בבחירות 1972 לנשיאות ארצות הברית זכה ריצ'רד ניקסון ברוב מוחץ, וניצח ב-49 מתוך חמישים מדינות ארצות הברית. שונאיו אנשי השמאל היו המומים. האמריקנים עדיין זוכרים את תגובתה של מבקרת הקולנוע המפורסמת פאולין קייל: "אני מכירה רק אדם אחד שהצביע לניקסון. איפה נמצאים כל אלו שהצביעו עבורו? אין לי מושג".
כולנו מוקפים בעיקר באנשים שחושבים כמונו. פסיכולוגים קוראים לזה "אפקט הקונצנזוס הכוזב". אנחנו משוחחים בכל יום עם מספר די קטן של אנשים. אם העשרים או השלושים הללו כולם חושבים כמונו, אנחנו נוטים לדמיין שכך מן הסתם חושבים כולם – או לפחות כל אדם נורמלי. עד שהמציאות טופחת על פנינו.
עוד כתבות בנושא
האפקט הפסיכולוגי הזה חי וקיים, אך בעידן הרשתות צריך לצרף אליו נטייה הפוכה ומשלימה: אנחנו עדיין פוגשים פנים אל פנים מספר קטן מאוד של אנשים, אך ברשת אנחנו יכולים לקרוא את דבריהם של מאות. כיוון שלעתים קרובות השיח ברשת מבליט דווקא את הדעות הקיצוניות, ולעתים אף המופרעות, אנחנו נותרים עם רושם כפול: אמנם כל הנורמליים שמקיפים אותנו חושבים כמונו, אבל הלא נורמליים עומדים להשתלט על העולם. גם את האשליה הזו חשוב לעקור.
הכי מעניין
אחרי נפילתם של רס"ר במיל' בניהו מלט ורס"ן יובל עזרא בכפר תל שבשומרון הציף את הרשתות גל של דברי שנאה ונאצה כנגד המתנחלים. כיוון שלאף אחד עדיין לא היה מושג מה באמת קרה שם – ועד עכשיו לא כל העובדות ידועות – הרי שהאירוע הנורא הזה היה כתם רורשך, שגילה לא מה אומר הראש, אלא מה קורה בבטן. למרבה האכזבה והחרון, מתברר שלנוכח אירוע שנהרגים בו יהודים וגם ערבים, הבטן של לא מעט ישראלים אומרת להם שהמתנחלים הם השטן והערבים מלאכים. המגיבים הללו ראו מה עשו "ערבים תמימים" לקיבוצניקים אנשי השמאל בשמיני עצרת תשפ"ד; אבל בטנים אינן ממהרות להשתנות.
עוד כתבות בנושא
התגובות הללו מחרידות ומעציבות, אך יש מילה אחת לא מדויקת בדברים שכתבתי בפסקה הקודמת. דיברתי על "לא מעט ישראלים", וזה מה שהרגשתי כשקראתי את דבריהם המחפירים, אך במחשבה שנייה אני מוחק את המילה "לא". יש רק מעט מאוד ישראלים שמזדהים עם העמדות האיומות הללו – גם אם הרשתות החברתיות מבליטות אותם.
איך אני יודע? אפשר להניח שכמעט כל המגדפים הללו הצביעו בבחירות האחרונות למרצ, ואפשר לקוות שאפילו בין מצביעיה הם מיעוט; וכדאי לזכור שהמפלגה הזו לא עברה את אחוז החסימה. למעשה, רק שתי מפלגות בבחירות הללו הגדירו עצמן "שמאל ציוני": מרצ והעבודה. שתיהן קיבלו ביחד רק ארבעה מנדטים מתוך מאה ועשרים. בבחירות 1992, לשם השוואה, הן קיבלו 56 מנדטים.
כבר לפני עשר שנים הראה מחקר של מכון PEW האמריקני שרק 8% מהיהודים בישראל מגדירים עצמם כאנשי שמאל. החודש ערך המכון למדיניות העם היהודי סקר מעודכן, שביקש מהישראלים לדרג את עצמם על סולם מפורט הרבה יותר, שיש בו תשע דרגות – מ"ימין עמוק" ועד "שמאל עמוק". רק שיעור זעיר מהיהודים בישראל מיקמו את עצמם בשתי הדרגות שבקצה השמאלי: 3% הצהירו שהם "שמאל" ו-0% ראו בעצמם "שמאל עמוק". יש כמה שמאלנים עמוקים בישראל, אך היה צריך לגייס בשבילם נקודה עשרונית. אגב, מחקר קודם של אותו מכון הראה ש-88% מהיהודים בשמאל העמוק היו רוצים לרדת מישראל, לעומת 9% בלבד מהימין העמוק. מה שמסביר למה יש אנשים שמתעקשים שכל מי שהם מכירים עוזב את הארץ, ואחרים שלא מכירים אפילו אחד ששוקל זאת. ומה שמסביר גם למה "השמאל העמוק" בישראל הולך ומתכווץ.
אפשר להניח שאלו שממהרים לנאץ מתנחל שנהרג מירי ערבים עוד לפני שגופתו הספיקה להתקרר ודאי שייכים לשמאל, ואפשר להניח שגם לשמאל הקיצוני, זה שעורכי המחקר כינו באדיבותם "עמוק". ובכן, כל המגיבים הללו – שמציפים את הפיד שלכם בפייסבוק – לא הצליחו לגייס אפילו אחוז אחד של תמיכה בציבור היהודי בישראל; הם נופלים במחקרים מתחת לטווח הבדיקה הסטטיסטי. אני מעז גם לשער שאפילו בשמאל הקיצוני יש לא מעטים שאינם אוהבים את התגובות הללו, ומזדהים בכל לבם עם יהודים בכל מקום שהם – גם כשהם חלוקים עליהם בפוליטיקה ובערכים. אם כך, המגיבים הללו שאתם קוראים אינם מייצגים ציבור גדול שחושב כמוהם; הם כל מי שחושב כמוהם. הם מלאים בביטחון עצמי, כדרכם של אנשי השמאל הקיצוני בישראל בין בחירות לבחירות. ארבע שנים הספיקו להשכיח מהם את משקלם האמיתי באוכלוסייה הישראלית.
עוד כתבות בנושא
דברי הגידוף והנאצה כנגד יהודי שנהרג בידי נוכרים גורמים לי צער עמוק וכאב גדול. כשאני נאלץ לקרוא אמירות כאלו אני מתעקש לחזור ולהזכיר לעצמי שהם מייצגים מיעוט זעיר, מבוטל וזועם. לא רק ידידים פוליטיים של המתנחלים רחוקים מאמירות כאלו, אלא גם רוב מכריע של יריביהם. כל המחקרים מלמדים על הזדהות עמוקה של רוב היהודים בישראל עם זהותם היהודית, עם הלאום היהודי, עם ארץ ישראל ועם מיישביה. רוב מוחלט של העם היושב בארצו יודע, מבין ומרגיש את כאבם של יהודים שאיבדו את יקיריהם בפיגועי טרור קטלניים – יהיו מי שיהיו ויגורו היכן שיגורו. לא ניתן למיעוט זעיר וקולני להשכיח מאיתנו את העובדה הפשוטה הזו.