עם כניסתו של עלי א-זיידי לתפקיד ראש ממשלת עיראק לפני שבועיים, הוא הבטיח לחזק את סמכות המדינה העיראקית, לרבות על חשבון המיליציות הפרו-איראניות שפועלות במדינה. בימים האחרונים מתגלה שיתכן והתחייבותו מתחילה להתממש מהר מהצפוי, כששניים מהגורמים המרכזיים בזירה השיעית מאותתים לראשונה על נכונות עקרונית לרסן את עצמאות הארגונים החמושים בעיראק.
על ההצהרות על "ריכוז הנשק בידי המדינה" ו"הפרדת הפוליטיקה מהקבוצות החמושות" והאם מדובר במהלך ריבוני אמיתי, או בכזה שנועד לשרת צרכים מדיניים מול וושינגטון – מבלי לפגוע באמת בכוחן של המיליציות?
בהודעה שפרסמה "מסגרת התיאום" – הקואליציה הפוליטית המרכזית של המפלגות השיעיות בעיראק, הכוללת גם גורמים פרו-איראניים – נאמר כי לאחר ישיבה בהשתתפות א-זיידי, הוסכם לתמוך בתכנית לריכוז כלל הנשק תחת סמכות המדינה. בנוסף הודגש כי יש לפעול לניתוק הזיקה בין ארגון הגג של המיליציות השיעיות, "א-חשד א-שעבי" ("הגיוס העממי"), לבין המפלגות והמוסדות הפוליטיים והחברתיים.
הכי מעניין
פעילי המיליציות הפרו-איראניות בעיראק מחזיקים בכרזה הנושאת את תמונותיהם של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראני שחוסל, קאסם סולימאני, מנהיג חיזבאללה שחוסל, חסן נסראללה, וסגנו של מנהיג המיליציות שחוסל, אבו-מהדי אל-מוהנדס | צילום: EPA
לא זו אף זו, בהודעה גם נכתב כי ההחלטה על יציאה למלחמה או עשיית שלום מצויה בסמכותה הבלעדית המדינה העיראקית. ההצהרה הזו מגיעה לאחר שבמהלך מבצע שאגת הארי, לקחו המיליציות אחריות על מאות תקיפות טילים וכטב"מים נגד מטרות מקומיות ואזוריות, כולל לישראל. ארה"ב הזהירה כי אם המיליציות יתערבו במלחמה עם איראן הן יספגו אש עוצמתית. בסופו של דבר, עיראק מצאה את עצמה בתווך חילופי האש בעקבות פעילות המיליציות.
לצד ההצהרות הפוליטיות, נרשם גם מהלך משמעותי מצד מיליציית "עסאיב אהל אל-חק". מדובר על אחת הקבוצות החזקות והמאורגנות ביותר במערך הפרו-איראני בעיראק, החולשת על ארבע חטיבות ובמקביל מחזיקה במפלגה השלישית בגודלה בפרלמנט במדינה, "אל-סדיקון", עם 27 מושבים (מתוך 329).
עוד על שיתוף הפעולה העיראקי-איראני
המיליציה הודיעה על הקמת ועדה ייעודית שתפקידה לפרק את המסגרת הצבאית העצמאית של המיליציה ולהטמיע את כלל כוחותיה – לוחמים, נשק, כלי רכב ותשתיות לוגיסטיות – תחת פיקוד המדינה העיראקית. בנוסף הודיעה המיליציה על פרישה מארגון הגג "אל-חשד א-שעבי", צעד שמסמן ניסיון להגדיר מחדש את יחסיה עם הממסד הביטחוני העיראקי.
בהודעת "עסאאיב" נמסר כי ההחלטה נשענת על "עמדה לאומית" שהובעה על ידי הקואליציה השיעית השלטת ובהתאם לעמדת הסמכות הדתית השיעית העליונה – רמז ברור למנגנון ההכשר הדתי המשמש לא פעם כעוגן פוליטי בהחלטות מסוג זה. גם מזכ"ל הארגון, קייס אל-חזעלי, רמז לאחרונה על כיוון דומה בנאום פומבי, בו הציג קו דומה לזה של א-זיידי בחיזוק מוסדות המדינה.
ההכרזה מגיעה זמן קצר לאחר צעד דרמטי של איש הדת השיעי המשפיע, מוקתדא א-סדר, שהודיע על פירוק מיליציית "סראיא א-סלאם" והעברת הנשק שבידיה לידי המדינה. בכך, א-סדר, שבעבר הוביל את המיליציה המרכזית שלחמה בממשלת עיראק ובאמריקנים, הציג נכונות נדירה מצד מנהיג מיליציה לוותר על זרוע צבאית עצמאית לטובת המסגרת הממלכתית.
