הכניסה של וינטר לפוליטיקה עשתה לפחות דבר אחד טוב

חמש הערות על כניסתו של עופר וינטר בסערה למערכת הפוליטית

תוכן השמע עדיין בהכנה...

עופר וינטר ומפלגת "עמך ישראל" בהשקה, השבוע | חיים גולדברג, פלאש 90

עופר וינטר ומפלגת "עמך ישראל" בהשקה, השבוע | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

1. דבר אחד טוב כבר עשה עופר וינטר לפוליטיקה הישראלית, עוד לפני שצעד בה את צעדיו הראשונים: הוא בלבל את האלגוריתם ויצר כאוס קטן וחיוני במערכת. תזרקו לאוויר כל שם של פוליטיקאי עד וינטר – חדש או ישן - וכולנו נדע לדקלם מתוך שינה מה יגיד עליו אמנון אברמוביץ' ומה יאמר עליו ינון מגל, איך יתייחסו אליו בערוץ 14 ואיך יתקבל אצל רביב דרוקר ב־13. הכול צפוי, הכול דלוח ורדוד. הכול משעמם כל כך.

מילא אם היה מדובר באיזה חיץ אידיאולוגי, בשאלת ארץ ישראל או הכלכלה החופשית. הצחקתם. הרי השאלה היחידה היא אם זה טוב לביבי או רע לו. זהו. זה הדבר היחיד שמעניין, ולפי קו השבר העבש והמסוכן הזה נקבעת כל דעה, מתחולל כל קמפיין, מסתחרר כל ספין. והנה הגיע וינטר, והחסידים והמתנגדים לא יודעים את נפשם. הלנו הוא, אם לצרינו.

ללא האלגוריתם הפעיל היחיד בפוליטיקה הישראלית - כן־ביבי, לא־ביבי - שמנהל את המדינה הזו כבר יותר מדי זמן גם אחרי טבח 7 באוקטובר, לא הייתה שום דילמה מבחינת גוש הימין. אין חולק שווינטר הוא איש ימין מובהק, הרבה מימין לליכוד, ושכניסה שלו למערכת הפוליטית בדמות מפלגה עם דם חדש שמעוררת התלהבות במחנה אמורה להיות ברכה מובנת מאליה.

הכי מעניין

אלא שזה בדיוק העניין. לא מדובר בגוש ימין, אלא בגוש ביבי. וברגע שיש מישהו כמו וינטר, שלא מוכן לרצוע את אוזנו בשידור חי ולהכריז על אמונה שלמה בביאת הנתניהו – פתאום הוא כבר לא משלנו. ברור. הרי משה גפני ויצחק גולדקנופף הם משלנו, ימין על מלא, אנשי ארץ ישראל השלמה וצה"ל החזק והכלכלה החופשית. ימין קיצוני אפילו, מה יש לומר. הם חלק מהגוש. ומה לגבי וינטר? ספק גדול.

2. השבוע נמצאה אלטלנה במצולות. לפני 11 שנים, באוקטובר 2015, נכחתי בשיחה שהעביר וינטר לאנשי פתח־תקווה. הוא הזכיר שם את אלטלנה, ואמר: "איך אדם יודע שהוא חזר בתשובה? שמזמנים לו את אותו המצב, והוא עומד בו ולא חוזר על הטעות. בתקופת בית שני יוסף בן מתתיהו מתאר שיהודים הרגו יהודים יותר משהרומאים הרגו יהודים. הייתה תבואה שהספיקה לשנים, אבל הכיתות בעם היהודי הרגו אלה את אלה בלילות. אצלנו זה לא ככה. יש דברים שאנחנו לא עושים.

"הגדולה של בגין בסיפור אלטלנה מדהימה. אחרי שמטביעים את הספינה שלו הוא אומר, 'לא תהיה מלחמת אחים'. קו אדום. לא הורגים אחד את השני... יש מחלוקות והתקוטטות, אבל הדבר הכי חשוב הוא לזכור שרק ביחד ננצח".

