כולם מקימים מפלגות, מערפלים מסרים, מפריחים סיסמאות אחדוּת ומייצרים מהומה אינסופית, המכבידה על החושים הפוליטיים ומקשה את ההחלטה.
אך מי שמצליח להביט מבעד למסך העשן ולהתעלם מרעשי הרקע מבין שלפנינו לא עוד מערכת בחירות אלא משאל עם. והשאלה שכל אחד ממיליוני המצביעים שיפקדו את רבבות הקלפיות ברחבי הארץ יידרש להשיב עליה היא: האם אני בעד המשך קידום הרפורמה המשפטית, או שאני מעדיף לפעול לגניזתה?
מפגינים בעד הרפורמה במערכת המשפט | צילום: אריה לייב אברמס - פלאש 90
בסוף כולם יודעים
במדינת ישראל אין משאלי עם, ובדרך כלל מערכות בחירות בישראל אינן ממוקדות בסוגיה אחת, דרמטית ככל שתהיה. גם במערכת הבחירות שלפנינו תשמעו ודאי על ביטחון והתיישבות, כלכלה ומדיניות חוץ, גיוס חרדים והקמת ועדת חקירה ממלכתית.
הכי מעניין
אבל מתחת לשאלות הללו ולאחרות תבצבץ שאלת היסוד שמפלגת זה שנים את החברה הישראלית: אופן חלוקת הכוח בין רשויות השלטון. רפורמה משפטית - בעד או נגד. מאז שהשד הזה יצא מהבקבוק בינואר 2023, מיד לאחר השבעת הממשלה היוצאת, אי אפשר לנהל דיון ציבורי בסוגיה מרכזית בלי לגעת בשאלה מי קובע. איזו רשות מחזיקה בסמכות לומר את המילה האחרונה בסוגיה הספציפית הזו ובכלל.
זה אולי נשמע מוגזם, אבל כאשר תנתחו רבות מהסוגיות שעל הפרק ושמפלגות בימים אלו את ציבור המצביעים, תגלו מהר מאוד שהמאבק בין הרשויות עומד מאחוריהן.
אז כן, הבחירות הקרבות יהיו מעין משאל עם על גורלה של הרפורמה המשפטית. בראש ובראשונה משום שהממשלה והקואליציה הציבו את הרפורמה, על חלקיה, במרכז סדר יומן. הרפורמה הייתה המהלך היזום הדרמטי ביותר שביקשה הממשלה לקדם, וגם מתנגדי הממשלה הבינו זאת היטב וריכזו את מרצם ומאמציהם בסיכולה.
איש לא יוכל להגיד אחרי הבחירות שלא ידע לאן מועדות פניו של גוש הימין בהקשר הזה ואיזו מדיניות משפטית הוא מבקש לקדם. הכול גלוי, הכול על השולחן, והציבור נדרש להכריע: האם הוא תומך בהרחבתם והעצמתם של המאמצים לקידום רפורמה ולשינוי מערכת האיזונים בין הרשויות, או שמא הוא מבקש לקדם מדיניות הפוכה - לבלום את הרפורמה ולחזק אפילו יותר את מערכת המשפט על חשבונם של נבחרי הציבור.
איש לא יוכל לטעון שמשמעות הפתק שבחר לשלשל לתיבת הקלפי לא הייתה ברורה לו. הצבעה בעד אחת ממפלגות גוש הימין משמעה תמיכה ברפורמה ומתן לגיטימציה דמוקרטית מלאה להמשכה. הצבעה לכל אחת ממפלגות האופוזיציה, על איחודיהן ופיצוליהן, היא איתות ברור להסתייגות חלקית או מלאה מהרפורמה ולרצון לשלול ממנה את הלגיטימציה הדמוקרטית.
לכן הבוחרים חייבים לדרוש מכל "מפלגות גוש האחדות" החדשות, הצצות לאחרונה כפטריות אחר הגשם, להציג משנה סדורה וברורה בסוגיית הרפורמה לתיקון מערכת המשפט.
הבחירות הקרבות חייבות לתת בסיומן מענה ברור לשאלה אם יש לרפורמה תמיכה דמוקרטית ברורה או לא.
