הקמפיין החדש של בני גנץ, שלא פוסל ישיבה עם נתניהו, מתחייב ש"לא נשענים על מפלגות ערביות", ותובע ממשלה "בלי בן־גביר ובלי רע"מ", פתח עליו את שערי הגיהינום האופוזיציוני. עוד קודם לכן, כשגדי איזנקוט, שותפו עד לאחרונה, התראיין ב"פגוש את העיתונות" ונתן להבין שאין לו בעיה להגיע לקואליציה בסיוע מפלגה ערבית, היה ברור שהנושא הזה יתפוס מקום חשוב בדיון הציבורי.
בסופו של דבר, ובהינתן המצב שמשקפים רוב הסקרים, המתמטיקה נראית פשוטה. אם לנתניהו לא יהיו אחרי הבחירות 61 מנדטים כדי להקים קואליציית ימין, יצטרכו בגוש הנגדי, בסבירות גבוהה, לבחור אחת מן השתיים: או להקים ממשלה בתמיכת רע"מ, או להפסיק את החרם על נתניהו ולהעדיף ממשלת אחדות ציונית רחבה.
מה אומרים שאר השותפים הפוטנציאליים על חיבור פוליטי עם הערבים? ליברמן נגד, מצד אחד. יאיר גולן מאמין שמנסור עבאס הוא "המועמד הטבעי לקואליציה עתידית", מן הצד השני. בארכיון העיתונות ההיסטורי של יאיר לפיד - שחברת מפלגתו מירב כהן הגדירה לא מכבר את מנסור עבאס כ"ציוני" - אפשר למצוא הכול, מתמיכה מלאה ועד התנגדות מלאה. ונפתלי בנט? הוא, כזכור, רגע לפני שחתם בהתלהבות על הסכם קואליציוני עם מנסור עבאס, דרש מוועדת הבחירות לפסול אותו ואת המפלגה שלו בטענה שהם תומכים בטרור, ובמקביל הסביר ש"מנסור עבאס הוא תנועה אחות של חמאס, ושתיהן תנועת בת של האחים המוסלמים העולמית", וגם ש"לשתף פעולה עם רע"מ זה דבר מטורף לגמרי". עם הרקע הזה, מי שרוצה להמר על סמך האתמול מה בנט יעשה מחר, עושה את זה על אחריותו.
הכי מעניין
לא מזמן, בניסיון לנער מהגב את החיבור שלו עם הטרור, הכריז מנסור עבאס שהמפלגה שלו תיפרד ממועצת השורא וש"אנחנו לא האחים המוסלמים". אם הבדיחה הזו לא הייתה על חשבוננו, היינו יכולים לצחוק ממנה
חשוב לומר את הדברים באופן ברור. רע"מ היא מפלגה שבמשך שנים משתפת פעולה עם ארגוני טרור, שאנשיה טיפחו קשרים שוטפים עם חמאס, ושראשיה חיבקו אל חיקם רוצחי יהודים רבים. לשתף פעולה איתם זה לעצום עיניים מול כל מה שעשו השותפים שלהם ב־7 באוקטובר. לעצום עיניים מול הרצח, מול האונס, מול החטיפה, מול האכזריות, מול צימאון הדם. בנסיבות האלה, מדכדכת מאוד המחשבה שיש בתוכנו פוליטיקאים שבבחירה בין שיתוף פעולה עם נתניהו לשיתוף פעולה עם רע"מ בוחרים ברע"מ. וכן, העובדה שנתניהו עצמו היה מוכן בעבר לשיתוף פעולה עם החבורה הזאת לא הופכת את החיבור איתה ללגיטימי יותר, היא רק מטילה גם עליו אחריות למקום שהגענו אליו.
האשליה וההונאה
כתבתי כאן בעבר שמנסור עבאס הצליח לבלבל גם אותי. שלא פעם, כששמעתי אותו מדבר, חשבתי שהנה מתגשמות התקוות שלנו לערבי ישראלי שלא ידבר איתנו בפלסטינית. חשבתי שהימין צריך להחליט איך הוא מתייחס למציאות שבה מגיע נבחר ציבור ערבי שנשמע אחרת מכל קודמיו, שמדבר על רצונו בשיתוף פעולה, ושנראה שמשלים עם קיומה של מדינת ישראל כמות שהיא. טענתי בטור הזה שיש לבחון ברצינות את כוונותיו של האיש נוכח הזמירות החדשות שהוא משמיע.
מנסור עבאס | צילום: לשכת עורכי הדין
אז איך הוא הצליח לבלבל אותנו? ראשית משום ששפתו, לפחות בעברית, שונה מזו של עמיתיו. שנית, משום שניזונו כולנו מעיתונות שהקפידה לא לספר לנו כלום על מעשיו, על פעולותיו ועל תפיסת עולמו. כשהמצב הזה השתנה, בעיקר בזכות כתבים נמרצים כמו ישי פרידמן וכמו אנשי הקול היהודי, וכשהתחלנו להיחשף יותר ויותר לחומרים הקיצוניים האלה, גיבוש העמדה נעשה קל הרבה יותר.