כשקראתי השבוע תגובות של אנשים שמכנים את עצמם ימין ותוקפים את וינטר כי "הוא לא ימין", נזכרתי בדברים אלה שלו. באווירת האצבע בעין והנקמה בכל מחיר בצד הפוליטי השני, שהיא המאפיין מספר 1 של הממשלה, אין פלא שימין כמו של וינטר נתפס כאיום.

מי יודע, אולי הוא אפילו יצליח לחבר מחדש בין אביגדור ליברמן לבנימין נתניהו, ואז מה יהא על העסקנים החרדים בבת עינינו?

3. אחת התלונות כלפי מפלגתו החדשה של וינטר היא שהוא עלול להוריד את מפלגת הציונות הדתית אל מתחת לאחוז החסימה. ראשית, זה טיעון קורבני ומוזר: אם אתה לא מצליח לשכנע מספיק אנשים להצביע לך, למה זה אמור לגרום לאדם שרוצה להיכנס למערכת הפוליטית להישאר מחוצה לה? וכל זה בשם הפחד הגדול מכך שלא תקים שוב קואליציה עם סרבני שירות צבאי וכאלה שתומכים בהשלכת צווי גיוס לאסלה?

שנית, אולי זה משהו שהיה צריך לחשוב עליו קודם, בצלאל. כשהרשימה שלך מורכבת כמעט מ־100 אחוז תושבי גב ההר בצבע חרד"ל בוהק, אתה באמת מתפלא שברגע שקמה חלופה מגוונת יותר אנשים יפנו אליה, ואתה תהיה בסכנת קריסה?

הצד החרד"לי עשה יופי של עבודה כשהצליח להשתלט כמעט לחלוטין על הפוליטיקה של המגזר. הבורגנות הדתית מעדיפה בהכללה לעשות כסף במקצועות נחשבים בשוק הפרטי, במקום ללכלך את הידיים במדמנה הפוליטית. המצב דומה מאוד גם בתחום החינוך, אבל זה כבר נושא לטור אחר.

אבל הנה, ברגע האמת מתברר שקיים חשש כי סמוטריץ' לא עובר לבד את אחוז החסימה. אולי היה כדאי להיות קצת פחות תת־מגזרי לפני כן, ולא להתבכיין אחרי?

4. ארבעה סקרים נעשו ביממה שאחרי ההכרזה על הקמת מפלגתו של וינטר. בשניים הוא קיבל שבעה ושמונה מנדטים, ובשניים האחרים לא עבר את אחוז החסימה.

כפי שכבר כתבתי בעבר, אין דרך להסביר את הפערים המטורפים הללו בין הסקרים בלי להבין את מפת האינטרסים הענפה והמפותלת של התקשורת הישראלית בפוליטיקה ושל הפוליטיקה הישראלית בתקשורת. זה מגוחך ועלוב, ומתקשר הדוקות לאלגוריתם המעוות ששולט כאן ועוסק באדם אחד בלבד, ולא באידיאולוגיה או בנושאי מהות.

5. לי אישית אין מושג למי אצביע בבחירות. אבל כניסתו של וינטר למערכת הפוליטית היא זריקת אבן כבדה לתוך שלולית מי אפסיים שעמדה והצחינה לאורך זמן רב מדי. בזכותו יש לפחות תקווה שהמערכת הפוליטית תהיה חייבת לחדד עמדות, לצאת מאזור הנוחות, ולעמול כדי לשכנע אותנו לתת בידיה את הכוח. זו מערכת בחירות גורלית, אין ספק, ודווקא לכן חייבת להשתקף לציבור תמונה אמיתית של דעות ואינטרסים בנושאי ליבה - ולא רק אינטרס גושי מדומיין שסובב אדם אחד בלבד.

ט"ז באלול ה׳תשפ"ו29.08.2026 | 18:06

עודכן ב 

אריאל שנבל

פרשן לענייני ארה"ב, כתב מגזין בכיר ובעל טור אישי במקור ראשון. בין השאר, מסקר מקרוב את המערכת הפוליטית האמריקנית מאז 2010