ב־2031 ימלאו מאה שנה לתגלית שהכתה מתמטיקאים בתדהמה ובייאוש. קורט גֶדֶל, גאון אוסטרי מוזר, הוכיח שלא לכל בעיה יש פתרון. ייתכן שהתגלית הזו חלה גם על תוצאות הבחירות הקרובות בישראל. ההיתכנות של מציאת נוסחה להקמת קואליציה חדשה כלשהי, קטנה מאוד. מעבר לפינה אורבת לנו סכנה של הליכה מהירה לבחירות נוספות, וחוזר חלילה, חס וחלילה.
לכאורה, לפי כל הסקרים האחרונים כמעט, גדי איזנקוט בדרך לניצחון. הגוש שבראשותו מקבל בקביעות יותר משישים מושבים, יחד עם הערבים. מסע הבחירות שלו נהנה מתמיכה תקשורתית אדירה, עוצמתית יותר מזו שיצחק רבין או אהוד ברק נישאו על כפיה למהפכי המאה שעברה. שלושה ערוצי טלוויזיה מגויסים וולונטרית למשימה הקדושה – 11, 12, 13.
איזנקוט, בטקס השקת קמפיין הבחירות של מפלגת ישר, השבוע | צילום: אלון גלבוע
"המאמי הלאומי", כינה אותו נחום ברנע בידיעות אחרונות בשבוע שעבר. אכן. רוב עיתונאי ישראל שוקדים כבר ימים רבים על טיפוח הדימוי הזה. רבין ז"ל היה המבוגר האחראי 1992, ברק גיבור ישראל 1999, גנץ התקווה הלבנה 2019, ואיזנקוט הוא המאמי הלאומי 2026, אישיות פוליטית רעננה ללא מתום. אפילו הטעות הטקטית שעשה כביכול בחורף, כשהצהיר על נכונות להסתייע בערבים ("נדע להקים ממשלה גם עם 58 מנדטים"), נזקפת לזכותו, ראיה ניצחת ליושרתו.
הכי מעניין
כזכור, כל שותפיו האפשריים של איזנקוט כבר ישבו בעבר עם הערבים, אפילו ליברמן ישב. קשה להאמין שדווקא הפעם הם יעמדו בפיתוי, אחרי ארבע שנות ייסורים באופוזיציה, סוף העולם לטעמם. התירוץ התורן יאמר שזהו מהלך טקטי שנועד לסלק סוף־סוף את נתניהו מלשכת ראש הממשלה, וללכת מיד שוב לבחירות. מצד שני, קשה לראות את ליברמן מסכים לשבת עם הערבים כשהוא יודע שאוטוטו יהיו בחירות חוזרות, והפעם המצביעים יזכרו לו את התרמית. והרי כמעט בטוח שיהיו בחירות כאלו. ממשלה שנשענת על ערבים, ולו רק על הערבי הטוב מנסור עבאס, לא תוכל לשרוד יותר מממשלת השינוי ע"ה. היא תתקשה לגייס את החרדים בלי לגרום להתנגשויות קשות ברחובות או לטפל באויבינו מסביב טוב יותר מכפי שעשתה זאת הממשלה היוצאת מאז 7 באוקטובר. הישגה הכמעט בלבדי יהיה הוצאת נתניהו לגמלאות, משאת נפשה.
טקס השקת קמפיין הבחירות של מפלגת ישר, השבוע | צילום: אלון גלבוע
הבעיה הגדולה של איזנקוט היא הקמתה הצפויה של מפלגת ימין חדשה. אם מפלגה כזו אכן תקום, נניח בכיכובם של גלעד ארדן ויולי אדלשטיין, אתגר הקמת הקואליציה יסתבך עוד יותר. המוצא היחיד יהיה הקמת ממשלת אחדות איזנקוט־ליכוד, אבל נתניהו לא ירצה ולא יוכל להסתפק בתפקיד פחוּת מזה של ראש הממשלה, מפני שכתב האישום מונע ממנו להיות שר. אם יפרוש מהפוליטיקה תמורת חנינה, יורשו בליכוד יעמוד בפני התלבטות מייסרת: האם לזנוח באופוזיציה את שותפיו הטבעיים (החרדים, בן־גביר, סמוטריץ'), ולחשוש ארבע שנים מנקמתם? ומי בכלל יוכל להיכנס במצודת זאב לנעליו הגדולות של נתניהו בתוך סתיו קצרצר, ולקבל החלטות גורליות מושכלות?
כמובן, הרבה דברים יכולים לקרות בינתיים, ניסים מרעישים לכאן ולכאן, אבל חשוב להכיר בתסבוכת העצומה של המצב האלקטורלי העכשווי, לא לפתח אשליות, ולא לבוא לפוליטיקאים בדרישות בלתי אפשריות. מומלץ גם להם להיות צנועים יותר בניסוח מצעיהם, כדי לחסוך מפח נפש מהבוחרים. "באוקטובר הקרוב ייפתח פרק חדש וטוב בהרבה בתולדות ישראל", הבטיח השבוע איזנקוט בכנס ההשקה של מפלגתו. הוא באמת משוכנע בכך?
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
