משדרים כבויים, אישורי מעבר ותקיפות: מוקד הסכסוך במצרי הורמוז

תנועת כלי השיט במצרי הורמוז, נתיב המים החיוני שעובר בין איראן לעומאן, שובשה מאוד מאז תחילת מבצע שאגת הארי בסוף פברואר, ולא חזרה לעצמה למרות מזכר ההבנות שנחתם בין ארה"ב לאיראן. אפילו לפני ההתקפות ההדדיות שפרצו השבוע, מספר החציות היומי עמד על כשליש בלבד מהמספרים שנרשמו לפני המלחמה בשל שינויי נתיבי השיט והסיכונים המתמשכים ממוקשים ימיים ומתקיפות נגד כלי שיט.

כלי שיט החוצים את המצר משתמשים כיום בשני נתיבים. הראשון הוא הנתיב האיראני - מסדרון ימי מוגדר במים הטריטוריאליים של איראן, בחלקו הצפוני של המצר, סמוך לאי לארכ. לפי נתוני חברת מעקב הספנות קפלר, המעודכנים ל־1 ביולי, כ־32 אחוזים מהספינות החוצות את המצר משתמשות כיום בנתיב הזה.

הנתיב השני עובר בסמוך לעומאן, והוא מעבר צר מאוד בדרום המפרץ. אנה סוּבאביץ', אנליסטית של קפלר, ציינה שהמעבר "תחום בחופי עומאן מצד אחד, ובאזורים שקיים בהם סיכון ממוקשים בצד השני". כ־23 אחוזים מכלי השיט חוצים כיום את המצר באמצעות הנתיב הזמני הזה, שנפתח ביוני ומנוהל בידי עומאן, האו"ם והארגון הימי הבינלאומי. גם מרכז המידע הימי המשותף, המופעל על ידי קואליציה ימית מערבית, וכן מסגרת ההכוונה של נאט"ו לשיתוף פעולה לספנות, מספקים הנחיות לשימוש בנתיב.

לפי נתוני קפלר, מאז תחילת מבצע שאגת הארי כ־46 אחוזים מכלי השיט חצו את המצר כשמשדרי הזיהוי שלהם כבויים - מה שמקשה לעקוב אחר מסלול השיט שלהם. אנליסטים אמרו ל־AFP שכלי שיט שחצו לאחרונה את המצר כשמשדרי הזיהוי שלהם כבויים נטו לבחור בנתיב העומאני. לדברי סובאסיץ', הם כנראה כיבו את המשדרים כדי להימנע מ"שידור מיקומם בזמן שהם עוברים בטווח ידה של איראן".

לפחות חמישה כלי שיט מסחריים הותקפו מאז שנחתם מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן ב־17 ביוני. התקיפות כוונו נגד ספינות שחצו את המצר בנתיבים הדרומיים, שאיראן הכריזה כי אינם מאושרים. הארגון הימי הבינלאומי דיווח כי שלוש מכליות נפגעו מול חופי עומאן ואיחוד האמירויות השבוע.

לפני מבצע שאגת הארי כלי שיט חצו את המצר בחופשיות באמצעות תוכנית הפרדת התנועה - מעבר דו־סטרי במרכז המצר, שאומץ על ידי הארגון הימי הבינלאומי בשנת 1968. בנתיבי השיט המוגדרים הללו עברו בזמן שגרה בממוצע 120 כלי שיט ביום, אך כיום הם אינם בשימוש בשל הסכנה של מוקשים ימיים. מומחי ספנות אמרו כי לא סביר שהמצר יחזור לשגרה לפני שתנועת כלי השיט במסדרון המרכזי תחודש. עם זאת, טהרן התעקשה שלא תתיר לחזור להסדרים שהתקיימו לפני המלחמה, וביוני הצהירה שתשקול, יחד עם עומאן, לגבות תשלומים תמורת המעבר במצרים.

כלי שיט החוצים את המצרים נדרשים לפעול לפי נהלים שונים, בהתאם לנתיב שבחרו בו. את הנתיב האיראני מנהלת רשות מצר המפרץ הפרסי של איראן, שמוקדם יותר במלחמה גבתה תשלומים מכמה כלי שיט. כדי לעבור בנתיב הזה ספינות צריכות להגיש בקשה לאיראנים. אם הבקשה מתקבלת, הרשות מעניקה להן אישור למעבר יחיד שתוקפו עד חמישה ימים. מדובר בשינוי חד מהנורמות שהיו נהוגות בזמן שגרה. אמנת האו"ם לחוק הים מבטיחה חופש שיט לספינות במצרים המשמשים לשיט בינלאומי, אך איראן מעולם לא אשררה את האמנה הזו.

לדברי סובאסיץ', בנתיב העומאני ספינות אמורות "לתאם עם מדינת החוף הרלוונטית, להשאיר את משדרי הזיהוי שלהן פועלים, ולבצע הערכת סיכונים עצמאית". לפי ההנחיות הרשמיות, תיאום עם מסגרת ההכוונה של נאט"ו מומלץ, אך אינו חובה. ספינות העוברות במסדרון הצר הזה חוצות לעיתים קרובות בקבוצות, כדי להימנע מעומס ומתאונות.