הארמון הרפובליקני בבגדד ילבש היום (רביעי) חג, לאחר שהכוחות האמריקניים ייצאו מבסיסיהם האחרונים בעיראק, כשגם בבית הלבן צפויים לברך על סיום ההרפתקה המפוקפקת במזרח התיכון. אלא שהחגיגות האמיתיות לא יהיו בעיראק או בארה"ב – אלא בטהרן.
עוד כתבות בנושא
אבו מוג'תבא אל-יאסירי, מפקד ב"התנגדות האסלאמית בעיראק", מסגרת הגג של המיליציות השיעיות, הנתמכות בידי איראן, אמר לרויטרס כי ביום זה יחגגו את כישלון הכיבוש הזר ואת "סיומו של פרק שחור בהיסטוריה העיראקית". לדבריו, ריבונותה של המדינה לא תובטח בידי כוחות זרים אלא בידי "ההתנגדות ורצון העם".
קשה להתווכח עם התעמולה שיוצאת משורות המיליציות הפרו-איראניות בעיראק. המעצמה הגדולה בעולם יוצאת סופית מארץ שני הנהרות לאחר שאיבדה כ-4,500 מאנשיה, וזאת דווקא בשעה שהיא מצויה במלחמה עם שכנתה המסוכנת של עיראק, שמבקשת לבסס עוד יותר את שליטתה במדינה ובאזור – הרפובליקה האסלאמית של איראן.
הכי מעניין
עיראק – זירת הקרב האמריקנית-איראנית
איראן לא מנסה להסתיר את שאיפתה. לפי דיווחים, היעד של טהרן הוא להוציא את הכוחות האמריקניים מן המזרח התיכון כולו. אמיר חיאת מוקדם, סגן יושב ראש ועדת ביטחון הלאום בפרלמנט האיראני, אמר שלשום (שני) לסוכנות הידיעות של הפרלמנט האיראני, כי איראן מברכת על הנסיגה והוסיף כי קבוצות ההתנגדות פועלות בימים אלה, לעתים גם נגד כוחות אמריקניים.
הניתוח של מומחים עיראקים מתיישב עם ההצהרות הללו. ג'אסם אל-בהאדלי, אנליסט עיראקי המתמחה בחקר המיליציות השיעיות הקשורות לאיראן, כתב כי טהרן תרוויח מן הנסיגה משום שהיא מסירה נוכחות צבאית שנים רבות שימשה משקל נגד להשפעתה. לדבריו, המיליציות לא יסתפקו בהצגת הנסיגה כהישג, אלא ינסו למנף את המומנטום לכדי השפעה רחבה יותר על קבלת החלטות בתחומי הביטחון והפוליטיקה.
חסידיו של איש הדת השיעי העיראקי מוקתדה א-סאדר קוראים סיסמאות תוך כדי שהם מנופפים בדגל עיראק במהלך מחאה נגד התקפות ארה"ב וישראל על ערים רבות ברחבי איראן, בכיכר תחריר, בגדד | צילום: AP Photo/Hadi Mizban
עיראק היא אחת המדינות היחידות באזור שהצליחה לשמור על בריתות קרובות הן עם ארה"ב והן עם איראן בשנים האחרונות, ואף שימשה בנקודות מסוימות כזירת עימות ביניהן. ב-2020 חיסלה ארה"ב את קאסם סולימאני בתקיפה בסמוך לנמל התעופה של בגדד, ובעלות בריתה של איראן ירו שוב ושוב על בסיסים אמריקניים. במלחמה מול איראן נהרגו 18 אנשי שירות אמריקניים, שבעה מהם בעיראק.
וושינגטון עצמה מאשימה מיליציות עיראקיות בתקיפות נגד מדינות שכנות, בהוראת טהרן, לרבות תקיפה בחודש הנוכחי על צינור נפט סעודי מרכזי. הממשלה העיראקית מצדה מצהירה שהיא מנסה לרסן את השפעתן. מכאן שהשאלה אינה אם המיליציות חזקות, אלא מי יעמוד מולן כשהמעצמה שהחזיקה במשקל הנגד תעזוב.
מי נשאר חמוש: המיליציות אחרי הנסיגה
הכוחות החמושים בעיראק אינם גוש אחיד. ב-2014, לאחר נפילת מוסול בידי דאעש, קם ארגון הגג "יחידות הגיוס העממי" (אל-חשד א-שעבי), המאגד עשרות פלגים, רובם שיעים. ב-2016 עוגן מעמדו בחוק כמוסד ביטחון ממלכתי והמיליציות החלו לקבל תקצוב מהמדינה וציוד צבאי. לפי דיווחים, פלגים רבים בו שמרו על מבני פיקוד נפרדים, ורבים מהם קרובים למשמרות המהפכה האיראניות.
