לא מזמן כתבתי פוסט ארוך ומפורט במענה לשאלה למי בכוונתי להצביע. זה היה פוסט הגיוני וקוהרנטי: הרצתי אותו קודם הפרסום בשלושה מודלים מתקדמים של בינה מלאכותית שיצביעו על כל סדק אפשרי בטענות. ובאמת, רבים כתבו בתגובות שהוא משקף באופן מדויק במיוחד את אותה דעה שבה החזיקו קודם. אבל אז כתב לי בן ישיבה אחד: הסברת את הדברים כל כך יפה, אז איך זה שהרבנים שלי בישיבה חושבים אחרת? סביב איזו נקודה אתם חלוקים?
עוד לפני שהוא שאל, לי הפריעה שאלה אחרת: איך זה שהגעתי, דרך נס, בדיוק לאותה הנקודה שממנה יצאתי מלכתחילה? איך זכיתי שהטיעונים המדיניים והכלכליים שלי סביב ביצועי המפלגות השונות מובילים בדיוק לאותו אזור הצבעה אידאולוגי שהייתי בו גם בבחירות הקודמות? מה הסיכוי שמפלגה שהוכחתי באותות ובמופתים שאנחנו חייבים להצביע עבורה מטעמים של ביטחון וכלכלה, היא במקרה גם זו שאני מזדהה עם המשנה שלה בענייני דת ומדינה?
האסימון נפל לי כמה ימים אחר כך, כשצפיתי באחד מראשי המפלגות כשהוא מדבר אל מול קהל אוהד. הקהל שאל אותו גם שאלות נוקבות, ושאלות המשך, אבל תמיד עצר רגע לפני הנקודות הכי קשות; הניח לו לחמוק באלגנטיות שנייה לפני שהוא מתחיל להסתבך. והבנתי שמה שבאמת קורה שם זה שהוא מספק להם סיפור. הוא מעניק להם את המסגרת שתיישב את הקשיים והספקות שעולים מול ביצועיו עם הרצון לבחור בו.
הכי מעניין
עמדה פוליטית, כך השבתי לבחור הישיבה, דומה מאוד לאמונה דתית. גם אמונה דתית טוענת לקביעות עובדתיות בנוגע למציאות. גם היא מבוססת לכאורה על היסקים לוגיים והוכחות. אבל ברור לחלוטין שיש בה יותר מזה, ושהחלקים של הזהות והמסורת וההשתייכות גדולים מאלו של שלב הראיות.
כשניגש אליי תלמיד עם שאלות וספקות באמונה, אין לי יומרה לבנות את העולם הרוחני של השואל מאפס. מה שאני מסוגל להעניק לו בפרק זמן סביר זה סיפור מספיק חזק, מספיק קוהרנטי, שיצליח להחזיק בו עד הפעם הבאה. זה לא שקר ולא מניפולציה. אנחנו יצורים שחיים מסיפורים. העובדות נכנסות לתוכם, ולעיתים גם משנות אותם, אבל הן כמעט לעולם אינן עומדות לבדן. וכך גם הבחירה במפלגה היא מארג שלם של ניואנסים בלתי מודעים: על אילו סוגיות לשים את הדגש, באילו אנשים לתת אמון, לאילו תיאורים להאמין.
יותר משהן צדדים בהתלבטות, מפלגות הן כמו קבוצות כדורגל. אם הקבוצה שלנו חטפה גול, ואפילו אם הפסידה במשחק, זו לא סיבה להמיר אותה בקבוצה היריבה. הבחירה לאיזו קבוצה להצטרף, איזה סיפור מסגרת לאמץ, היא עמוקה ויסודית הרבה יותר מכל סוגיה עקרונית מופשטת. זה לא שולל כמובן אפשרות של תנועה בין הקבוצות, ותופעה של מי שחש את עצמו חסר־בית, אך מדובר בביטויים של תנודות נפש עמוקות.
מכאן החשש להתבטא בעניינים פוליטיים, ובכלל זה הזהירות שלי כאן בטור הנוכחי. אילו מדובר היה בסוגיה פרקטית או ערכית, לא הייתה לי בעיה להביע בה דעה. אך בנוגע לפוליטיקה המפלגתית כבר הזהיר הרב קוק כי "סכסוכי המפלגות ונגודיהם צריכים להיות רחוקים מלב הרבנים, והם חייבים להביט בעין טובה על הכל". אין שום בעיה בכך שהתורה או נושאי דברה יביעו עמדה אידאולוגית שונה מזו של מישהו אחר, אך כאשר היא שוללת את המפלגה שלו נדמה כאילו היא שוללת את עצם זהותו.
לכן גם אין לי ציפייה, לא מעצמי ולא מאחרים, לבחור את הפתק בקלפי מתוך שיקולים רציונליים טהורים. אבל דווקא מתוך ההודאה באי־הרציונליות שלנו, אפשר להכיר בלגיטימיות שבבחירותיהם של אחרים. מערכת הבחירות הנוכחית היא קריטית בעיניי לאין ערוך, ותוצאותיה עשויות לדעתי להיות הרות אסון. אך כל זה לא ימנע ממני לזכור ולהזכיר, וגם את זה כותב שם הרב קוק, שאפילו מפלגות מחולקות מאוד בדרכי ההנהגה מביאות כל אחת תועלת וטובה לעבודת הכלל ושלמותו.
עוד כתבות בנושא
