ארצות הברית ואיראן ממשיכות להחליף מהלומות סביב מצר הורמוז. המצר הפך לנקודת מחלוקת מרכזית ביניהן: וושינגטון מבקשת להבטיח שיט בלתי מוגבל ולפתוח אותו מחדש במלואו, בעוד טהרן מנסה לבסס את עצמה כשומרת הסף שלו ולגבות תשלום עבור השימוש בו. אלו הבדלים מהותיים, ולעת עתה אין סימן לפשרה.
עוד כתבות בנושא
קל להבין מדוע שתי המדינות מתמקדות בנושא זה. מצר הורמוז הוא מוצא האנרגיה העיקרי מהמפרץ הפרסי לשווקים הגלובליים, ובתנאים רגילים - כ-20% מצריכת הנפט העולמית עוברת דרכו. רגישותה של אמריקה לתנודתיות במחירי הנפט מסייעת להסביר כיצד נושא שהיה שולי יחסית בתחילת המלחמה הפך למוקד מאבק הכוחות הנוכחי. גם איראן רואה הזדמנות לשנות את הסטטוס-קוו במפרץ לטובתה, להקרין כוח אזורי ולקזז חלק מההפסדים הכלכליים הכבדים שספגה בחודשים האחרונים.
זו בעיה חמורה. אבל אסור שזה יסיח את תשומת הלב מהבעיה הדחופה באמת, הקבורה איפשהו מתחת לאדמה: כמעט חצי טון של אורניום המועשר ל-60%. תוכנית הגרעין של איראן נפגעה משמעותית בפעולות הצבאיות האחרונות, אך יכולתה לייצר פצצה נותרה בעינה. איראן יכולה לנסות להעביר חלק מהמלאי למתקן חשאי, להפעיל את מספר הצנטריפוגות המוגבל שעדיין זמין לה ולהשלים את השלב הסופי של העשרה לרמת נשק.
הכי מעניין
פה קבור הכלב
הבעיה אינה רק בעיה של יכולת. ייתכן שהתקיפות גם חיזקו משמעותית את המוטיבציה של איראן לרכוש נשק גרעיני, שהמשטר עשוי לראות בו יותר ויותר את פוליסת הביטוח האולטימטיבית שלו מפני ניסיונות עתידיים להפיל אותו. ההשפעה הגוברת של גורמים קיצוניים במערכת האיראנית, ובמיוחד משמרות המהפכה האסלאמית, מעלה גם את הסיכון שאיראן תתחיל - או אולי כבר החלה - בצעדים חשאיים שנועדו להפוך אותה למדינה בעלת נשק גרעיני.
תקיפות אוויריות יכולות להרוס מתקנים וצנטריפוגות, אך הן לא בהכרח מחסלות את החומר הגרעיני עצמו. פתרון עמיד דורש הוצאת אורניום מועשר מאיראן או דילולו באופן מוכח חזרה לרמת העשרתו הטבעית.
עוד כתבות בנושא
יש הטוענים שהחומר "קבור", כפי שאמר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ בעצמו. אבל כל מי שעבד במודיעין מבין שכמעט בלתי אפשרי להבטיח ניטור אטום של מאמץ איראני חשאי להעביר חלק ממנו למיקום לא ידוע. ההיסטוריה מראה שתוכניות גרעין צבאיות כמעט ולא מתגלות בשלביהן המוקדמים, בין היתר בגלל ההונאה והסודיות הנרחבות סביבן.
בינתיים, איראן נהנית מהוואקום. אין הסכם בין וושינגטון לטהרן בעוד שהעולם עדיין עסוק בהורמוז. כתוצאה מכך, האיום האסטרטגי החמור ביותר על ישראל וארצות הברית נותר ללא מענה ונדחק לכותרות המשניות.
מתקן העשרת אורניום מחוץ לאספהאן, איראן | צילום: AP
כל אסטרטגיה מעודכנת כלפי איראן חייבת להתייחס לאורניום המועשר ולהישען על היררכיה ברורה של סדרי עדיפויות: הסרה או דילול מאומת צריכים להיות המטרה של כל הסכם עתידי. עד שמטרה זו תושג, ניטור קפדני ורציף באתר חייב להיות התנאי המינימלי. זה חייב להיות הקו האדום והעדיפות העליונה של ארה"ב.
במקביל, ישראל וארה"ב חייבות לשפר את יכולתן לזהות הכנות להעשרה מחודשת, התחמשות או ניסוי גרעיני אפשרי במדבר - אפשרות שהפכה סבירה משמעותית בשבועות האחרונים.
עוד כתבות בנושא
העולם עוקב אחר מצר הורמוז, המהווה אתגר מיידי לכלכלה העולמית ויכול לסייע בחיזוק המשטר האיראני, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת יוקרה אזורית. זוהי בעיה מרכזית, אך היא משנית לסכנה הגרעינית המתגבשת בתוך איראן.
טראמפ הצהיר שוב ושוב כי לא יאפשר לאיראן להפוך למדינה בעלת נשק גרעיני. מה שנדרש כעת הוא אסטרטגיה - והסכם בר-אישור - המסוגלים להפוך את ההתחייבות הזו למציאות.
עוד כתבות בנושא
