נתניהו יבטל את הבחירות? בשמאל רוצים לייצר כאוס

השמאל מנסה לפמפם היסטריית המונים חדשה: הקואליציה תבטל את הבחירות. ואם לא תבטל אותן, היא תדחה. ואם לא תדחה, תזייף את התוצאות. סקר של ערוץ 12 קבע כי "50 אחוזים מהציבור מאמינים שקיימת אפשרות שהממשלה תבטל את הבחירות... בקרב האופוזיציה, 71 אחוזים מאמינים לאפשרות הזו".

זו שיטת התעמולה של התקשורת משמאל: קודם ממציאים שטות כלשהי, דוגמת "בממשלה חושבים לדחות את הבחירות". אחר כך שואלים על ההמצאה במסיבת עיתונאים. גם אם מתקבלת הכחשה, מוסיפים את הנושא לסקר בנוסח: "האם אתה מאמין שיש אפשרות?". בסקר יתמכו כ־50 אחוזים בכל טענה נגד הקואליציה ובנימין נתניהו, בוודאי כשהיא מנוסחת באופן לא מחייב כל כך. כעת הסקר הופך לחדשות - "50 אחוזים מהציבור: הממשלה עלולה לבטל את הבחירות". עכשיו הרבה יותר אנשים מאמינים שזו אמת, כי בחדשות אומרים זאת, וחצי מהציבור משוכנע בכך.

מטרת האקטיביזם הפוליטי הזה היא לייצר היסטריית המונים, שתלבה את היצרים ותועיל לשמאל בבחירות. במאבק השמאל נגד הרפורמה ראינו את השפעת התעמולה הזאת, כאשר שטות גמורה, כמו הטענה שחקיקת הרפורמה היא "חיסול הדמוקרטיה", עוררה בהלה ציבורית בשמאל והולידה מחאות המוניות. לא היה בדל אמת בטענות הללו, אבל מכונת התעמולה עשתה את שלה, וכך זכו קומץ קיצונים, "מנהיגי המחאה" הנרקיסיסטים, לתמיכתם של מאות אלפי אזרחים נורמטיביים בדרך כלל. איך אומר השמאל? "מכונת רעל".

על בסיס ההפחדות על "ביטול הדמוקרטיה" מקווה השמאל שהקמפיין על דחיית הבחירות יצליח שוב לעורר בהלה. כדי להבין מדוע הציפייה הזו איננה מופרכת, צריך להיזכר לרגע בעשור החולף, המטריד והמדאיג ביותר בתולדות המדינה.

טקטיקת הסיוט

נתחיל בבחירות 2013, שהיו דרמטיות יחסית בנוף הישראלי, בעיקר משום שאחריהן קמה ממשלה של הליכוד וישראל ביתנו (שהתאחדו בבחירות), יש עתיד, "התנועה" של ציפי לבני, והבית היהודי בראשות נפתלי בנט, בשיא האהדה שלו, בעיקר במגזר הדתי־לאומי. זו הייתה יכולה להיות ממשלת ניסים ונפלאות, אבל למגינת הלב היא עשתה את ההפך הגמור, והוכיחה שדור הפוליטיקאים החדש - ובעיקר "האחים" בנט ויאיר לפיד (לבני כבר הייתה בצניחה חופשית פוליטית - לא באו לשרת את עמם, אלא את עצמם.

הקואליציה מלאת התככים, המזימות והמגלומניה הזאת נפלה במהירות, ובבחירות 2015 לפיד ובנט נחלשו. לפיד איבד יותר מ־170 אלף מצביעים, בנט יותר מ־60 אלף. הליכוד, מנגד, התחזק.

אלו היו בחירות טראומטיות לשמאל. לנגד עיניו קמה על חורבות "ממשלת האחים" ממשלה שהייתה מעין "ימין על מלא": הליכוד, ההתפצלויות המסובכות של הציונות הדתית (שכדי לתאר אותן צריך מאמר נוסף), החרדים, ישראל ביתנו והסמן השמאלי "כולנו" של משה כחלון.

מאז החל השמאל לשבור את כל הכללים והנורמות הדמוקרטיות במטרה להביא לקץ שלטון נתניהו והליכוד. הוא הפעיל לשם כך כמה זרועות: מערכות האכיפה, שיזמו ותפרו את תיקי נתניהו, התקשורת, שמעבר לתעמולה הרגילה נגד הימין ונתניהו הפכה לחלק אינטגרלי ממלאכת התפירה, וההפגנות הסדרתיות, שהפכו לאישיות ופרועות עם התחלה סמלית להפליא בפתח־תקווה מול בית היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט, שנכנע וכרע ברך מול המחנה האנטי־דמוקרטי עוד לפני שיכולתם להגיד "פרשת משפטים בושה".

