מערכת הבחירות הקרובה עומדת להתלכד עם עונת הקיץ החמה. הטמפרטורה של השיח בתקשורת, ברשתות החברתיות וברחובות, תתמזג הפעם עם החום והלחות של הקיץ הישראלי, כך שאפשר להעריך שמכל הבחינות יהיה פה חם עד הסתיו.
דווקא עכשיו, בימים הקרירים האחרונים של השנה הזאת, ולפני שמערכת הבחירות נפתחת באופן רשמי, זה הרגע לומר משהו על אלו שמתקשים לנהל שיח פוליטי בווליום נמוך ובלי קצף על השפתיים.
כשאני נתקל באנשים שמכנים את ראש הממשלה נתניהו "דיקטטור", או באנשים שמכנים את נפתלי בנט "נוכל", אני לא כועס עליהם - אני פשוט מרחם. אני מרחם על חוסר היכולת שלהם למתוח ביקורת עניינית על מנהיגים שהם חולקים על דרכם. כואב לי בשבילם שהם לא מסוגלים לשלוט ברגשות שלהם ולדבר בענייניות.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
הדיבור הלא ענייני מזהם את השיח הפוליטי שלנו ובדרך כלל גם משיג תוצאות הפוכות. הסקרים, וגם תוצאות הבחירות בשנים האחרונות, כבר הוכיחו שנתניהו מפיק רווחים מתופעת "רק לא ביבי" ומהאיבה שרוחשים לו יריביו. השנאה מלכדת את השורות מאחוריו, מחזקת את הנרדפות שלו ומביאה את התומכים בו לקלפיות.
מאידך, תומכי נתניהו כנראה עדיין לא הפנימו שבאותה מידה גם בנט יכול להרוויח מהאיבה שמתפרצת כלפיו בתקופה האחרונה, ובמיוחד מאז התאחד עם לפיד. כשם שהקצף על השפתיים של מתנגדי נתניהו רק מחזק את תומכיו, כך גם האובססיה שמתפתחת כעת בימין נגד בנט עשויה לשחק לטובתו.
מעבר לחישובים הפוליטיים, זה עצוב ומדאיג אם כך תיראה מערכת הבחירות הקרובה. האם אנחנו באמת רוצים שהקיץ הקרוב יאופיין בסרטוני בינה מלאכותית מתוצרת עידית סילמן בהם בנט ישן במיטה עם מנסור עבאס? האם לא קצנו כבר בשלטי החוצות ובכתובות הגרפיטי המכוערות המכנות את נתניהו "מר הפקרה" או "מממן החמאס"?
עוד כתבות בנושא
וכאן מגיעה השאלה העיקרית: מה יכול לעשות האזרח הקטן שלא מתחבר לסגנון הבוטה והארסי שמשתלט על השיח הפוליטי? רובנו הרי לא יושבים בישיבות צוותי הקמפיין של המועמדים והמפלגות, ורק מעטים מאיתנו משתתפים בפאנלים סוערים ורוויי יצרים באולפני החדשות.
ועדיין - יש לנו הרבה כוח. אנחנו יכולים לכתוב תגובות מחאה מנומסות על פוסטים ארסיים של פוליטיקאים ולבקש מהם שידברו יפה; אנחנו יכולים להיפרד מכותבים ברשתות החברתיות שמקללים אנשי ציבור. חלקנו גם נשתתף בפריימריז ונוכל להעניק שם עדיפות למועמדים ממלכתיים על פני מועמדים מפלגים ומקטבים.
הדבר החשוב הוא שנזכור שאפשר לדבר אחרת. שאפשר להתווכח על מועמדים ומנהיגים בלי לנבל את הפה ובלי לכנות אותם בכינויים מכוערים. שאפשר להתמקד בסיבות שבגללם אנו בוחרים במפלגה או במועמד יותר מאשר בסיבות לפסילתם של אחרים, ובאופן כללי: שאפשר להגיד הרבה יותר מה "כן" ופחות מה "לא".