לפני כמה שנים, כשעמית סגל הציג ב"אולפן שישי" את שאלת הסקר "האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?", לבשה העיתונות זעזוע. יאיר לפיד, אז שר החוץ, נעלב והגדיר את השאלה הזו "חרפה" ו"הסתה גזענית". ערוץ 12, באיחור, התנצל והבהיר ש"בדיעבד ברור לנו שעצם הצגת השאלה היה שגוי ואנו מתנצלים על כך". נציב תלונות הציבור של הרשות השנייה קבע ש"ניסוח השאלה עורר אי נוחות גדולה והיה מקום לנסחה בדרך אחרת, שאינה פוגענית". אה, והיו גם תוצאות לסקר ההוא. 47 אחוז מהנשאלים הסכימו עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור ו־43 אחוזים התנגדו לה.
ומכיוון שבעיתונות אנחנו לא מסתפקים רק בשאלות סקר ולבטח לא בתגובות של בעלי דעה, אלא מנסים לבדוק מה אומרות העובדות, בואו ניתן להן לדבר.
לא מזמן, בניסיון לנער מהגב את החיבור שלו עם הטרור, הכריז מנסור עבאס שהמפלגה שלו תיפרד ממועצת השורא וש"אנחנו לא האחים המוסלמים". אם הבדיחה הזו לא הייתה על חשבוננו, היינו יכולים לצחוק ממנה. לפני קצת יותר משלוש שנים מת השייח' יוסוף אל־קרדאווי, מחשובי פוסקי ההלכה המוסלמים. אנטישמי, שונא ישראל, האיש שהתיר הלכתית פיגועי התאבדות נגד ישראלים. רגע אחרי שעצם את עיניו הגיעה הודעת אבל מטעם הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, זה שמפלגת רע"מ פועלת מטעמו ושמנסור עבאס הוא סגן היו"ר שלו, על האיש ש"הקדיש את חייו למען הגנה על דת האסלאם והמוסלמים". "אנו מבקשים מאללה יתעלה", מוסיפה הודעת האבל, "שיעטוף את השייח' וחכם הדת שלנו הדוקטור יוסוף אל־קרדאווי ברחמיו הרבים, ושישכנו ברחבי גן העדן שלו, ושישרה סבלנות ונחמה על משפחתו, תלמידיו וכלל אוהביו ושיגמול לו עבורנו ועבור אומתנו את הגמול הטוב ביותר בזכות הידע הרב והמחכים שהוא הותיר אחריו".
שאלתי אז את ח"כ עבאס לפשר האבל שלו ושל חבריו על מותו של מי שאישר לפוצץ אוטובוסים של יהודים. "הודעת תנחומים לא רלוונטית לאידיאולוגיה ולעמדות הערכיות של התנועה האסלאמית ורע״מ", הסביר לי. "באסלאם יש מצווה הלכתית לנחם על אנשים שמתו בלי להתייחס לדעות שלהם או לחילוקי הדעות איתם". תגידו, זה נראה לכם שותף לגיטימי לקואליציה במדינת ישראל? גם אחרי 7 באוקטובר זה נראה לכם הגיוני? זה אמיתי שבהתלבטות בין שיתוף פעולה איתו לשיתוף פעולה עם הליכוד של נתניהו, אתם בוחרים בו?
וזה לא היה אירוע חריג. מאיר אטינגר מהקול היהודי פרסם במהלך השנים תמונות של עבאס מאירועים שכולם תמיכה בטרוריסטים. כך, לדוגמה, התמונה שלו כשהוא מגיע לרמאללה לביקור חיזוק אצל אנשי חמאס שגורשו מירושלים. כך כשהוא משבח את צעדות השיבה, ומגנה את "הפשעים הנתעבים של צבא הכיבוש הישראלי נגד עמנו הפלסטיני בעזה".
עוד כתבות בנושא
בואו נלך אל התופעה שמלווה אותנו כבר שנים: התמיכה של חברי כנסת ערבים במחבלים ובמשפחותיהם. עד היום לא הצליח מנסור עבאס להסביר איך אפשר להסתכל על סדרת ביקורי הבית שערך אצל משפחות של רוצחי יהודים בלי לראות בו תומך טרור. ב־2013, לדוגמה, הוא הגיע עם צמרת רע"מ לביקור תנחומים בעכו אחרי מותו של המחבל פאוזי נימר, ראש "החוליה העכואית", שבשנות השישים רצחה את ויקטור גואטה, רחל ברסלר וחיים מניקוביץ. החוליה בפיקודו של נימר ביצעה 22 פיגועים, והניחה מטעני חבלה בין השאר בצמוד למבני מגורים, בסמוך למשאיות ורכבי הסעה ציבורית ועל פסי רכבת. 27 מאסרי עולם נגזרו על נימר. אחרי 16 שנה הוא השתחרר בעסקת ג'יבריל.