הטכנוקרט: ראש הממשלה החדש פרו-איראני או פרו-אמריקני?
עבור א-זיידי, מדובר במהלך שעשוי לסייע לממשלתו להיתפס כלגיטימית גם בוושינגטון – שמצדה הבהירה כי תתנגד למינוי אישים הקשורים ישירות למיליציות פרו-איראניות לתפקידי ממשל בכירים.
ראש ממשלת עיראק, עלי א-זיידי | צילום: AFP
הקולות שיוצאים מעיראק עשויים לבשר על תחילתו של שינוי עומק במבנה הכוח שהתגבש במדינה מאז נפילת דאעש. עם זאת, מאחורי ההצהרות על אחדות מוסדית מסתתרת מציאות מורכבת בהרבה.
בעיראק פועלות מיליציות חמושות חזקות, שאינן כפופות לפיקוד המדינה, חלקן בעלות קשרים הדוקים לאיראן, לרבות מימון, אימונים והעברת אמל"ח. הארגון הבולט ביותר בהיבט הזה הוא "גדודי חיזבאללה", הסניף העיראקי של ארגון הטרור השיעי, שנחשב לאחד הכוחות החזקים והאידיאולוגיים ביותר בקרב המיליציות במדינה.
בדומה למסרים שעוברים מחיזבאללה בלבנון, גם בעיראק מסרב הארגון להתפרק מנשקו או להעברת אמל"ח בהיקף כלשהו לצבא עיראק. עבור טהרן, מדובר כמובן בנכס אסטרטגי המאפשר השפעה ישירה על הזירה העיראקית ועל האזור כולו.
א-זיידי עצמו מגיע מתוך "מסגרת התיאום" השיעית, המזוהה כאמור עם איראן. עם זאת, הוא לא נחשב ל"איש של איראן" במובן הקלאסי.
לפניו, המחנה הפרו-איראני ניסה לקדם את ראש הממשלה לשעבר, נורי אל-מאלכי, הפרו-איראני באופן מובהק. המינוי של מאלכי נתקל בווטו אמריקני מוחלט, כולל איומים ישירים מצד הנשיא טראמפ להפסקת הסיוע האמריקני לעיראק. במטרה לאזן בין ארה"ב לאיראן, גוש המפלגות השיעיות הציג את אל-זיידי כמועמד פשרה טכנוקרטי – דמות עצמאית, ובעלת רקע עסקי כבעלים של רשת טלוויזיה ויו"ר קבוצת אחזקות גדולה. בשורה התחתונה, הוא נתפס כדמות פשרה המנסה לתמרן בין טהרן לוושינגטון.
א-זיידי בטקס הכניסה לתפקיד כראש ממשלת עיראק ב-16 במאי | צילום: AFP
כדי להבין את התמונה במלואה, חשוב לשים לב לכך שהמתח שבין "מדינת החוק" לבין "מדינת המיליציות" לא התחיל בשנים האחרונות, הוא לב הסיפור העיראקי מזה שנים.
ואז הגיע דאעש: עלייתן של המיליציות השיעיות בעיראק מאז 2003
במשך שנים העבירה איראן תחמושת דרך מעבר הגבול אל-בוכמאל - המחבר בין עיראק לסוריה - למיליציות פרו-איראניות המצויות בשתי המדינות וכן לחיזבאללה בלבנון. אך למרות שמדובר בפרקטיקה ותיקה, צריך לחזור מעט אחורה כדי להבין את התמורות שחלו בה במרוצת הזמן.
מעורבות איראנית משמעותית בעיראק הגיעה לראשונה במהלך מלחמת המפרץ השנייה. לאחר הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003, הוביל כוח קודס האיראני מיליציות שיעיות במדינה, ובראשן "ג'יש אל-מהדי", שלחמו באמריקנים. לאחר הפלת סדאם חוסיין הן עברו ללחום בכוחות המזוינים של עיראק, שהוקמו מחדש בסיוע אמריקני.
מלחמת האזרחים האכזרית שפרצה במדינה ב-2013, ולאחר שהכוחות האמריקנים עזבו את עיראק, לצד פעולות צבאיות ממוקדות של ממשלת עיראק החדשה בתמיכת ארה"ב כנגד הארגון הביאו את מנהיגו, הלוא הוא מיודענו מוקטדא א-סדר, להכריז על הפסקת מרבית פעילותו הצבאית.
נקודת המפנה הגיעה עם עליית דאעש.
לפני 12 שנים, ב-4 ביוני 2014, כבש ארגון המדינה האסלאמית את מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק. כניסתו של השחקן החדש לזירה, הביא את א-סדר להקים מחדש במהירות את הזרוע הצבאית של הארגון, הפעם בשם בעל קונוטציה חיובית: סראיא א-סלאם ("גדודי השלום").
