היהודית. בנוסף, ליישובים הייתה תרומה צבאית במאבק על הנגב במלחמת השחרור. לאורך השנים, החשיבות של 11 היישובים הייתה גאוגרפית ולא דמוגרפית. בכל היישובים הללו יחד חיים היום כמה אלפים בודדים של מתיישבים, מספר זניח כשמדובר בחבל ארץ עצום כמו הנגב. את הדמוגרפיה בנגב אי אפשר לעצב באמצעות נקודות קטנות על המפה, אלא באמצעות ערים. מאות אלפי היהודים שמתגוררים היום בנגב, נמצאים שם בזכות התפתחותה של באר־שבע והקמתן של ערי הפיתוח.

שמונים שנה אחרי עליית 11 הנקודות לנגב, אם חשבנו שאין עוד צורך ביישובים חדשים, באו אירועי השנים האחרונות והוכיחו שגם כשיש לנו מדינה וכשהנגב שלנו, יש עדיין צורך להקים בו יישובים יהודים חדשים, בעיקר בנגב המזרחי. לאורך כביש 31 מבאר־שבע לים המלח, יש כיום רק יישוב יהודי אחד – העיר ערד. באירועי שומר החומות, הכביש הזה נחסם לתנועה על ידי פורעים בדואים. בכביש 25 מבאר־שבע לצומת הערבה יש כיום רק שני יישובים יהודיים – המושב נבטים שעלה לקרקע במבצע 11 הנקודות, והעיר דימונה. באירועי שומר החומות נחסמה הגישה לנבטים על ידי פורעים בדואים למשך מספר שעות, ובכביש 25 נרגמו רכבים באבנים. יישובים נוספים הם לא הדרך היחידה לחיזוק הביטחון בנגב, אבל אין ספק שנוכחות שלהם לאורך צירים מרכזיים עשויה לחזק את המשילות.

באזור בקעת ערד יש סיבה נוספת להקמת יישובים: במרחבי מדבר יהודה אין גדר הפרדה, מה שמאפשר את קיומו של ציר הברחות מהנגב להר חברון, שדרכו מועברים אמצעי לחימה וסמים.

מבחן התוצאה

מדינת ישראל מודעת לצורך ההתיישבותי במזרח הנגב. ממשלת נתניהו הראשונה החליטה כבר בשנת 1996, לפני שלושים שנה, להקים חבל ארץ חדש בצפון הנגב, בין ערד לצומת שוקת, בסמיכות לקו התפר, שייתן מענה לצרכים הביטחוניים והדמוגרפיים באזור. מאז, לאורך השנים אישרו ממשלות ישראל את הקמת היישוב העירוני חירן־דרור מצפון לכביש באר־שבע־ערד, את הקמת העיר החרדית כסיף (מנורה בדרום) סמוך לצומת תל־ערד, את הקמתם של חמישה יישובים כפריים בבקעת ערד, וחמישה יישובים נוספים בין באר־שבע לדימונה.

בפועל, למעט היישוב דרור שנבנה בימים אלו, אף אחד מאחד־עשר היישובים האחרים עדיין לא עלה לקרקע. החרדים לא רוצים לקדם את העיר שיועדה עבורם ליד ערד. רק לפני שבוע פורסם שצוות ממשלתי בראשות מנכ"ל משרד השיכון ממליץ לקדם את העיר החרדית פלוגות ליד קריית־גת, ולעכב את קידום כסיף. הקמתם של חמשת היישובים בבקעת ערד מתקדמת בעצלתיים, והתסריט האופטימי מדבר על עלייה ראשונה לקרקע בקיץ הבא. חמשת היישובים בין באר־שבע לדימונה עברו בינתיים רק החלטות ממשלה, וכנראה לא יוקמו בעשור הקרוב. הממשלה היוצאת, בדחיפת שרת ההתיישבות אורית סטרוק, העבירה אומנם כמה חוקים לקידום הקמת היישובים ולאחרונה גם הקצתה משאבים להקמתם, אבל ישנו גם מבחן התוצאה בשטח. בעוד ביהודה ושומרון הממשלה הקימה בפועל עשרות יישובים וחוות, על אדמת הנגב המזרחי לא עלה בארבע השנים האחרונות אף לא יישוב אחד.

שמוליק ריפמן ז"ל, שעמד בראש מועצת רמת־הנגב למעלה מחצי יובל, וכונה "השריף של הדרום", נהג לומר בציניות: "היה קשה להקים יישוב יהודי בתקופת הטורקים, קשה יותר בתקופת הבריטים, והכי קשה בתקופת היהודים". לפני שמונים שנה, תחת שלטון בריטי, נדרש לילה אחד בלבד כדי להקים 11 נקודות בנגב. היום, תחת שלטון יהודי, נדרשות יותר מ־11 שנים כדי להקים בנגב יישוב אחד.