מנסור עבאס וחבריו ביקרו גם ביישוב בענה אצל משפחת בכרי, ששניים מבניה סייעו למחבל המתאבד שביצע את הפיגוע בצומת מירון. בפיגוע הקשה הזה נרצחו מרדכי יהודה פרידמן, מרלן מנחם, מייסון אמין חסן, רס"ל רוני ע'אנם, סמל עומרי גולדין, סמל יפעת גבריאלי, שרי גולדשטיין, אדלינה מקונה ורבקה רוג'ה. אנשי רע"מ הגיעו לחזק גם את משפחותיהם של סמיר סרסאווי ועלי עומריה מאבטין, שנידונו למאסר ממושך לאחר שב־1988 השליכו רימונים ללב אוכלוסייה אזרחית בחיפה וגרמו לפציעתם של 29 בני אדם. את יום הביקורים ההוא הם סיימו בעראבה, אצל מוחמד כנעאנה, שריצה מאסר בגין ניסיון לתווך בין ארגון חיזבאללה לפעילי טרור מג'נין.
ב־2017, כך חשף בעבר ישי פרידמן, ישב מנסור עבאס בשורה הראשונה באירוע קבלת הפנים למחבלת לינה ג'רבוני, שסייעה לאנשי הג'יהאד האסלאמי לבצע פיגועי תופת בישראל. עוד קודם לכן השתתף באירוע הענקת תעודות ומתנות למחבלים משוחררים, כשמצדדיו ומלפניו יושבים גיבורי הערב ובני משפחתם.
עוד כתבות בנושא
וזה לא מסתכם בעבאס עצמו. חבריו לרע"מ השתתפו לא פעם במפגני תמיכה במחבלים. בתקופת ממשלת השינוי, כשרע"מ הייתה חלק בלתי נפרד מהקואליציה, הגיע לעכו יו"ר ועדת הפנים של הכנסת מטעמה, סעיד אלחרומי, לרגל אירוע הזדהות עם מי שנעצרו בחשד לניסיון לרצוח יהודים ולשרוף את רכושם בפרעות שומר החומות. בין הנעצרים היו גם מי שהציתו את מלון האפנדי, הצתה שבעקבותיה נשרף למוות אבי הראבן, ומי שעשו לינץ' אכזרי בשני יהודים בעיר.
רק לפני כמה שבועות בחר מנסור עבאס לרדת משידור ברשת ב', כשאסף ליברמן שאל אותו אם הוא תומך בהשמדת חמאס. עבאס העדיף לא לענות את התשובה שחשבנו שבישראל המקוטבת היא אחת היחידות שיש לגביה הסכמה חוצת מחנות.
במסווה של חסד
לפני שנתיים כתבתי בטורי על סיפורו של שיתוף הפעולה המטלטל בין מפלגת רע"מ של מנסור עבאס ובין שורה של ארגוני טרור ביו"ש וברצועת עזה. חלק מהדברים נחשפו עוד קודם לכן בידי איילה חסון ויפעת ארליך.
לפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, נזכיר, יש שתי זרועות. הזרוע הפוליטית, שמפלגת רע"מ פועלת במסגרתה, והזרוע החברתית, שמובילה עמותת "סיוע 48", או בשמה הרשמי המלא "העמותה האסלאמית למען יתומים ונזקקים". העמותה הזו מגלגלת תרומות בסדרי גודל ענקיים של עשרות מילוני שקלים בשנה, וחברי ההנהלה שלה הם אנשי רע"מ המשובצים ברשימתה לכנסת. על העמותה הזאת אמר מנסור עבאס בעבר ש"פרויקט הרשימה המאוחדת בכנסת אינו הפרויקט החשוב ביותר של התנועה האסלאמית, אלא השלישי או הרביעי, לאחר עמותת אל־אקצה ועמותת הסיוע 48 למען יתומים".
דובר צה"ל הקודם, תא"ל דניאל הגרי, הסביר בתחילת המלחמה ש"חמאס ניסה לצייר את עצמו כארגון צדקה לעניים, שאוסף תרומות לעניי עזה, ובפועל זה ארגון שגרוע מדאע"ש. מי שתורם לארגון הזה תורם למעשי דאע"ש". מי באמת תורם לחמאס? העמותה של מנסור עבאס ושל רע"מ. פורום "בוחרים בחיים", המאגד משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה, השקיע בשנים האחרונות משאבים רבים כדי לעקוב אחרי פעילות עמותות הצדקה של התנועה האסלאמית, אחרי הקשר שלהן לאנשי רע"מ ואחרי החיבור שלהן לעמותות הקשורות לחמאס. ממצאי הפורום מטלטלים.
