מרבאט, בקצה המערבי של העולם הערבי, מביטים מזרחה ורואים מזרח תיכון שמתחמש במהירות. במרוקו רוצים לעמוד בקצב, לא להישאר מאחור, ובבית המלוכה כבר סימנו את השלב הבא. הממלכה מבקשת לייצר נשק בעצמה, למכור טכנולוגיה צבאית למדינות אחרות ולהסתמך פחות על ספקים זרים. בשבוע שעבר הציג המלך מוחמד השישי בבירה תוכנית תעשייתית שנועדה לספק עד 2035 כ־40 אחוזים מצורכי הביטחון של מרוקו.
התוכנית יוצאת לדרך בשעה שרבאט זוכה לתמיכה דיפלומטית גוברת בעמדתה בסוגיית סהרה המערבית. המלך בחר לבסס את התוכנית על יכולות הייצור שכבר קיימות במרוקו. תעשיות הרכב, התעופה והאלקטרוניקה מספקות תשתית לפיתוח כטב"מים, מערכות אוטונומיות, כלי רכב יבשתיים וכלי שיט, וכן לפיתוח יכולות בתחומי הגנת הסייבר והבינה המלאכותית. המטרה היא להקים שרשרת ייצור מקומית, משלב התכנון ועד התחזוקה.

חגיגות במרוקו השבוע לאחר שארצות הברית אימצה מפה רשמית חדשה של מרוקו הכוללת את השטח השנוי במחלוקת במערב סהרה. | צילום: AFP
רבאט, שכזכור נרמלה את יחסיה עם ישראל ב־2020 במסגרת הסכמי אברהם, שואפת לייצא יותר מ־65 אחוזים מתוצרת הענף וליצור בתוך תשע שנים כ־50 אלף מקומות עבודה. לפי התוכנית, קרן חסן השני תעמיד למימון המהלך ארבעה מיליארד דירהם, שהם כ־400 מיליון דולר. שני אזורי תעשייה חדשים יוקמו בבנג'ריר ובבנסלימאן ויצטרפו למרכזי התעשייה הקיימים. סוכנות אסטרטגית תרכז את ההשקעות, חברת החזקות תעשייתית תגייס הון ציבורי ופרטי, ואקדמיה ייעודית תכשיר כוח אדם לענף.
הכי מעניין
חקיקה מ־2020 אפשרה לחברות פרטיות לעסוק בייצור צבאי, ובממלכה כבר יצאו לדרך מיזמים להרכבת כלי רכב משוריינים הודיים מדגם WhAp 8×8. מבט במפה מסביר חלק מהעניין. למרוקו חופים באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון, והיא שולטת בגדה הדרומית של מצר גיברלטר. ממזרח היא גובלת באלג'יריה, יריבה אזורית שרוכשת נשק בהיקף נרחב. ייצור מקומי של ציוד צבאי יאפשר למרוקו לשמר בתחומה את הידע המקצועי, לצמצם את תלותה בספקים זרים ולספק בעצמה ציוד למדינות אחרות.

מעבר הגבול בין מרוקו למאוריטניה בסהרה המערבית. | צילום: AFP
אבל זה לא הכול. במקביל, בזירה הדיפלומטית, רבאט מבקשת להרחיב את התמיכה בתוכנית האוטונומיה לסהרה המערבית שהציגה ב־2007. ב־30 באוקטובר תמכו 11 מחברות מועצת הביטחון בהצעת החלטה אמריקנית, שלפיה אוטונומיה לחבל תחת ריבונות מרוקו היא הפתרון המעשי ביותר. סין, פקיסטן וסומליה נמנעו, ורוסיה הטילה וטו והפילה את ההצעה. תוצאות ההצבעה המחישו עד כמה התרחבה התמיכה במתווה המרוקאי.
ובכן, ב־10 בנובמבר שב שגריר ארצות הברית באו"ם, מייקל וולץ, והביע באופן רשמי ופומבי את תמיכת וושינגטון בתוכנית המרוקאית. בנאומו בעצרת הכללית אמר כי קיום משאל עם אינו אפשרות מעשית. צרפת חזרה והביעה תמיכה בריבונותה של מרוקו על השטח, והאיחוד האירופי הדגיש את הצורך באוטונומיה ממשית. מנגד, אלג'יריה, דרום אפריקה, נמיביה ומזרח טימור עמדו על הזכות לקיים משאל עם שבו עצמאות תהיה אחת האפשרויות.

המלך מוחמד השישי, דונלד טראמפ ובנימין נתניהו. | צילום: AFP
גם עתידה של מינורסו עומד על הפרק. משלחת האו"ם לשמירת השלום הוקמה ב־1991 כדי ללוות את ההכנות למשאל העם. הווטו הרוסי סיכל את חידוש המנדט של המשלחת לפי ההצעה האמריקנית, וגם הטיוטה שהגישה מוסקבה בהמשך לא זכתה למספר הקולות הדרוש. ברבאט ראו באי־חידוש המנדט את סיומו של שלב במגעים הדיפלומטיים. הסכם מדיני טרם הושג, וחזית פוליסריו עומדת על תביעותיה בתמיכת אלג'יריה. לוושינגטון יש תפקיד מרכזי בשתי הזירות.
לצד תמיכתה במתווה האוטונומיה, ארצות הברית מקיימת קשרים אסטרטגיים עם רבאט. ב־16 בנובמבר הוכרז על ביקורו המתוכנן של וולץ ובין הנושאים שיידונו, נמצא הביטחון האזורי. מרוקו מציעה לשותפותיה במערב בסיס ייצור באפריקה, סמוך לאירופה, ומוחמד השישי מבקש לרתום את הקשרים האלה להקמת תעשייה צבאית מקומית. לתוכנית התעשייתית כבר נקבעו תקציב ויעדים שאמורים להתממש עד 2035. בסהרה המערבית, גם אחרי ההצבעות והצהרות התמיכה, טרם הושג הסדר מדיני.
עוד כתבות בנושא



