בעוד תשומת הלב הבינלאומית ממוקדת במלחמות במזרח התיכון, טורקיה בונה בהתמדה תשתית עוצמה שנועדה לשנות את מאזן הכוחות גם באפריקה. האסטרטגיה שמוביל הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן כבר לא מוגבלת למזרח הים התיכון ולסוריה, אלא משתרעת גם על קרן אפריקה, אזור הסאהל וצפון היבשת. באמצעות שילוב של נוכחות צבאית, השקעות כלכליות ויוזמות דיפלומטיות, מבקשת אנקרה לבסס את מעמדה כמעצמה אזורית בעלת השפעה גלובלית הולכת וגוברת.
בשני העשורים האחרונים העתיקה מדיניות החוץ הטורקית בהדרגה את מרכז הכובד שלה לעבר אפריקה. המפנה החל ב־2005, שאנקרה הכריזה עליה כ"שנת אפריקה". בעקבות ההכרזה פתחה טורקיה במאמץ דיפלומטי נרחב: מספר שגרירויותיה ביבשת גדל, חברת התעופה הלאומית טורקיש איירליינס הרחיבה את פעילותה, והקשרים עם האיחוד האפריקני התהדקו. בהמשך אף הוענק לטורקיה מעמד של שותפה אסטרטגית של האיחוד.
צבא טורקיה מתעצם. תרגיל של משטרת המבצעים המיוחדים הטורקית ביוני | צילום: גטי אימג'ס
נקודת המפנה המשמעותית ביותר נרשמה ב־2011, כאשר ארדואן ביקר במוגדישו באחת התקופות הקשות שידעה סומליה. מאז העמיקה המעורבות הטורקית במדינה בהדרגה, עד שסומליה הפכה לזירה המרכזית ליישום מדיניותה האפריקנית של אנקרה. כיום מפעילה טורקיה בבירה את הבסיס הצבאי הגדול ביותר שלה מחוץ לגבולותיה, מאמנת אלפי חיילים מקומיים, משתתפת במבצעים נגד ארגונים ג'יהאדיסטיים ומשקיעה בתשתיות אזרחיות, בנמלים, בנמלי תעופה ובמקורות אנרגיה.
הכי מעניין
האינטרס האסטרטגי ברור: סומליה שוכנת בנקודה חיונית לאורך נתיבי המסחר המחברים בין הים האדום ומפרץ עדן לאוקיינוס ההודי. נוכחות יציבה באזור מעניקה לטורקיה דריסת רגל באחד מעורקי השיט החשובים ביותר לסחר העולמי, דווקא בשעה שביטחון הספנות מתערער בשל תקיפות החות'ים בתימן וחוסר היציבות האזורי. ואולם, ההיבט הגיאוגרפי הוא רק חלק מן התמונה. הנוכחות הטורקית נשענת על שני כלים משלימים.
מפת קרן אפריקה | צילום: יוטיוב
הכלי הראשון הוא "עוצמה קשה": בסיסים צבאיים, שיתופי פעולה ביטחוניים, מכירת אמצעי לחימה ויצוא הולך וגובר של כטב"מי ביירקטאר, שהפכו לאחד מסמליה הבולטים של התעשייה הביטחונית הטורקית. לצדו מפעילה אנקרה גם "עוצמה רכה", באמצעות מימון בתי ספר ומסגדים, קידום תוכניות תרבות, פעילות הומניטרית והרחבת קווי התעופה. בדרך זו היא מטפחת קשרים פוליטיים וחברתיים ארוכי טווח, שנועדו לעמוד גם בפני משברים ואתגרים עתידיים.
