עם השקת מפלגת "עמך ישראל" של עופר וינטר, החל הדיון המהותי – האם עדיף דם חדש במערכת, או שחוסר הניסיון יכול להסב נזק?
עוד כתבות בנושא
כדי להעמיק, בואו נדבר רגע על כל פוליטיקאי. נבחר ציבור בכנסת צריך להיות פנומן ב-2 דברים: העבודה הפרלמנטרית-פוליטית, והמחויבות שלו לציבור. ככל שהוא באמת שליח ציבור, ויש לו את הכלים לממש את רצון הציבור, זה ג׳וקר. מי שמתאפיינים בשניהם אגב, אלו חברי הכנסת החרדים, בדגש על ש״ס.
וינטר אמר בערב השקת המפלגה שלו, תוך כדי הנאום שנשא: ״יש כאלו שיגידו שאין לנו ניסיון. ראינו לאן הניסיון הזה הביא אותנו״.
הכי מעניין
עופר וינטר | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
הסנטימנט שלו נכון ומובן לגמרי. אנחנו רוצים לחדש את המערכת הפוליטית, צריך לאוורר את השורות וזה אפילו חשוב לנו כחברה. השאלות הן איך עושים זאת, וכן אילו שורות דורשות אוורור ואילו יכולות לנדף את כל היתרונות בגללו.
מפלגה שמגיעה עם אותם נציגים לבחירות האלו צריכה להיות ג׳וקר אמיתי בקדנציה האחרונה, או שהיא פשוט לא תעבור. אנשים מצביעים לתקווה, להתקדמות. אם אכזבת אותם ולו במעט בפעם האחרונה - תתקשה לקבל שוב את קולם. ראו ערך סמוטריץ׳: הציבור אליו הוא היה מחויב מחזיר לו בבייס יציב, השאר מחפשים את הבית הבא, למרות שמכירים בטוב שהוא עשה למען אזרחי ישראל גם מעבר לקו הירוק.
עוד כתבות בנושא
אבל, וזה אבל גדול, מפלגה שמורכבת רק מאנשים חדשים היא מתכון לאסון. זה יתחיל נוצץ עם הרבה רצון טוב וייגמר בכישלונות. אנשים שיש להם תפיסת עולם ראויה אבל לא יודעים לייצר חיבורים, להעביר חוקים מאחורי הקלעים, לעניין את האנשים הנכונים ואפילו לזהות את מוקדי הכוח בשדה שלהם - לא יצליחו לשרת ציבור.
מה כן? הם חייבים וראויים להיכנס בתור חברי כנסת חדשים, וכדאי מאוד שזה יהיה עם ראש מפלגה ותיק. את המודל הזה מיישמים בחכמה במרכז-שמאל: חילי טרופר ויועז הנדל לקחו למקומות 3 ו-4 את שירה שפירא ואליסף פרץ. שירה מכירה את המגזר הציבורי מהעבודה שהיא עזבה זה עתה, וגם אליסף מעבודתו בעיריית ירושלים, ובכל זאת הם יהיו טריים ויצטרכו תיווך. את אותו דבר עושים בנט ולפיד שמביאים אנשים חדשים. במידה מסוימת, גם הדמוקרטים (החל ממקום 7, הריאלי מאוד כרגע). ליברמן מאוורר את הרשימה בדיוק במידה הנכונה, ואיזנקוט מביא אנשים עם ניסיון בשדה הציבורי, בדומה למודל טרופר.
בימין לעומת זאת, בן גביר עוד לא דיבר על שינויים ברשימה שלו, נתניהו הבטיח שריונים ובינתיים ראינו רק פרצוף אחד חדש וכנ״ל אצל סמוטריץ׳. על המפלגות החרדיות כמובן אין מה לדבר.
לא אותה עבודה
וינטר הוא מצביא אדיר ואיש ערכי שהביא רשימה מצוינת של אנשים עם כוונות טובות, שצריכים עוד לשייף את המסרים שלהם, ובעיקר יצטרכו ללמוד הכל מאפס. אבל זו רק הבעיה הקטנה.
הבעיה הגדולה היא שווינטר חושב שעם אפס ניסיון הוא יוכל להוביל מפלגה. אני לא מפקפקת בנטעלי שם-טוב, יוסף חדאד או ללי דרעי, אבל בלי ראש מפלגה חד, מוכר ומקושר על המגרש - הם לא יצליחו לעשות הרבה. ואת זה וינטר מכחיש.
עוד כתבות בנושא
בכלל, התפיסה לפיה אפשר להפוך לראש מפלגה, אפילו מתוך הכנסת, יכולה להביא נזק. ארדן ואיזנקוט, שהיו תמיד בצמרת הרשימה ועכשיו מנהיגים אותה - סובלים מאותה בעיית מנהיגות שתתורגם לפספוסים מקצועיים. יש כמה שנות אור שמפרידות בין מספר 1 ברשימה למי שבא אחריו. זו אחריות אחרת, זה כאבי ראש אחרים, זו פשוט לא אותה עבודה ולא נדרשת אותה הכריזמה ואותן המיומנויות.
לכן, אגב, בחיבור בין גנץ-ארדן-זליכה, הראשון הוא זה שצריך להיות מספר 1, ולא בגלל הטיעון המצחיק שנתן בימים האחרונים ליהודה שלזינגר ב"וואלה": "כי אני המצאתי אותה (את דרך האמצע, ש"ש)" – אלא מהטעם הפשוט שאמר גנץ כמה משפטים אחר כך; כי הוא בעל הניסיון. לא ניסיון פוליטי גרידא, או ניסיון של 40 שנה במערכת הביטחון כפי שהוא התיימר להציג. כל אלו לא שווים ולו מאומה בניהול מפלגה. לגנץ ניסיון של 5 שנים בניהול מפלגה. ראו לכמה הישגים השיגה כחול-לבן בקדנציה האחרונה. חוץ מחברי הכנסת שעשו את עבודתם, כל הישג כזה רשום גם על שמו של גנץ.
מימין לשמאל: גלעד ארדן, בני גנץ, יולי אדלשטיין, דדי שמחי | צילום: חיים גולדברג, יונתן זינדל - פלאש 90, אריק סולטן
ואם ארדן ואיזנקוט כמספרי 2 עברו תלאות רבות, קל וחומר שהם יעברו כאלה מספר 1. במקרה הרע המפלגה עלולה להישאר מחוץ למגרש על סיפו של אחוז חסימה, ובמקרה הטוב לעלות על המגרש כמו קוף באמצע - בחוסר אונים לתפוס את הכדור.
הבוחרים העתידיים של וינטר צריכים לשאול את עצמם לא רק מה וינטר מציג ועם מי הוא ישב בקואליציה, אלא בעיקר האם את כל מה שהוא אומר בכוונה כנה וטהורה - הוא יצליח באמת לממש, בלי שום הבנה שלו ושל הנבחרת שלו בצעדים שהם מתיימרים להוביל.
עוד כתבות בנושא