הארגון המתחדש הצטרף לאל-חשד א-שעבי, שהחליטו לעשות את הבלתי ייאמן: שיתוף פעולה עם צבא עיראק נגד האויב המשותף - דאעש, תרחיש שרק חצי שנה קודם לכן היה נשמע כמו מדע בדיוני.
ב-2019 פורקה "הח'ליפות" שייסד דאעש בסוריה ובעיראק לאחר שארגון הטרור הוכרע בידי הקואליציה הבינלאומית בהובלת ארה"ב, הכורדים בסוריה, צבא עיראק ואל-חשד א-שעבי. בתגובה, קרא א-סדר למיליציות השיעיות להתפרק מנשקן ולהשיב את הכוח לממשל העיראקי.
לוחמי אל-חשד א-שעבי בעיראק חוגגים ניצחון בקרב מול דאעש | צילום: AFP
רובם המכריע של אנשי סראיא א-סלאם צייתו, והארגון ניצח בבחירות לפרלמנט העיראקי, לאחר שנזקפו לזכותו הן המלחמה בדאעש והן העובדה שנעתר להתפרק מנשקו לטובת ריבונות המדינה.
כך השתלבו יוצאי סראיא א-סלאם במערכת הפוליטית העיראקית ובכוחות הביטחון שלה. הארגון, שלחם שכם אל שכם עם אל-חשד א-שעבי ואף מזוהה עם אותו זרם דתי, הפך לשחקן פוליטי רב עוצמה.
תחת הממשלה הקודמת, וראש הממשלה מוחמד שיאע א-סודאני, המיליציות התחזקו בתמיכת אנשי סראיא א-סלאם וגורמים שיעים ופרו-איראניים נוספים בפרלמנט העיראקי.
אם ב-2022, כשהחל א-סודאני את כהונתו, עמד תקציב הארגון על כ-2.2 מיליארד דולרים, ב-2023 הסכום האמיר ל-2.6 מיליארד וב-2024 הוא כבר נסק לשיא של למעלה מ-3.4 מיליארד דולרים. יתרה מכך, תחת א-סודאני קיבל אל-חשד א-שעבי את השליטה במספר בסיסים צבאיים של צבא עיראק וכוח-האדם שלו ברשומות עלה מ-122 אלף חיילים ל-238 אלף, אם כי סביר להניח שחלקם פיקטיביים והמספר נועד להצדיק את התקצוב הגבוה.
א-סודאני העניק למיליציות גם את השליטה בפועל בשוק המתכות ומשעה שהוכתר כראש הממשלה, נטען שפגע ממושכות במערכות המודיעין והאכיפה העיראקיות, כמו גם בחירויות האזרח במדינה, זאת במטרה לקרוא תיגר על כוחן.
א-סודאני | צילום: איי.אף.פי
ביטוי חשוב לקרבה של א-סודאני ואל-חשד א-שעבי לאיראן ניתן למצוא בתרמית הנפט העיראקית, הנשלטת בידי המיליציות השיעיות. במסגרת התרגיל מתבצע ערבוב פיזי בין נפט עיראקי לנפט איראני במים מקומיים או בינלאומיים. המשלוח כולו מקבל אישורים מזויפים מטעם ממשלת עיראק, לפיהם מקור הנפט מגיע ממנה, כך שהנפט האיראני מצויד באישור רשמי המעיד על מקור עיראקי. באופן הזה ניתן למכור אותו ללא הסנקציות על איראן.
בבית הלבן כנראה שבעו מהמשחק הכפול של עיראק, ובכך שביד אחת הם מקבלים תמיכה כספית מוושינגטון וביד השנייה מחזקים את איראן, לרבות בתקופתו של נורי אל-מאלכי, ולפיכך התנגדו בנחרצות לחזרתו לשלטון.
רבע מיליון טרוריסטים
עיראק, שעוד לא סיימה ללקק את פצעי המלחמות השונות שליוו אותה בין 2019-2003, דחתה במשך שנים ארוכות את הטיפול במיליציות, בין היתר מפאת החשש מחידוש מלחמת האזרחים. קשה להאמין שכיום היא מחזיקה ביכולת כדי לבצע, גם אם היא באמת מתכוונת לעשות זאת – נקודה שמוטלת בספק בפני עצמה.
ההתפתחויות האחרונות בעיראק מעודדות, אך הדרך לשינוי משמעותי עוד ארוכה. השאלות הגדולות לא מתמצות באמירות של פוליטיקאים, אלא עד כמה באמת מחויב א-זיידי להשבת המונופול על הנשק בעיראק למדינה, או שמא מדובר במהלך פוליטי שנועד לתמוך בעיראק בשדה הבינלאומי, ובעיקר מה יעשו כרבע מיליון לוחמי המיליציות שאוחזים בנשק.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
