כמו זיקית שמשנה את צבעיה ויודעת להסתוות בהתאם לתנאי הסביבה ולצורכי ההישרדות שלה, כך יושב ראש רע"מ מנסור עבאס משתמש בטקטיקת הסוואה פוליטית חדשה. בהצהרה דרמטית לעמית סגל הודיע: "אנחנו לא האחים המוסלמים", ואמר שהמפלגה עומדת להיפרד ממוסדות התנועה האסלאמית וממועצת השורא.

מי שמכיר את קוד ההפעלה התרבותי־אידיאולוגי של האחים המוסלמים יודע שאפשר להוציא אח מהתנועה, אבל אי אפשר להוציא את התנועה מהאח. היפרדות כזו, אם תקרה, תהיה צעד טקטי בלבד לשם הישרדות פוליטית. עבאס מבין שהוצאת התנועה האסלאמית ורע"מ מחוץ לחוק, לנוכח חשיפת תמיכתן בחמאס ובארגוני טרור, היא ענין של זמן - ולכן קפץ מהספינה הטובעת. או שאולי מועצת השורא החליטה זאת?

הצהרה דרמטית כזאת מפי סגן ראש התנועה האסלאמית מעוררת סדרת שאלות. האם הייתה מתואמת עם ראשי התנועה ומועצת השורא? אם לא, מה הייתה תגובתם להצהרה? מה היו המטרות שעמדו מאחורי ההצהרה, ומה הסיכויים והסיכונים שמהלך כזה מזמן לעבאס ולרע"מ?

עד כה, היחידים מקרב התנועה האסלאמית ומועצת השורא שהגיבו על ההצהרה היו איברהים צרצור, קודמו בתפקיד, וח"כ ואליד טאהא. צרצור מתח ביקורת חריפה על המהלך, וטען כי "רע"מ נוסדה בידי התנועה האסלאמית כדי לשמש כמגן שלה. כל מי שחושב שזה רק משחק יכול ללכת לעזאזל". טאהא טען כי אינו יודע למה התכוון עבאס, אך קבע שמדובר בתגובה ל"הסתה של בנימין נתניהו נגדנו". יתר בכירי התנועה שותקים בינתיים שתיקה רועמת. מכאן נראה כי ייתכן שעבאס לא תיאם את המהלך עם מועצת השורא.

אפשר להעריך לפחות שלוש מטרות שעמדו לנגד עיני עבאס: הראשונה היא הרחבת מִנעד הלגיטימציה הפוליטית בקרב מפלגות המרכז, ואולי אף הליכוד. עבאס למעשה מכריז: "אני כשר". המטרה השנייה היא בדיקת גבולות הסובלנות בקרב בכירי רע"מ ומצביעיה. אם הצהרתו תזכה לתמיכה, הוא יוכל להוכיח למתנגדים שהמהלך כדאי. אם יספוג התנגדות גורפת, ייתכן שישמח להיבעט החוצה. הדחה תעניק לו חותמת כשרות למהדרין. המטרה השלישית מכוונת להישרדות פוליטית כפולה: חוקת התנועה מגבילה את כהונת ראש הזרוע הפוליטית בכנסת לשתי קדנציות. עבאס זכה מההפקר בשל משבר הבחירות בישראל, וכיהן כחמש קדנציות קצרות. ייתכן שהוא מבשל משבר פנימי כתירוץ, לזכות בהדחה שתכשיר אותו מחדש בזירה הפוליטית אחרי טבח חמאס. בד בבד, הדחה כזו תהיה קרש הצלה מהתנועה שחרב משפטית תלויה מעליה.

אם המהלך נעשה על דעתו בלבד, הוא מקפל בתוכו גם סיכונים. מחלוקת פנימית במועצת השורא עלולה להביא לפיצול מִשני בפלג הדרומי, המזכיר את השבר ההיסטורי בתנועה האסלאמית. במקרה כזה המתנגדים ל"בגידה" עלולים להצטרף לפלג הצפוני הבדלני, והתומכים יישארו עם עבאס ברע"מ מוחלשת. סיכון נוסף הוא אובדן בסיס המצביעים המסורתי והקשר עם האליטה הרעיונית, המרוכזת בעיקר במשולש הדרומי. בלעדיהם רע"מ לא תעבור את אחוז החסימה.

הסיכון השלישי נוגע לעתיד התנועה. אם עבאס יתנתק מהתנועה האסלאמית, בג"ץ ירגיש נוח יותר להוציא אותה מחוץ לחוק ולזכות בנקודות אצל הימין - אך עבאס יזכה למעמד של "סוכן ציוני" בעיני התנועה.

אלה הסיכויים שהמהלך עשוי להביא להתממשותם: הכשרת רע"מ תסלול את דרכה מחדש להמליך מלכים מהסוג של נפתלי בנט, גדי איזנקוט ואחרים, והיא גם תרחיב את בסיס הכוח הפוליטי בהצטרפות תומכים חדשים, המעריכים את העצמאות שהפגין עבאס.

השאלה אם מועצת השורא תגיע לקונצנזוס או למחלוקת באשר להיפרדות נותרת פתוחה עד לישיבתה בעוד כחודש. אם עמית סגל יכבד את את ראש התנועה בריאיון משלים, הוא יוכל לשאול לדעתו על הצהרות סגנו. אם ישיב "לעולם לא", נדע שהפלג הדרומי בדרך לפיצול. אם יאמר "אנו שוקלים", נדע שההכרזה זוכה לתמיכת ראשי התנועה, שהחליטו שההסוואה הפוליטית היא צו השעה.