אנשי מפלגת רע"מ משתפים פעולה זה שנים – בתרומות, בסיוע, במפגשים ובתמיכה – עם לפחות חמישה גופים שמדינת ישראל הגדירה כארגוני טרור, כאלה הקשורים בחמאס ומעניקים לו מעטפת אזרחית תומכת. כמה מבכירי חמאס, שכיכבו אחרי הטבח בערוצי הטלוויזיה ברחבי העולם כשהם מצדיקים את הרצח ההמוני, היו שותפים בעצמם עד לא מזמן לאירועים ולמפגשים עם אנשי רע"מ.
עמותת "סיוע 48" המדוברת, האחות של רע"מ, שיתפה פעולה במשך שנים עם "האגודה לטיפול ביתומים בבית־לחם", המוגדרת בישראל כארגון טרור לכל דבר ועניין. אנשי העמותה הישראלית ביקרו אצל אנשי הארגון וסייעו לו לחלק כספים לנתמכיו. כששר הבטחון בנימין בן־אליעזר הוציא את הארגון אל מחוץ לחוק כבר ב־2002 הוסבר כי הוא "חלק מהתשתית הכלכלית של החמאס ומסייע במימון פעילות הטרור של התנועה". העמותה המסונפת לרע"מ משתפת פעולה עם עוד ארגוני טרור. כך "אגודת הצדקה האסלאמית לטיפול ביתומים ביאטה", כך "אגודת הצדקה האסלאמית בדורא", כך "האגודה האסלאמית ברצועת עזה", כך "אגודת הצדקה האסלאמית בחברון". כולם ארגונים המזוהים עם חמאס ומסונפים לו.
ברע"מ נהנו להציג את עצמם במשך שנים כמי שלא מסייעים לטרור אלא תומכים במפעלי עזרה לציבור הפלסטיני, לילדיו, לחוליו ולרעביו. אלא שהסיוע הזה לארגונים המחוברים לחמאס, שנהוג להגדירו כ"פעילות צדקה", בונה את העורף התומך של הטרור. מי שמקבל סיוע, גם אם מקורו בעמותה ישראלית, יודע להודות לחמאס שארגן לו את זה. מעבר לכך, כשחמאס לא צריך להשקיע כסף בנזקקיו משום שיש מי שמממן אותם, הוא יכול להפנות את הכסף לתחומים אחרים, ותחשבו לאילו.
נציג שב"כ שהופיע לפני כעשור בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, על רקע קידום הצעת חוק המאבק בטרור, הסביר שארגוני המעטפת הפועלים לצד ארגון הטרור ועוסקים לכאורה בצדקה ובסוגיות אזרחיות "פועלים גם להגביר את התמיכה שלהם בקרב האוכלוסייה. הם משרתים בסופו של דבר את הזרוע הצבאית... אם ארגון חמאס אומר לארגוני המעטפת: רבותיי, אני צריך שתעמידו לי 30 אחוזים מהתקציב שלי בצורה של סיוע הומניטרי, אז ודאי שחמאס יכול לפנות 30 אחוזים למטרות כמו בניין הכוח הצבאי. החמאס יודע היטב שבלי הסיוע ההומניטרי הוא לא יתקיים, לא תהיה לו תמיכה באוכלוסייה".
ב־2019 וב־2021 קיימה עמותת "סיוע 48" שני אירועים ברצועת עזה. את שניהם כיבד בנוכחותו בכיר חמאס ע'אזי חמד, שגם נשא דברים אל מול ראשי העמותה, חברי רע"מ הישראלים, בירך אותם ואת פעילותם, הודה להם ושיבח אותם על תרומתם לתושבי עזה.
שנתיים אחר כך היה חמד הבולט שבמרואייני חמאס אחרי 7 באוקטובר בכל הרשתות, כשהוא מבטיח ש"נעשה את זה שוב ושוב", ש"תהיה פעם שנייה, שלישית ורביעית", ושמטרתו השמדת מדינת ישראל. זה הפרטנר של החברים מרע"מ. רק לפני כחצי שנה המליצו ברשם העמותות לפרק את העמותה הזו, "סיוע 48", בין השאר משום קשריה לארגוני טרור ומשום שהעבירה כספים לארגונים המוכרזים כארגוני טרור. כל מה שנכתב בטור הזה כבר פורסם בעבר, כאן ובמקומות אחרים. מי שבוחר להתעלם מהדברים לא יכול ליהנות מחזקת תום הלב.
תגידו, יש יהודי ישראלי שפוי שיכול לנרמל שיתוף פעולה פוליטי עם כל זה, כשההצדקה היחידה לכך היא "רק לא ביבי"?
עוד כתבות בנושא