עברנו מאז שלל התפתחויות בבליץ של השמאל נגד הדמוקרטיה הישראלית. השחיתות השלטונית והשררה הלא חוקית של מערכות האכיפה והמשפט התגברו באופן ניכר, הוסיפו והתרחבו לעוד מוסדות רבים בשירות המדינה, ובהם גם מערכת הביטחון.

כך רוסקו שלטון החוק ועקרונות יסוד דמוקרטיים, ככפיפות שירות המדינה לרשות המבצעת. במקביל המחאה הלכה והחריפה, מפתח-תקווה דרך בלפור ועד לקפלן, עם רטוריקה מקצינה ואלימות מסוכנת, שמטרתה להפוך את חיי האזרחים ונציגיהם הנבחרים לסיוט עד שימאסו בשלטון. בחזית שלישית החריפו הפוליטיקאים משמאל את הטון והמסרים בכל מערכת בחירות, כולל כינוי נתניהו "בוגד" והשוואתו לרג'פ טאיפ ארדואן בשלטי חוצות.

אם כן, אנו חווים עשור של ערעור היסודות המוסדיים והאזרחיים והדמוקרטיים. בתוספת מצב הרוח הציבורי הקשה מאז 7 באוקטובר והתמשכות המלחמה, לא בטוח שהשמאל טועה לחשוב שאולי יספיק להדליק פתיל אחד קצר כדי לקבל מחדש בערה לאומית.

הצרה היא שהשמאל לא חושש מכך, אלא להפך, זה בדיוק מה שמייחלת לו הנהגתו הנוכחית, מבנט דרך לפיד ועד יאיר גולן - משום שהם מניחים שמהומה ציבורית כזאת תשרת אותם פוליטית.

דלות החומר

צריך להודות שהימין לא טמן ידו בצלחת, והוסיף לא מעט דלק למדורה. הממשלה הנוכחית עשירה בטעויות ומעוטת הישגים. ממשלת הימין הפגינה גאוותנות רבה ועשייה דלה. לו רק היו נבחריה קצת יותר ענוותנים ופחות חדלי אישים, אילו במקום לקדם פוליטיקה של זהויות מימין – בתמונת ראי לפוליטיקה של השמאל – היו מקדמים פוליטיקה של מדיניות ציבורית לאומית, כנראה היינו במקום שונה בתכלית.

צריך לומר גם שחלק ניכר מדור הפוליטיקאים החדש והמוביל בימין הוא מעין תמונת ראי של כל הפתולוגיות של מקביליהם משמאל, מתרבות יח"צ ושקר ועד אינטרסים אישיים ופוליטיים שגוברים ללא היסוס על האינטרס הלאומי. גם הם לא מהססים ללבות אש כשהיא נוחה להם, ופיהם מפיק אמירות קיצוניות ברהב מזיק בזירה המקומית והבינלאומית.

ועדיין, גם במצב העניינים הרעוע הזה דבר אחד בטוח: הבחירות יתקיימו במועדן או לפני כן. הקמפיין של השמאל הוא עוד חוליה בשרשרת ניסיונותיו לזרוע תבהלה ציבורית. ממילא הוא כבר דאג לכך שישראל לא תהיה מדינה דמוקרטית, והבחירות בה יהיו משחק ראווה לפרוטוקול. הימין בתורו מבטיח להציע לבוחריו בערך את אותם שחקנים עייפים, שהחליטו לחנות לנצח בפוליטיקה.

עוד יבוא תיקון, כי כך לא נוכל להמשיך. עוד יעלה דור חדש, ציוני ורציני. עוד יגיעו נציגי הדור הצעיר, שהעמיס על כתפיו שנתיים של מלחמה קשה. הם יבואו להנהגה מפוכחים, רציניים ומאוחדים יותר. לא תאוות השררה ולא מגלומניה יניעו אותם, אלא האינטרס הלאומי והרצון לתקן, כדי להבטיח את הישרדותנו ושגשוגנו כעם. כך הכרחי, ונתפלל שהם יגיעו כמה שיותר מהר.