במבט אישי
לצד זאת, הבחירות הקרבות הן משאל עם על הרפורמה במובן נוסף. אחת מעובדות החיים שהתבררו באופן חד וכואב בקדנציה הנוכחית היא שאי אפשר לבסס רפורמה משפטית על רגל החקיקה בלבד.
אדריכלי הרפורמה המשפטית שמו את כל יהבם על שליטתם בכנסת, ולא לקחו בחשבון את התחזקות כוחו של בית המשפט העליון. התוצאה הייתה שמאמצי חקיקת הרפורמה התנפצו פעם אחר פעם אל סלעי הצווים ופסקי הדין שנתנו שופטי בית המשפט העליון.
טרם נענתה השאלה אם מדינת ישראל נקלעה כבר למערבולת של משבר חוקתי או שמא אנחנו עדיין ניצבים על סיפו של משבר כזה. אבל כבר כעת ברור שבלי שינוי ניכר בהרכב בית המשפט העליון, כל רפורמה, תהא אשר תהא, נידונה לגורל אחד משניים: או שבית המשפט העליון יחסל אותה בפועל, כפי שקרה לחלקי הרפורמה שצלחו את משוכת החקיקה עד היום, או שהיא תהפוך לקליפה ריקה בתהליכי פשרה שאינה באמת פשרה אלא כניעה.
רק מול בית משפט שמכהן בו הרכב שופטים שונה מהותית תוכל חקיקת רפורמה לשאת פירות, ומי שיכריעו כיצד ייראה בית המשפט העליון בעשור הבא הם הבוחרים.
הכנסת ה־26 תישבע אמונים ותתחיל בעבודתה במחצית הראשונה של נובמבר 2026. בהנחה שהיא תכהן קדנציה ממוצעת של כשלוש שנים, היא תגיע לסוף דרכה בשלהי 2029. עד אז יפרשו לגמלאות לפחות חמישה, אם לא שישה, משופטי העליון המכהנים. ראשון הפורשים יהיה השופט אלכס שטיין, שיחגוג שבעים באוקטובר 2027. בשנת 2028 ימלאו שבעים לשלושה שופטים: בחודש מרץ יפרוש השופט חאלד כבוב ובחודש אוקטובר תגיע לסיומה כהונתם של השופטים יצחק עמית וגילה כנפי־שטייניץ. במאי 2029 יפרוש לגמלאות השופט דוד מינץ, וכמה חודשים אחר כך, בספטמבר, תפרוש גם השופטת יעל וילנר.
כבר היום מכהנים בעליון רק 11 שופטים מתוך תקן של 15. עד לתום כהונת הכנסת ה־26 תצטרך הוועדה לבחירת שופטים לבחור בין תשעה לעשרה שופטים לבית המשפט העליון. ובדיוק כאן נכנסת השאלה מה תהיינה תוצאות "משאל העם" על הרפורמה, שיתקיים בקרוב בדמותן של הבחירות הכללית.
אם הציבור יביע אי־אמון ברפורמה, ישוב הרוב האקטיביסטי בעליון לשלוט ללא מצרים בוועדה לבחירת שופטים, ובית המשפט העליון יתמלא בבני דמותם של יצחק עמית, דפנה ברק־ארז ורות רונן. שופטים אקטיביסטים בעלי השקפות שמאל ליברלי, שיחדרו לכל פינה בפסיקותיהם.
מנגד, אם הציבור יביע אמון בקואליציית הרפורמה, ייכנס בית המשפט העליון לסיטואציה בלתי אפשרית שתכריח את השופטים להגיע לפשרה כואבת. הם לא יוכלו להחזיק מעמד בבית משפט עליון של חמישה שופטים וייאלצו לשנות גישה (או שמא לא ייאלצו אלא ישנו את גישתם בעקבות שינויים פרסונליים שיחולו בייצוג שופטי העליון בוועדה). במצב כזה יתאפשרו הסכמות על מינוים של לפחות ארבעה שופטים שמרנים, ייתכן שאפילו יותר. מול בית משפט כזה תתאפשר חקיקה של רפורמה בלי שתסוכל.
מה שיקבע יהיה כאמור רק דבר אחד: תוצאות משאל העם על הרפורמה המכונה בחירות 2026.
עוד כתבות בנושא
