רוב הישראלים רוצים ממשלה רחבה, אך מעט מאוד ישראלים מוכנים להצביע למפלגה שזה הדגל שלה. סקר של i24 העלה שבערך רבע מהישראלים מעדיפים ממשלת ימין צרה, שיעור דומה מעדיפים ממשלת שמאל צרה, וחמישים אחוזים מעדיפים "ממשלה לאומית רחבה ככל הניתן". אך הסקרים מלמדים שהמפלגות שדוגלות בממשלה כזו אינן עוברות את אחוז החסימה. הספורט המוביל היום אצל הפוליטיקאים בישראל הוא הקמת מפלגות מרכז: הם מתמקדים בנתון הראשון ומתעקשים להתעלם מהשני. לרובם יש מן הסתם כוונות טובות, וראוי לאחל להם הצלחה בהגשמתן; אך קשה להאמין שאכן הדרך לשיקום ולאיחוי החברה הישראלית עוברת בהקמת עוד מפלגה.
עוד כתבות בנושא
למפלגות מרכז ישראליות יש היסטוריה קטסטרופלית. ד"ש זכתה לחמישה עשר מנדטים בבחירות 77', והתפרקה לרסיסים בתוך ארבע שנים. "הדרך השלישית" זכתה רק לארבעה מנדטים בבחירות 96', ובבחירות 99' לא עברה את אחוז החסימה. את מקומה ירשה בבחירות ההן "מפלגת המרכז", שמקימיה פנטזו על עשרים וחמישה מנדטים וראשות הממשלה – והסתפקו בשישה. "קדימה" של אריק שרון ושמעון פרס הייתה הניסיון המוצלח ביותר בסדרה הזו – אם נתעקש לקרוא לצ'ולנט שהקימו "מפלגת מרכז" – אך גם היא הידלדלה במהירות מעשרים ותשעה מנדטים ב-2006 לשניים בלבד ב-2013, ואז נכחדה לגמרי.
רבים מצביעים בצדק על עובדה חברתית שאפשר לכנות "שמונים אחוזים בריבוע": שמונים אחוזים מהישראלים מסכימים על שמונים אחוזים מהנושאים. לא תמיד זה היה כך, אך בתקופה האחרונה קשה למצוא חילוקי דעות אמיתיים במישור המדיני, למשל, בין אישים כמו נתניהו, גנץ ובנט. אפילו פערי ההשקפות בין נתניהו לאייזנקוט הם זעירים לעומת אלו שחצצו בין בן גוריון לבגין לפני שבעים שנה.
הכי מעניין
למה ההתכנסות הזו לא משתקפת בקלפי? קודם כל, הראש שלנו אוהב לחלק דברים לשניים. מה ההפך מִקור? חום. מה ההפך מלבן? שחור. מה ההפך מקיץ? חורף. לא בטוח שבאמת יש משהו שהפוך מקיץ, אבל כך הראש שלנו עובד. ברוב מדינות העולם גם השדה הפוליטי נראה כך. הדוגמה הכי בולטת והכי משפיעה היא ארצות הברית, שבה רבים מנסים להקים מפלגה שלישית גדולה בין הדמוקרטים לרפובליקנים, ואף אחד לא מצליח.
אהוד אולמרט בפריימריז של מפלגת קדימה, 2008 | צילום: נתי שוחט, פלאש 90
על כך נוסיף עוד נקודה: אמנם יש הסכמה על שמונים אחוזים מהנושאים, אבל את ההחלטות צריך לקבל במאה אחוזים. על מה שאנחנו מסכימים - אנחנו לא טורחים לדבר. אין שום מפלגה בכנסת שמצעה קורא להקים היום מדינת הלכה, או מהצד השני - להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אף שלפעמים אנחנו נוטים לטפול האשמות כאלו על הצד השני, האמת היא שמרחב הקונצנזוס הישראלי הזה נראה לנו מובן מאליו. על מה נשאר לנו להתווכח? על העשרים אחוז הלא מוסכמים. למשל, האם אוהבים או שונאים את ביבי - שאלה פרסונלית זוטרה, שהפכה לקו השסע המרכזי של החברה הישראלית.
אז מה קורה למפלגת מרכז חדשה? מיד ברגע שהיא מוקמת מלחיצים את ראשיה בשאלות מתחום העשרים אחוז - בימים הללו, בעיקר לגבי הרכב הקואליציה ובנוגע לחרמות האהובים עליהם: תשבו עם ביבי? תשבו עם יאיר גולן? ומה לגבי מנסור עבאס? ומה דעתכם על רוטציה? ועל ממשלת חילופים? ועל ממשלת מעבר? הם מסתבכים בתשובות מפותלות לגבי תרחישים היפותטיים, ודי מהר מסווגים אותם לקופסאות המוכּרות – ימין או שמאל. חילי טרופר ויועז הנדל נאלצו להכריז שלא ישלימו לנתניהו שישים ואחד מנדטים, אך סירבו להכריז כך גם לגבי איזנקוט. ובכן, בעיני הבוחרים - מרכז הם כבר לא.
איך אפשר לפתור את הבְּרוך הזה? המערכת הפוליטית שלנו שבורה, וצריך לעשות בה תיקונים נחוצים. למשל: לבטל את אחוז החסימה ולהקים בית עליון לפרלמנט. אפשר גם לחשוב על רעיונות נוספים. אך כל אלו לא באמת יועילו כל עוד אורח החשיבה שלנו הוא וכחני ולעומתי; כל עוד אנחנו מתעקשים להגדיר את עצמנו לפי מי שאנחנו שוללים, כל עוד אנחנו מסרבים לפשרות פשוטות בנושאים שבמחלוקת, וכל עוד ההישג העילאי שאנחנו מייחלים אליו בתחום הפוליטי הוא חרם.
פוליטיקאים נוטים לזלזל באנשי חינוך, ולראות בהם רחפנים לא מעשיים. האמת היא שהפוליטיקה היא קצף על פני המים, ואת זרמי העומק האמיתיים אפשר לראות דווקא בתחומי החינוך והרוח. את מהפכת ההתיישבות ביו"ש בשנים האחרונות הובילו פוליטיקאים, אך הם הראשונים שיודו שהיא נולדה בבית המדרש, ולא במזנון הכנסת. מהפכת המכינות הקדם-צבאיות ומהפכת המסורתיזציה של החברה הישראלית לא התחילו בפוליטיקה, ולעת עתה עדיין לא מתבטאות בה; אך הן אלו שיעצבו את פניה של ישראל בעשורים הבאים. מי שרוצה אחדות צריך לחזק ככל יכולתו תהליכים חברתיים כאלו. לא מ"הגוש השלישי" תבוא ישועתנו, אלא מהגוש הראשון: מהרוב המכריע של אזרחי ישראל, שנקעה נפשם מתרבות הפילוגים והנאצות, אבל עדיין לא למדו איך לתרגם את האינטואיציה הזו להתנהגותם היומיומית ואפילו לכתיבתם ברשת. אחרי שזה יקרה, גם הפוליטיקה תיישר קו.
עוד כתבות בנושא