לפי ניתוח של מכון קרנגי, ניתן להבחין בשלושה מחנות:
הראשון הוא סראיא א-סלאם, הזרוע המזוינת של המנהיג השיעי מוקתדא א-סדר, שאינה חלק מציר ההתנגדות האיראני. שבועיים לאחר כניסת עלי א-זיידי לתפקידו כראש ממשלת עיראק, במאי, הכריז א-סדר על הפרדת הארגון מתנועתו הפוליטית ועל שילובו המלא במדינה.
עוד כתבות בנושא
המחנה השני הוא עסאיב אהל אל-חק, בראשות קאיס אל-ח'זעלי, וכתאא'ב אל-אימאם עלי, שהודיעה גם היא על כוונה לקחת חלק בהשתלבות.
השלישי, והחשוב ביותר לענייננו, הוא כתאא'ב חיזבאללה (גדודי חיזבאללה בעיראק), חרכת חיזבאללה א-נוג'בא וכתאא'ב סייד א-שוהדאא, הפלגים המובילים ב"התנגדות האסלאמית בעיראק". כאשר ביוני הכריזה בגדד על ה-30 בספטמבר כמועד לפירוק המיליציות, בהתנגדות האסלאמית נמנעו מפרסום החלטה פומבית בעניין, ובהמשך דחו במפורש את המועד שנקבע. כתאא'ב סייד א-שוהדאא אף התנו בהודעה מ-29 באוגוסט את פירוק נשקם לא רק בנסיגה אמריקנית מלאה אלא גם בשליטה פדרלית מלאה במרחב האווירי.
שיתוף הפעולה החלקי לה זכתה הממשלה, יחד עם קריסת הפסקת האש בין ארה"ב לאיראן בתחילת יולי, הביא אותה לדחות את לוח הזמנים. בראיון ל"ניו יורק טיימס" אמר א-זיידי כי המיליציות יצטרכו לפרוק נשק ולחדול מפעולה עצמאית עד 30 ביוני 2027, לאחר תקופה ראשונה של 90 יום בלי תקיפות, שבה יקבלו הבטחה שלא יותקפו בידי ארה"ב. מבקרים, ובהם חוקרים במכון FDD, מטילים ספק ביכולת ליישם זאת, משום שהארגון עצמו נשלט בידי אותם פלגים.
התזה שעמדה ביסוד המהלך היא שהיציאה האמריקנית תשלול מהמיליציות את הצידוק לשמור על נשקן, אך המציאות מורכבת יותר. לפי מכון קרנגי, איראן ממשיכה לראות בציר ההתנגדות מרכיב של הגנתה הלאומית, ומוכנותן של המיליציות המובילות להתפרק מנשק תלויה במהלך המלחמה באזור יותר מאשר בתמריצים שבגדד יכולה להציע.
ביולי דווח על תקיפות משותפות אמריקניות-סעודיות באתרים הקשורים ליחידות הגיוס העממי, בתגובה לפגיעה בתשתיות נפט סעודיות, בהן נהרגו לפחות 20 חברי הארגון.
דאעש יחזור?
הנוכחות האמריקנית הממושכת בעיראק לא מנעה מהמיליציות להתחזק. בבגדד אף יש מי שמאשימים את ארה"ב בכך שלא באמת ניסתה למנוע מהן להתבסס במדינה, אלא רק ניצלה את שטחה של עיראק כיעד נוח לתקיפות ואיסוף מודיעין. ממשלת עיראק ותומכיה טוענים כי עיראק תוכל להשיג יציבות אמיתית שתחזיק מעמד רק באופן עצמאי, בלא הנוכחות האמריקנית.
אלא שרבים בקרב המבקרים את ההתנהלות האמריקנית, ואף מאלה המברכים על השבת הריבונות לעיראק - חוששים מהיום שאחרי העזיבה האמריקנית.
אבל עבד אל-רחמן אל-זובעי, מנהיג שבט סוני בפלוג'ה, עיר שנחשבה למעוז ההתנגדות לאמריקנים, אמר כי עיראק "עדיין אינה מוכנה" לקחת על עצמה את התיק הביטחוני. לדבריו, כל העיראקים שואפים לריבונות, אך הוואקום שייווצר הוא מה שכולם חוששים ממנו.
