בשורות הבאות עומד להיות אבסורד מובנה, כי הן עושות בדיוק את הדבר שהן מטיפות לא לעשות - להגיב לטיעוני האופוזיציה לגבי ביטול הבחירות.

כבר תקופה לא קצרה שהקואליציה בכלל, והימנים בפרט (ותתפלאו, אין זהות מוחלטת בין השניים), צריכים להתגונן מהטענה שהבחירות עומדות להיות מבוטלות, או להידחות, או להיות בחירות לא חופשיות, או כל אחד משילובי הדברים וצירופיהם, ולאו דווקא בסדר הזה. למה? ככה. כי מישהו בשורות האופוזיציה, ובשורות חלקים בתקשורת ששמחו לשתף פעולה, החליט שזה הנושא.

פתאום שאלות נשאלות, ותהיות מועלות, והתארגנויות מתארגנות, והשאלה החשובה היחידה שעומדת על הפרק, כך נראה, הפכה להיות האם נותרה בישראל דמוקרטיה? או שמא תממש הממשלה את תוכניתה האיומה - שהיא כל כך איומה עד שהיא מעולם לא הכריזה עליה בעצמה - לבטל את הבחירות?

שאלות פרקטיות בכלל לא מעניינות כשזה הלך הרוח. כיצד תבטל הממשלה את הבחירות? באיזו עילה? באיזה רוב? איך, טכנית, תתקיים הצבעה שתקבל רוב של שמונים חברי כנסת? ולמה, למען השם, שתוכנית כזאת תקודם? כיצד ממשלה שלא מצליחה כבר כעת להחזיק רוב בכנסת בגלל המריבה הבלתי פתירה לגבי גיוס החרדים, שלא מסוגלת לגייס רוב לתקציב, שלא מסוגלת למלא את ימיה החוקיים, תצליח להאריך אותם בהצבעה מלאכותית?

דומה ששום תשובה לא משנה, ושום התייחסות לא מועילה. כשנתניהו התעלם משאלה בנושא, שאלו למה הוא מתעלם. כששרים עונים בשצף קצף למי שטוען זאת כנגד הממשלה, מתכחשים להכחשותיהם. המופרך הפך לכל כך מובן מאליו, עד שנפתלי בנט, מי שהיה עד לפני דקה במונחים פוליטיים איש ימין, מצטרף למסיבה ומצהיר שלמען הדמוקרטיה הוא לא יחשה, ולמען קיום הבחירות במועדן הוא לא ישקוט.

האבסורד כל כך הופנם, עד שאף אחד לא עוצר לתהות מדוע אנשים צריכים להתכחש לכוונה עתידית, תיאורטית, שמעולם לא הועלתה בעל פה, בכתב, או בכל צורת ביטוי אחרת? מדוע צד פוליטי צריך להתגונן, באופן צופה פני עתיד, אל מול האשמה בפשע שהוא לא ביצע, ומעולם לא הצהיר או אפילו רמז שיבצע?

כשהיה צריך להסביר מדוע יש להגביל את הדמוקרטיה, שלפו בבית המשפט העליון את טיעון "ומה אם הרוב יחליט להרוג את כל הג'ינג'ים?". דומה, שכיום הג'ינג'ים יכולים לשחרר אנחת רווחה - הסכנה עברה מהם, לשאלת הבחירות עצמן. אל תאמרו יותר "מי ידאג לזה שלא יהרגו את הג'ינג'ים", אלא "מי ידאג לכך שלא יהיו בחירות". אגב, אם הייתי ג'ינג'י לא הייתי נרגע כל כך מהר - במצב החוקי בישראל קל יותר להרוג אותם, חוקית, עד האחרון שבהם, מלבטל את הבחירות.

אז מה עושים אל מול קמפיין כל כך אבסודרי, שמבסס האשמה על בסיס כוונות נסתרות, שאפילו לא הוכח שהן משאלת לב? מה צריכה להיות התגובה לסוג כאלה של טענות? ובכן, כלום. פשוט כלום. תמשיכו בחייכם. תתעלמו. הטענה תעלה, ואם יתעלמו ממנה, היא פשוט תרד, ותעלה רעותה הטובה ממנה.

הדיון הציבורי צריך להתקיים בשדה העובדות, לא בממלכת האשליות. יש לנו מספיק סוגיות חשובות במדינה הזאת, כמו גם מספיק צרות וביקורות אמיתיות וצודקות שקשורות בממשלה, בשביל שנבזבז את זמננו על שטויות. בואו נקדיש את הזמן אליהן.