שני האירועים שעיצבו את השיח הציבורי העולמי בשבועות האחרונים יותר מכול הם הפלת שלטון מדורו בוונצואלה והמחאות באיראן. לכאורה אין הרבה מן המשותף בין שני האירועים הללו: האחד התקיים באמריקה הלטינית, האחר במזרח התיכון. בוונצואלה מעצמה זרה התערבה וחטפה את הרודן המדכא, ובאיראן הציבור המקומי יצא לרחובות.

אך בכל זאת יש לפחות דבר אחד משותף בין שני האירועים ההיסטוריים הללו. בשניהם השמאל הקיצוני העולמי לא פספס הזדמנות לפספס הזדמנות, ובחר בצד של המנהיג המדכא ולא בצד של בני עמו המדוכאים - וזאת תוך דיבור בלתי פוסק על שוויון, דמוקרטיה וזכויות אדם.

לאחר מבצע "חנית דרומית" בוונצואלה, בצד השמאלי של המפה הפוליטית מתחו ביקורת נוקבת על החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ להורות על לכידתו של ניקולס מדורו. גם דעתי אינה נוחה מכך שמעצמה מתערבת בזהותו של שליט מדינה אחרת, אך אין זה מצב רגיל. מדורו שלט בצל עדויות רבות לזיוף הבחירות, נגד רצון רבים מבני עמו, ותוך דיכוי שלהם ובידודם מהעולם.

לאחר הפעולה האמריקנית בוונצואלה התפרסמו תיעודים רבים של תושבי המדינה חוגגים את נפילת הרודן שאמלל את חייהם. במקביל פורסמו עשרות סרטונים של בני המערב המלינים על לכידתו של נשיא ונצואלה. סרטונים במסכים מפוצלים הראו בצד אחד את תושבי ונצואלה מודים לטראמפ, ובצד השני אזרחים אמריקנים שמבקרים אותו בבוטות.

מול ההפגנות באיראן העדיפו רבים בשמאל האמריקני למלא פיהם מים. אנשים המחשיבים את עצמם חילונים ופרוגרסיבים לא מסוגלים לתמוך במי שמתקוממים נגד רודנות דתית דכאנית. אבירי חופש הביטוי שותקים על חסימת רשת האינטרנט וניתוק הקשר של המפגינים באיראן עם העולם החיצון. רשת בי־בי־סי, תאגיד השידור הבריטי שהסתמך על צלמים וכתבים עזתים עם קשרים לחמאס לצורך דיווחים על המלחמה ברצועה, הודיעה שאינה יכולה לסקר היטב את המחאות באיראן משום שאין לה כתבים בשטח. גם לא נשמעה ביקורת על המשטר האיראני, שמונע את כניסתם של כתבים למדינה, כפי שמתחו ביקורת על ממשלת ישראל כשהחליטה להגביל כניסת כתבים לעזה.

הגינוי בוונצואלה והשתיקה באיראן לא אמורים להפתיע את מי שעוקב אחר המגמות המדאיגות במערב בשנים האחרונות. אולם יש הבדל בין התמיכה במדורו ובין היעדר התמיכה למפגינים באיראן. הגיבוי לוונצואלה מקורו בעדנה המחודשת שהסוציאליזם זוכה לה בעולם המערבי. בשל זיהויו של מדורו כסוציאליסט - גם אם בפועל תנועה זו המיטה אסון על בני עמו ועל מדינתו - המצפון הקולקטיבי של השמאל הקיצוני המערבי לא מאפשר להם לרצות בהפלתו, אפילו במחיר המשך הסבל של בני עמו. במילים אחרות, החזית הסוציאליסטית המאוחדת של השמאל העולמי חשובה יותר מחייהם של אזרחים תמימים המשוועים לחופש ולחיים בכבוד.

במקרה של איראן, זהו פחד משתק של חלקים בציבור המערבי ממתיחת ביקורת על כל מי שמזוהה כמוסלמי. מאותה סיבה נמנעו רבים בציבור המערבי־פרוגרסיבי מלמתוח ביקורת על מסע ההרג, האונס והביזה של חמאס ב־7 באוקטובר. בעיניהם, המוסלמים הם תמיד מיעוט מקופח שיש להגן עליו בכל מחיר – גם במחיר הרג המוני של מפגינים איראנים או של אזרחים ישראלים תמימים.

בשני המקרים רודן אכזר עומד מול אזרחים הדורשים חופש ודמוקרטיה, וברור מי הטובים ומי הרעים. אך כששוחרי זכויות אדם, חופש ודמוקרטיה במערב נדרשים לבחור צד, הם דבקים ברעים. אות הקלון הזה ידבק בהם לעולמי עד.