חשש נוסף נוגע לדאעש. ארגון המדינה האסלאמית כבש בשיאו שליש משטחה של עיראק, ואף שהח'ליפות שהכריז על עצמה הובסה לפני כמעט עשור, נותרה לו רשת של תאים רדומים בעיראק ובסוריה, כמו גם תאים פעילים באפריקה.
עוד כתבות בנושא
בכיר בכוחות הביטחון של אזור כורדיסטן, סירוואן ברזאני, אחד ממובילי הלחימה בדאעש כבר למעלה מעשור, אמר כי בשבועיים האחרונים נצפתה תנועה של תאים כאלה מאז הפכה הנסיגה לידיעה פומבית. לדבריו, היעדר מודיעין, סיוע לוגיסטי וכטב"מים אמריקניים יאפשר לארגון להתארגן מחדש. בנוסף, כוחות הביטחון העיראקיים אמרו כי תא חשוד של ארגון הטרור תכנן פיגועי התאבדות שיתחברו לנסיגה וארבעה בכירים בצבא עיראק אמרו שהמידע הזה ממחיש את החשש לעתיד המדינה.
החשש אינו מוגבל למיליציות ולדאעש. מסרור ברזאני, ראש ממשלת האזור האוטונומי הכורדי (כורדיסטן העיראקית), אמר ל"פייננשל טיימס" ביום ראשון, כי "האיום אמיתי, אנחנו פגיעים, אנחנו מותקפים", וכי להישאר "לבד, בלי מערכת הגנה הולמת" הוא "צעד מביש". משרדו מסר בהמשך כי דבריו הוצגו באופן לא מדויק, וכי עמדתו היא שהיעדר הגנה אווירית "הופך את האזור לפגיע".
מנגד, בפנטגון מסרו בשנה האחרונה כי לאחר תקופת המעבר יימשך שיתוף פעולה ביטחוני דו-צדדי עם עיראק. גורמים עיראקים אמרו כי הקשר יתמקד באימונים, ברכש ובתרגילים משותפים, ורואים בנסיגה סיום לגיטימי של נוכחות זרה.
ההחלטה של ביידן, האחריות של טראמפ
ההיסטוריה מלמדת שנסיגות אמריקניות במזרח התיכון משאירות חלל שמתמלא בכוחות המסוכנים ביותר. פחות משלוש שנים אחרי הנסיגה האמריקנית מעיראק ב-2011, שבו הכוחות האמריקניים כדי לסייע לצבא העיראקי במאבק בדאעש, שכבש שליש משטחה של עיראק בשיאו.
הנסיגה הנוכחית שונה בכמה מובנים. היא נקבעה שנתיים מראש, בוצעה בשלבים ובתיאום עם בגדדד, וגם אינה דומה לפינוי הפתאומי מאפגניסטן ב-2021, אותו ניצלו כוחות הטאליבן כדי להשתלט על המדינה מחדש בתוך ימים.
גורמים עיראקיים רבים טוענים כי כוחותיהם מסוגלים לשמור על ביטחון המדינה, אך רבים אחרים, בהם מסרור ברזאני, סבורים שהשטח יישאר חשוף.
פגישת ביידן וטראמפ. | צילום: אי.פי.איי
ההחלטה על הנסיגה הנוכחית התקבלה ב-27 בספטמבר 2024, בשלהי כהונת ביידן, אז פרסמו ארה"ב ועיראק הודעה משותפת על מעבר בשני שלבים לסיום משימת הקואליציה עד ספטמבר 2026.
באוגוסט הגדיר ראש ממשלת עיראק את 30 בספטמבר כ"תאריך קבוע וסופי", ולא נמצא דיווח על ניסיון אמריקני לדחותו. ממשל טראמפ בחר אפוא לקיים את ההסכם כלשונו, גם בעיצומה של מלחמה באיראן. ממשל טראמפ אומנם לא יזם את הצעד, אלא "רק" מבצע אותו, אולם ההחלטה לא לשנות את המועד, היא בחירה שהממשל הנוכחי אחראי לה.
קשה לטעון שההסכם שחתם ביידן כבל את ידיו, וייתכן שמה שהוביל את הנשיא האמריקני הוא ריצוי הבייס הבדלני, רגע לפני בחירות האמצע. השאלה שמופנית לבית הלבן היא מדוע בזמן שארה"ב נלחמת באיראן, היא מפנה לה זירה נחשקת מבחינתה, שבה שילמה מחיר אנושי כבד ביותר? ביחס לשאלה "האם ההחלטה של טראמפ על ביצוע הנסיגה הייתה נכונה?" – על זה ההיסטוריה כבר תשיב.
עוד כתבות בנושא
