צהרי יום שלישי השבוע, ציר אלון שמעל בקעת הירדן. חם. כתריסר יהודים מבוגרים נקהלים תחת שמש אכזרית בנקודת תצפית מרהיבה על השממה מסביב. אל"מ במיל' זאב רז, שלפני 45 קייצים הפציץ את הכור בבגדד, שואל בתחנונים אם נוכל לשתות קפה באיזשהו מקום מסודר. האלוף במילואים יעקב (מנדי) אור משיב בשלילה, ומוסיף: "באידיאולוגיה לא". כשאני תוהה מה האידיאולוגיה, הוא משיב שלא נאה לתבל סיורים מעין אלה בחוויה קולינרית. היא עלולה להמתיק את זיכרון החוויות האחרות שהוא משתוקק להביא לידיעת עם ישראל.
אור, כמעט בן שמונים, מארגן ומדריך סיורים במחוזות "הטיהור האתני" בשומרון ובבקעת הירדן לבכירים לשעבר במערכת הביטחון ולעיתונאים, גם לבעלי עניין נוספים. אפילו את הכריכים לכולם הוא מכין במו ידיו. קם בארבע בבוקר ונוהג ברכב שבראש השיירה. בניגוד לרובם המכריע הוא מכיר היטב את הגזרה. בעבר כיהן כמפקד אוגדות עזה ויו"ש, והיה גם מתאם הפעולות בשטחים. בתוקף תפקידיו הצבאיים ליווה את הקמת אלון־מורה, אדם ורחלים. אירוע סבסטיה 74' נכלל אף הוא בזיכרונותיו במדים.
המטרה היא גם התיישבותית, להילחם בפשיעה החקלאית ולשמור על השטחים הפתוחים. בדואים בנגב | צילום: יניב נדב, פלאש 90
לסיור השבוע הגיעו בעיקר טייסי קרב בדימוס, סולתו ושמנו של חיל האוויר במאה שעברה. אחד מהם ישב פעם בשבי המצרי, אחר פיקד על בסיס תל־נוף, ושלישי הנחית לוויין ישראלי על הירח. חלקם זכורים לציבור מאירועי קפלן 2023. דעתם על הממשלה לא השתנתה בינתיים לטובה, גם לא דעתם משכבר הימים על ההתנחלויות. אבל לא הצטרפתי אליהם השבוע כדי להתווכח, אלא כדי להשלים חלקי פאזל בתמונת המצב האזורית. דברים שרואים מכאן וכו'. ליתר דיוק, דברים ששומעים מכאן.
הכי מעניין
שמענו המון. בעברית, בערבית ובאנגלית; ליד בורין, בחמאם אל־מליח, בחומסה, בחדידיה, ובין לבין. לא היה קל לשמוע, לפעמים גם לא קל לראות: בדואית מבוגרת סוחבת כחום היום דליי מים בלב מאהל שעבר לאחרונה טיפול אלים, גדמים טריים של עצי זית בלב שדה קוצים, או גל חורבות של חדרי כיתות. על חוברות הלימוד הפזורות בשטח מתנוסס תצלום של נמל יפו, אבל יש להניח שלא בגללן הרסו אלמונים את המבנה הלא חוקי, שאגב נבנה במימון האיחוד האירופי.
כבישי הבקעה | צילום: צילום: גדעון מרקוביץ
כמאה מתנדבים יהודים מטריחים עצמם מתחומי ישראל הקטנה כדי לסייע לבדואים באבטחה, ברעייה, בתיעוד ובהגשת תלונות למשטרה. "הנשק שלנו זה המצלמה", מכריז מנהיג המתנדבים, ומדווח שהצילומים עושים דרכם גם לערכאת האג. שניים מהמארחים הבדואים שלנו, קוסאי ועראף, נוקבים בשמות המפורשים של בעלי החוות היהודים בסביבה, כאחראים לצרותיהם. המונולוגים שלהם גוררים מילים קשות מצד משתתפי הסיור. חלקם שולפים ארנק ומניחים שטרות על השולחן.
אור, לפחות, לא טוען שהבדואים צדיקים גמורים, או שצריך לאמץ את מלוא גרסתם לתופעת האלימות היהודית. בעלותם על השטחים שהורחקו מהם היא עניין שנוי במחלוקת משפטית גם לדעתו. הוא אפילו אומר שהיה משלים איכשהו עם החלטת ממשלה מסודרת להרחיק אותם, אך קשה לו לשאת את האופי הפראי של האירוע ואת התעלמות המשטרה. בנושא הזה עשויים להסכים איתו גם אוהדי התנחלויות מושבעים. בצה"ל רושמים אומנם כבר חודש רביעי ברציפות של ירידה מסוימת במעשי האלימות, אך העניין הבינלאומי בתופעה הכעורה רק גובר והולך, ביחס הפוך להדחקה פה, והמחיר עלול להיות בהתאם. בתמונת הניצחון של מפעל ההתנחלויות והחוות עדיין נותרו כמה שטחים מתים.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