האסטרטגיה הזאת נהנית גם מהיחלשות ההשפעה הצרפתית בכמה ממדינות אפריקה ומהצטמצמות הנוכחות האמריקנית ביבשת לעומת העבר. את החלל שמותירות אחריהן המעצמות המערביות ממלאים שחקנים חדשים, ובהם טורקיה, המבקשת להציג את עצמה כשותפה שאינה מזוהה עם דפוסי הפעולה הקולוניאליים המסורתיים. מבחינת ישראל, מדובר במגמה שחשיבותה הולכת וגוברת, בשל השלכותיה הפוליטיות, הביטחוניות, הכלכליות והאסטרטגיות.
מנהיג טורקיה ארדואן | צילום: EPA
בשנים האחרונות פעלה ירושלים להעמקת יחסיה עם מדינות רבות באפריקה, תוך הישענות על יתרונותיה הטכנולוגיים בתחומי החקלאות, ניהול משאבי המים, הבריאות והחדשנות. ואולם, ההתפשטות הטורקית עלולה לשנות את מאזן הכוחות הדיפלומטי ביבשת, שממלאת תפקיד חשוב גם בהצבעות ובמאבקי השפעה בזירה הבינלאומית. תשומת לב מיוחדת מופנית לקרן אפריקה, שבה מצטלבים האינטרסים של ישראל, טורקיה, מדינות המפרץ והמעצמות הגדולות.
בהקשר זה מקבלים משנה חשיבות היחסים שישראל מפתחת עם סומלילנד, הנתפסת בעיני אנליסטים רבים כשותפה אסטרטגית אפשרית לחיזוק ביטחון הים האדום ולבלימת האיומים מצד החות'ים והארגונים הג'יהאדיסטיים הפועלים באזור. עם זאת, חשוב להדגיש כי התחרות בין ירושלים לאנקרה אינה צפויה להידרדר לעימות ישיר. נכון יותר לומר שהיא מבטאת שתי תפיסות שונות של האזור ושל התפקיד שכל אחת מהמדינות מבקשת למלא ביבשת אפריקה.
הפגנה נגד ישראל בדרום אפריקה | צילום: AFP
האתגר של ישראל הוא לתרגם את יתרונותיה הטכנולוגיים ואת רשת הקשרים שבנתה, בין השאר בעקבות הסכמי אברהם, לנוכחות משמעותית, יציבה ומתמשכת יותר באפריקה. מבחינת ארדואן, לעומת זאת, היבשת היא אחד מעמודי התווך שבאמצעותם הוא מבקש לחזק את מעמדה הבינלאומי של טורקיה, על רקע התמורות העמוקות במאזן הכוחות העולמי. במקביל, טורקיה מאיצה את התבססותה גם בסוריה, תוך ניצול העובדה שתשומת לבה של ישראל ממוקדת כיום בזירות אזוריות אחרות.
אלא ששאיפותיו של ארדואן אינן מסתכמות באפריקה. בעוד הזרקורים מופנים בעיקר לעזה, לאיראן וללבנון, טורקיה ממשיכה לבסס את נוכחותה מעבר לגבולה הדרומי והופכת בהדרגה שורה של התערבויות צבאיות לפרויקט של השפעה קבועה בסוריה. ההתפתחויות האחרונות מחזקות מגמה שכבר קשה להתעלם ממנה. בימים האחרונים עגנה בנמל לטקיה שייטת של הצי הטורקי, במסגרת ביקור שבראשו עמד מפקד הכוח הימי של אנקרה.
נשיא סוריה אחמד א-שרע, מימין, לוחץ את ידו של שגריר ארה"ב בטורקיה והשליח המיוחד לסוריה טום ברק, בדמשק, סוריה, 29 במאי 2025 | צילום: AP
רשמית היה זה ביקור מוסדי, אך משמעותו האסטרטגית עשויה להיות רחבה בהרבה. תדירות הביקורים והדרג הבכיר של המשתתפים, עשויים להעיד על רצונה של טורקיה להפוך את נמל לטקיה לנקודה לוגיסטית קבועה עבור יחידותיה הפועלות באזור, מבלי לעגן זאת בהסכמים רשמיים שעלולים לעורר תגובות בינלאומיות. המהלך משתלב בתהליך שנמשך כבר שנים. לאחר יותר מעשור של מלחמת אזרחים, הפכה סוריה לזירה שבה מעצמות מבקשות לבסס ולשמר את אזורי ההשפעה שלהן.
במשך שנים העניקו רוסיה ואיראן סיוע צבאי למשטרו של בשאר אל־אסד, בעוד טורקיה הקימה מערך השפעה ושליטה משלה, בעיקר בצפון המדינה, בטענה כי היא נדרשת להתמודד עם המיליציות הכורדיות, שאותן היא רואה כאיום על ביטחונה הלאומי. בחודשים האחרונים נראה כי האסטרטגיה של ארדואן נעשתה שאפתנית אף יותר. לצד נוכחותה הצבאית, אנקרה משקיעה בתשתיות, בתחבורה ובקישוריות, וכן במינהל המקומי ובמערכות החינוך באזורים הנתונים להשפעתה.
היערכות ליד הגבול הישראלי עם סוריה בצפון ישראל | צילום: מיכאל גלעדי פלאש 90
במקביל דווח כי מערכות מכ"ם חדשות מתוצרת טורקיה הותקנו בשטח סוריה, כחלק מרשת מעקב המחוברת ישירות למערכות הצבאיות של אנקרה. מבחינת ישראל, להתפתחות הזאת יש השלכות החורגות בהרבה מן הזירה הסורית. במשך שנים נתפס הציר האיראני־חיזבאללאי כאיום המרכזי לאורך הגבול הצפוני. התבססותה ההולכת ומעמיקה של טורקיה כשחקנית צבאית קבועה מוסיפה ממד חדש של מורכבות לאזור שממילא מתאפיין במאזן כוחות שברירי.
היחסים בין ירושלים לאנקרה נתונים זה זמן רב במתיחות חריפה. לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד, החריף ארדואן את עמדותיו כלפי ישראל, הפסיק את קשרי הסחר עמה ושב ותקף את ממשלת ישראל בזירה הבינלאומית. במישור הצבאי אין כיום עימות ישיר בין המדינות, אך ההתבססות הטורקית בסוריה עלולה לקרב זו לזו שתי מערכות צבאיות החותרות ליעדים שונים בתכלית באותו מרחב גיאוגרפי. מכאן נגזרת השאלה המרכזית: כיצד תיראה המציאות הזאת בעתיד?
דגלי טורקיה וסוריה לצד תמונה של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, לאחר נפילת שלטון אסד בסוריה. | צילום: AFP
ככל שהנוכחות הטורקית תעמיק באמצעות מתקני קבע, תשתיות צבאיות ובסיסים לוגיסטיים, ישראל עלולה למצוא את עצמה מול מציאות שכבר התקבעה ושיהיה קשה הרבה יותר לשנותה. ההיסטוריה הקרובה של המזרח התיכון מלמדת כי מאזן הכוחות משתנה לא פעם בלי הכרזות דרמטיות - יותר מן ההצהרות הרשמיות, העובדות שנקבעות בהדרגה בשטח הן שמעצבות את המציאות העתידית. על רקע זה סבורים מומחים רבים כי סוריה נכנסת לשלב חדש.
לאחר שנים שבהן הסכסוך נתפס כמעט אך ורק דרך העימות עם טהרן והמיליציות השיעיות, ההתבססות הגוברת של טורקיה פותחת פרק חדש, שעשוי להשפיע על ביטחון האזור כולו. האתגר של ישראל יהיה לזהות את קצב השינוי ולהכריע אם להסתפק במעקב מן הצד, או לגבש אסטרטגיה שתאפשר לה להתמודד עם המציאות המתהווה. דבר אחד כבר נראה ברור: המאבק על מאזן הכוחות הבא לא יתנהל בזירה אחת בלבד, אלא ישתרע מאפריקה ועד ללב המזרח התיכון.
עוד כתבות בנושא
